תבואות השדה חלק א פט

אמ"ל טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו זבחים שעשיתי עמך ביום פלוני נתפגלו אינו נאמן מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר אביי כל שבידו נאמן רבא אמר כגון דאשכחי' ולא א"ל ולבתר הכי אשכחי' ואמר לי' ההוא דא"ל לחברו' טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו אתא לקמי' דרב אמי וא"ל שורת הדין אינו נאמן א"ל רב אשי ר' אתה אומר כן הכי א"ר יוחנן משום ר' יוסי מה אעשה שהתורה האמינתו והיכן האמינתו א"ר יצחק בר ביסנ' כה"ג ביוהכ"פ יוכיח דכי אמר פגול מהימן ומנא ידעינן והא כתיב וכל אדם לא יהי' באוהל מועד אלא לאו משום דמהימן עכ"ל הגמ' והנה כבר כתבנו לעיל פלוגתת הראשונים בזה דעת ר"ת והרא"ש דע"א אינו נאמן בשום מקום נגד חזקה והא דנאמן הכא היינו רק משום שהי' בידו לאביי או לרבא משום שהי' בידו הא בלא"ה אינו נאמן ושיטת רמב"ן ורשב"א וריטב"א דעד דעלמא נאמן בכ"מ אפי' נגד חזקה והא דאמרי' הכא דלאביי אינו נאמן בזבחים שעשיתי ביום פלוני ולרבא כמי אינו נאמן היכא דאשכחי' ולא א"ל היינו משום דפועל גרע שחזקה שנזהר בשמירתו וא"כ כיון דלא א"ל מיד כשהי' תחת ידו לאביי או לרבא כשמצאו בפעם הראשון ועלי' דידי' רמי' לכך אינו נאמן משא"כ בעד דעלמא אפי' אמ"ל בפעם השני נמי נאמן עי' בראשונים וז"ל הר"מ הלכ' פעהמ"ק פי"ט הלכה ט"ו הי' מקריב עמו בזבחים ואמר לו נתפגלו עושה עמו בטהרות ואמ"ל נטמאו נאמן לא נחשדו ישראל על כך אבל אם אמר לו זבחים שהקרבתי לך באותו היום נתפגלו ואות' הטהרות נטמאו אם היה נאמן לו סומך על דבריו ואם לאו שורת הדין שאינו נאמן והרוצה להחמיר על עצמו הר"ז משובח עכ"ל ובפי"ג מהל' מטמאי מו"מ הלכה ח' כתב וז"ל מי שאמר לו ע"א נטמאו טהרותיך והלה שותק נאמן והרי הן טמאות וכו' הי' עושה עמו בטהרות או בזבחי' ולאחר זמן מצאו ואמ"ל בשעה שפגע בו טהרות שעשיתי עמך נטמאו וזבחים שעשיתי עמך נתפגלו הר"ז נאמן אבל אם פגע בו ולא אמר לו כלום ואח"כ פגע בו פעם שנית ואמ"ל אינו נאמן אלא הרי זבחיו בחזקת כשרות וטהרותיו בחזקת טהרה עכ"ל והנה כל הרוא' יראה סתירת דבריו דבהלכ' פסולי המוקדשי' כתב סתמ' זבחים שהקרבתי לך באותו היום נתפגלו שורת הדין שאינו נאמן ומשמע אפי' אם אמר לו בפעם הראשונה אינו נאמן לאחר זמן ובהלכ' מטמאי מו"מ פסק כרבא דאפי' לאחר זמן נאמן כל שאמר לו בפעם הראשונה א"ש בכ"מ שכתב דהר"מ ס"ל דאביי ורבא לא נחלקו לדינ' רק בפירוש' דברייתא ולכך פסק הכ"מ כאביי וכרבא ובהל' פסהמ"ק סמך עצמו על מ"ש בהלכ' מטמאי מו"מ ושם סמך עצמו על מ"ש כאן עיי"ש ובמחכ"ת אחר נשיקת כפות רגליו דוחק לומר כך דאביי ורבא לא נחלקו והרי פלוגתתם מבואר דלאביי אינו נאמן כלל כל שלא אמר לו בעודם הטהרות בידו ולרבא נאמן אפי' אח"כ כל שאמר לו בפעם הראשונה שמצאו ואיך נימא דלא נחלקו לדינא ונציע' עוד איזה דקדוקים בלשון הר"מ דבהל' פסהמ"ק נקיט הי' מקריב עמו בזבחים ובהל' מטמאי מו"מ נקיט זבחים שעשיתי עמך ולא נקיט זבחים שהקרבתי עמך. ב' מה זה שכ' הר"מ לא נחשדו ישראל על כך ומה בעי בזה וזה הלשון לא מצינו בגמ' בסוגי' האלו. ג' יליד בדברי הר"מ בהלכ' מטמאי מו"מ שכתב אמ"ל ע"א נטמאו טהרותיך והלה שותק הר"ז נאמן והרי הן טמאות והיא ייתור לשון במ"ש והרי הן טמאות דפשיטא כיון שהוא נאמן מסתמא הן טמאות. ד' בסוף דבריו מסיים כשא"ל בפעם השנית אינו נאמן אלא הרי זבחיו בחזקת כשרות וטהרותיו בחזקת טהרה היא נמי ייתור לשון דכיון דאינו נאמן פשיט' שזבחים נשארו בחזקת כשרות והטהרות בחזקת טהרה וליישב כל אלו הדקדוקים נראה לי. (י) דהנה לכאורה יל"ד בברייתא לאיזה צורך נקיט לנו התנא ב' דברים לענין טהרות ולענין קדשים. ונראה דהנה הא וודאי פשיט' דכל היכא שאין כאן חזקה המתנגדת לעדותו של העד דנאמן וכל השקליא וטרי' דסוגי' אי ע"א נאמן או לא הי' רק היכא דאיכא חזקה המנגדתו והנה נחזי אנן וודאי גבי טהרות איכא חזקה קמייתא דהרי כל זמן שלא נטמאו טהורות היו בבירור א"כ רבותא קמל"ן דאפ"ה נאמן משא"כ גבי זבחים הלא לא היו כשירות עד שנעשו כהכשר ככל הלכות עבודה וכל זמן שלא נעשו כהכשר אינו בכלל קדשים כשרים וא"כ איזה חזקת כשרות יש לאותה קדשים אמנם מצינו למימר דהתם נמי יש להם חזקת כשרות שעכ"פ לא היו בחזקת פגול כ"ז שלא נתפגלו ומוקמי' להו בחזק' שלא נתפגלו אמכם כן היינו דווקא אי אמרי' אין מחזיקין מאיסור לאיסור שפיר יש גבי קדשים נמי חזקה קמיית' שהיו כשרות משא"כ אי אמרי מחזיקין מאיסור לאיסור ליכא גבי קדשים שום חזקה קמייתא דחזקת כשרות דהא כל זמן שלא ידעינן בבירור שנעשו כהלכתן לא הגיעו לכלל חזקת כשרות מעולם וכן כתב להדי' בס' טוב גיטין דאי אמרי' מחזיקין מאיסור לאיסור אין כאן חזקת כשרות אצל הקדשים אמנם י"ל דכאן יש לנו חזקה אחרת המנגדת לעדותו של העד דכיון שהוא הי' המתעסק בטהרות ובקדשים חזקה מזהר זהיר בהו כמ"ש הראשונים ולכך שקלינ' וטרינ' אי נאמן נגד הך חזקה והנה גבי קדשים בוודאי יש לנו חזק' אלימת' דלא נתפגלו דהרי כהן שמפגל בקדשים עובר בלאו עי' ס' החינוך מצוה קמ"ד ובמנחת חינוך שם וא"כ יש לנו חזקה שלא עבר על לאו ומסתמא נזהר בשמירתם ובתיקונם:

(יא) והנה לכאורה י"ל דהך חזקה דמסתמא נזהר בשמירת' לא הוי חזקה מעליא כ"כ דכיון שהוא נתמנה על כך והבע"ה מסרו לידו שיהי' מתעסק בהם וכל שהי' עצמו הי' אומר שלא הי' נזהר בשמירתו מהי תיתי שלא להאמינו דלענין זה בוודאי י"ל כסברת הפנ"י דלכך נאמן כשהי' בידו משום דכיון דהבעלי' מסרו לידו הימנהו בכך ועי' בס' חו"ד ביו"ד סי' קכ"ז שכתב דכיון דהבעלי' הימנוהו עליהם בכך הוי כשוי' אנפשי' חד"א כל שהבועל אומר שנטמאו ונאמן ועי' בשו"ת כתב סופר ליו"ד סי' פ"א וא"כ לא אלים כ"כ החזקה דפועל מזהר זהיר דלענין זה בוודאי איכא סברא שיהי' נאמן שלא נזהר כיון דהבעלי' הימנהו והנה בברייתא איתא בסיפ' באומר לו זבחי' שעשיתי עמך ביום פלוני נתפגלו אינו נאמן ולכאורה קשה איזה חזקה יש גבי זבחים המנגד' לעדות העד אי ס"ל מחזיקין מאיסור לאיסור והנה ידוע דלשיטת רש"י דס"ל הא דבהמה בחייה בחזקת איסור עומד' הי' בחזקת איסור אמ"ה ס"ל מחזיקין מאיסור לאיסור והנה ראיתי בס' בינת אדם בכללי חזקות שלו דמאן דס"ל בהמה בחייה לאברי' עומד' שפיר מצי ס"ל בחזקת איסור אמ"ה אמנם מאן דס"ל בהמה בחייה לאו לאברי' עומדת ע"כ לא ס"ל בחזקת איסור אמ"ה רק בחזקת איסור שאינו זביח' ואין מחזיקין מאיסור לאיסור עי' מס' ביצה כ"ה ע"א תוס' ד"ה בחזקת איסור. והנה במס' חולין ק"ב ע"א פליגי אביי ורבא אליבא דר' יוחנן אי בהמה בחייה לאברים עומד' או לאו לאברי' ואביי ס"ל אליבא דר"י ומסתמא איהו ג"כ ס"ל כוותי' דהלכת' כר"י לגבי דר"ל דבהמה בחייה לאברי' עומד' וא"כ לאביי מצינו למימר בחזק' אמ"ה וס"ל מחזיקין מאל"א ורבא ס"ל שם אליבא דר"י