תבואות השדה חלק א פח

אסור מספיק' ע"ש שהאריך:

(ו) והנה הפוסקים נחלקו לדינא אי ע"א נאמן באתחזק התיר' או איסור' דעת הר"ס והרא"ש והר"נ והמרדכי דאין ע"א נאמן נגד חזקה רק סיפא כשהי' בידו עדיין לאביי או לרבא כשהי' בידו ואמ"ל בפעם הראשון שמצאו הא לא"ה אינו נאמן נגד חזקה והא דאמר אביי בקידושין אמ"ל ע"א אכלת חלב והלה שותק נאמן וכן בנטמאו טהרותיך היינו משום דשתיק ושתיק' כהודאה דמי' עיין בתוס' במס' יבמות ד"ה דשתיק' אבל באומר אינו יודע לא מהני הודאת העד אמנם הרמב"ן והרשב"א והריטב"א ס"ל דע"א נאמן אפי' באומר א"י היכא שאין הבעלים מכחישי' אות' רק במס' גיטין דבעי' דווקא בידו או אמ"ל בפעם הראשונה משום שהוא פועל ושומר וחזקה שנזהר בשמירתו לכך בעי' לאביי בידו דווקא ולרבא סגי' כשאמר לו בפעם הראשונה אבל בע"א דעלמ' שאינו לא פועל ולא שומר עדיף טפי ונאמן כל היכא שאין הבעלים מכחישים אותו ודעת המחבר בש"ע בהר"ת ודעת הר"מ כתב הכא בסי' קכ"ז ס"ק ט"ז דס"ל כרמב"ן דע"א נאמן אפי' היכא שאינו פועל כשאינו מכחישו ויבואר לפנינו בסי"ד והנה במס' יבמות באמת מסופק הגמ' אי ע"א נאמן נגד חזקה ועיין בתוס' גיטין ע"ב ד"ה הוי דבר שבערו' דנראה מדבריהם דגם שם מסופק בגמ' ונראה דהנה התוס' מס' כריתות ריש פ' אמרו לו הוכיחו דע"כ הא דדרשינן מאו הודע ולא שיודעי' אחרים הי' באומר אינו יודע דאי כי מכחיש לי' קרא למ"ל פשיט' דאין ע"א קם רק לשבוע' ע"ש י"ב ע"א ד"ה אלא לאו והנה באמת קשה לשיטת הראשונים דבאינו יודע ע"א נאמן א"כ למ"ל קרא דאו הודע דבמכחישו פשיטא דאין ע"א נאמן עיין בס' אמרי בינה במס' גיטין להגאון ר' מאיר א"ש ז"ל אמנם לכאורה י"ל דקרא איצטריך ולא שיודעים אחרים דבשנים מהני הכחש' ודלא כר"מ דס"ל דשנים מביאין אותו לידי קרבן וא"כ א"ש דלעולם באינו יודע חד נמי מהימן וקרא דולא שיודעים אחרים אצטריך דאפי' כי שנים מכחישים אותו כמי נאמן על עצמו. אמנם היינו דווק' ללישנ' דאמרינן במס' כריתו' דאדם נאמן על עצמו משא"כ אי רק משו"ה פטרי רבנן משום מגו אי ירצה לומר מזיד הייתי א"כ לאו משום דשנים אינו נאמנים לענין קרבן מגזה"כ רק מטעם אם ירצה לומר מזיד הייתי דלענין זה אין השנים מכחישים אותו וא"כ ל"צ קרא דאו הודע להכי וע"כ דאצטריך קרא דאו הודע לומר דחד אינו נאמן אפי' כי לא מכחיש לי' רק באומר אינו יודע כהוכחת התוס' שם ועפי"ז יש להבין סידור שא' התוס' מס' קידושין ס"ה ע"ב ד"ה אמר לו ע"א וז"ל אבל אמר לו אינו יודע אינו נאמן לחייבו קרבן דכתיב או הודע אליו ולא שיודעהו אחרים ודווקא אחד אבל שנים נאמנים ומביא קרבן על ידם כדאמרינן במס' כריתות אם הביאהו שני' לידי מית' חמור' לא יביאהו לידי קרבן הקל וצריך להבין סמיכות דבריהם ועוד קשה מה שהקשה המהרש"א שם במ"ש התוס' דשני' נאמנים הלא הא רק לר"מ אבל לרבנן אפי' שנים אינו נאמנים כדאי' להדיא במתני' אמנם לפי דברינו א"ש דהתוס' אזלי כאן אי לרבנן הא דאינו נאמני' היינו רק משום אם ירצה לומ' מזיד הייתי דמתרצינן דבורי' אבל באמת אינם מכחישים אותו בזה וא"כ כך הי' הוצעת לשון התוס' אבל אמ"ל א"י אינו נאמן לחייבו קרבן דכתי' או הודע ולא שיודעהו אחרים וע"כ דאפי' בא"י נמי אין ע"א נאמן דליכא לאוקמי' קרא במכחישו דפשיט' דאין ע"א נאמן בהכחש' בעלי' ול"ל דלעולם בא"י נמי מהימן וקרא אצטריך במכחיש השנים דזה אינו דשנים באמת נאמנים וז"ש היינו רק מטעם מגו ובזה אינם מכחישין אותו וא"כ ע"כ דאו הודע מיירי בע"א והבעלים אומרים אינו יודע ומוכח דאין ע"א נאמן בא"י והיא ממש דבריהם במס' כריתות כנ"ל הגם שבריטב"א למס' קידושין כתב להיפוך ע"ש וא"כ י"ל דעיקר ספיקא דגמ' במס' יבמות אי ע"א נאמן נגד חזקה תלי' בהאי לישנא דמס' כריתות אי אמרינן אדם נאמן על עצמו וא"כ שפיר אצטריך קרא דפטור מקרבן אפי' בשני' מכחישים אותו אבל באומר א"י חד נמי מהימן אלמא דע"א נאמן אפי' נגד חזקה דהתם נמי איכא חזקה שלא הי' חייב בקרבן כמ"ש המקנה שם במס' קידושין משא"כ אי אמרי' דבאמת אין אדם נאמן על עצמו נגד שנים ורק מטעם מגו פטרו לי' רבנן וא"כ ע"כ קרא דאו הודע לא מצינו לאוקמי' רק בע"א דע"א לא מהני וע"כ אפי' בא"י דבמכחיש לי' פשיט' ולא אצטריך קרא וע"כ דע"א א"נ נגד חזקה וזה הספק במס' יבמות אי ע"א נאמן נגד חזקה או לא ועיין בחי' הרשב"א במס' יבמות ד"ה אלא לאו משום דאשתק שכתב נמי דתלי' בהני תרי לישנ' במס' כריתות [אע"ג דמרשב"א משמע להיפוך עיין בס' חן טוב וזבד טוב ס"ק כ"א מ"מ לא נפלאת הי' בדברי התוס' לומר כך דס"ל דתלי בהני תרי לישני באופן שכתבתי ודו"ק:

(ז) עוד י"ל בדרך אחד במה תלי' הך ספיק' דגמ' אי ע"א נאמן נגד חזקה או לא דוודאי אי אמרינן דחזקה הי' מסבר' והוי בתורת וודאי א"כ י"ל דאין ע"א נאמן להוציא מחזקה שהי' כוודאי אבל אי אמרינן דכל ענין חזק' הי' רק בתורת ספק והי' גזה"כ בפי' המשנה לר"מ מס' נזיר פ"ט ס"ג א"כ שפי' י"ל דהיכא שע"א מעיד בהיפוך החזקה נאמן העד דבכה"ג לא מוקמינן אחזקה וכה"ג ראיתי בס' שערי תורה ח"ב כלל ט"ז פרט א' דאי רוב הי' רק מצד ספק אמרינן דע"א נאמן נגד רוב:

(ח) עוד י"ל עפ"י מה שראיתי בס' קצוה"ח סי' ל' ס"ק ט' שכתב דאפשר הא דאין ע"א נאמן הי' לאו משום דחיישינן לי' דמשקר רק גזה"כ הי' דאין ע"א קם בממון ע"ש ויש להסביר היתר יותר דוודאי אי הוי אמרינן דהא דהאמינ' התורה שני עדים הי' משום דב' עדים בוודאי קושטא קאמרי שפיר מצינו למימר דע"א אינו נאמן דחוששי' למשקר משא"כ כיון דבאמת גם בב' עדים יש לחוש דלמא משקרי ואפ"ה התורה וז"ל הר"מ סי' פרק ז' מהלכ' יסודי התורה כמו שנצטוינו לחתוך את הדין עפ"י שני עדים כשרים ואע"פ שאפשר שהעידו בשקר הואיל וכשרים הם אצלינו מעמידי' אותם על כשרותן עכ"ל וא"כ באמת הא דהאמינ' התורה שנים הי' ג"כ רק מגזה"כ וא"כ הא דע"א אינו נאמן אע"ג דלגבי ע"א נמי הי' לנו לומר דמוקמי' אותו בחזקת כשרות וע"כ דהי' רק גזה"כ מה שע"א אינו נאמן וא"כ באיסורין דלא מיעט' התורה ע"א להדי' שפיר נאמן אפי' נגד החזקה משא"כ אי הו"א דגריעות' דע"א נגד שנים הי' משום דבע"א חושדין אותו טפי למשקר א"כ י"ל דאפי' במקום שע"א נאמן לא מועיל עדותו לסמוך עליו להוציא מחזק' ודו"ק היטב:

(ט) והנה ראיתי לאחד קדוש מדבר הוא ניהו הגאון בחי' הרי"מ למס' יבמות שכתב דאע"ג דאין ע"א נאמן נגד חזקה מ"מ מהני לגרוע כח החזקה ולעשות הענין כספק השקול ונשאר הדבר כספיק' בעלמ' בלא אתחזק איסור ע"ש ופשיט' דה"ה באתחזק התיר' אפי' למאן דס"ל דלא מהימן מ"מ מהני שיהי' כספק השקול ואין כאן שום חזקה ועפ"י הדברים האלו נציע בס"ד סוגי' דמס' גיטין ת"ר הי' עושה עמו בטהרות ואמ"ל טהרות שעשיתי עמך נטמאו הי' עושה עמו