תבואות השדה חלק א פו

דכיון דס"ל חזקה דאיתרע ל"ש חזקה וא"כ חזקה אינה בתורת וודאי ולכך מוקמי' חזקת א"א נגד החזקה קמייתא שלא השאיל ולכך ס"ל חשש שאלה מדינ'. אמנם אי נימא להוכיח מדברי הר"מ פ"ג מה"ג דחיישינן לשאלה משמע בכל הכלי' אפי' בכלי' דלא מושלי מדלא מחלק ולא כדעת הש"ע סי' קל"ב דבכלי' דלא מושלי סגי' בטב"ע בכלי' לחוד' ודו"ק:

(לז) ראיתי בשו"ת הנדפס סוף ס' אבני מלואים בחלק הראשון שכ' להוכיח דשיטת הר"מ הי' דחיישינן לשאלה ממ"ש בפ"ז הלכות נחלות אם הי' לו סימנין בגופו והכירו אותו יורדים לנחלה שאע"פ שאין משיאין את אשתו אני אומר שאינו אלא מפני חומרא דכרת ע"ש משמע מזה דס"ל דמה"ת מהני סימני והתם מיירי בס"ב דבסימנין מובהקים ביותר מהני אפי' להשיא אשתו כמ"ש האחרונים וא"כ קשה אמאי לא נקיט נמי דאם היו סימנין בבגדיו דנמי יורדי' לנחל' וממיל' הי' נשמע מזה דל"ח לשאלה וגם דאם נשאו לא תצא בסימני בגדיו א"ו דהר"מ סובר דחיישינן לשאלה ע"ש והנה וודאי לא מכח הכרח דמתני' ס"ל להר"מ דחיישינן לשאלה דהא מצינו לתרוצי כליו בחיורי וסומקי כמ"ש הב"ש ס"ק ס"ט וע"כ כמ"ש משום דאי ס"ל חזקה דאיתרע ל"ש חזקה א"כ שפיר מוקמי' חזקת א"א נגד החזקה שלא השאיל הבגדים לאחר דאע"ג דחזקת א"א הי' רק מסובב כמה שהארכנו לעיל ולכך שפיר חיישינן לשאלה ואפי' אם נשאת תצא היכא שלא הי' סימנין רק בכליו לחודא דכאן ל"ל דלהוי כמו סימנין בינונים דאמרינן אם נשאת ל"ת משום דאע"ג דסימנין ל"ד מ"מ ספיקא מיהו הוי וא"כ ה"נ אע"ג דנגד חזקה שלא השאיל יש חזקת א"א מ"מ ספיקא מיהו הוי. דלא דמי דהכא לענין חשש שאלה הוי ספיק' במקום חזקת איסור דחזקת א"א לא איתרע כלל כיון שלא נמצא סימנין רק על בגדיו משא"כ בסימנין בגופו אז איתרע חזקת א"א ממש כמ"ש לעיל באות ל"ב עוד העלה שם דאפי' לדעת הב"י דאפי' בכליו דלא מושלי חיישינן לשאלה וכמו שהסביר הב"ש דעכ"פ סימן מובהק לא הוי מ"מ היכא דאיכא נמי סימן אמצאי בגופו בצרוף טב"ע דכליו מהני דהטב"ע בכלי אע"ג דסי' מובהק לא הוי מ"מ סימן אמצעי מיהו הוי וא"כ כהצטרף עוד הסימן שבגופו הוי כמו ב' סימנין אמצעי' דמצטרפין ע"ש. ומצאנו חבר לפסק הר"מ דסימנין דאוריי' כפי מה שמשמע מדבריו בהלכות נחלות שכתבנו בדברי השטמ"ק סוף סוגי' דסימנין בד"ה ולענין פסק הלכה וז"ל אבל מורי פוסק דסימנין דאורייתא מפשיטותי' דרבנן לעיל ומהדרינן גט אשה בסימנין אע"פ שאינו מובהק הריטב"א עכ"ל:

(לח) ולענין אי סימנין ל"ד אי מהני מ"מ היכא דליכא רק איסור' דרבנן כגון במשאל"ס או בהיכר פרצוף פנים בלא חוטם למאן דס"ל כלישנ' קמ' דמס' בכורות דאינו אסור רק מדרבנן כבר הבאתי לעיל באות ל"ו. והנה לכאורה מדברי רש"י במס' חולין ע"ט ע"ב ד"ה וסימנין דאורייתא וז"ל מדסמיך אסימני ושרי איסור' עליהו וגו' הנה מדנקיט איסורא ולא מפרש איסורא דאורייתא משמע דאפי' אי לא מהני רק באיסור דרבנן נמי מוכח דסימנין דאוריי' דאי לאו דאורייתא לא מהני לענין איסור' כלום ועיין בס' ש"ש שמעתא ז' פכ"ג ובשו"ת נטע שעשועי' ואה"ע סי' ס"ג. ובס' ש"ש שם כתב דממה דאמרינן סימנין דרבנן ולא קאמר סימנין לאו כלום היא משמע דלענין דרבנן מהני אפי' באיסורא אמנם כפי מ"ש לעיל תלי' הך מילת' באשלי רברבי דהא וודאי אי סימנין ל"ד הוי ספיקא וא"כ הוי ספיק' דרבנן רק דבאתחזק איסור' ל"א סד"ר לקול' לדעת הרבה פוסקים אמנם אי אמרינן דחזקה דאיתרע ל"ש חזקה וכיון דע"י הסימנין איתרע החזקה ממילא מהני בדרבנן ולמאן דס"ל חזק' דאיתרע שמה חזקה ע"כ אפי' בדרבנן לא מהני סימנין אי סימנין ל"ד וכבר כתבנו לעיל דהסוגי' במס' יבמות ומס' ב"מ פליגי בזה וא"כ וודאי אין להקל רק באופן שכתבנו לעיל אות ל"ב היכא דאיכא נמי טב"ע דכליו דאז אי אמרינן חזקה דאיתרע שמה חזקה וא"כ הוי חזק' מסבר' ואי לא מהני חזק' א"א נגד החזקה שלא השאיל כיון שחזקת א"א אינו רק מסובב ואי אמרינן חזקה דאיתרע ל"ש חזק' א"כ מהני הסימנין ובכה"ג וודאי יש להתיר. ויבואר עוד בס"ד בסידור הדינין היוצאים מן הפוסקים:

שער ח אנא ד' ברוב רחמיך למדני חקיך ידעני נתיב תורתיך עיני פקח בחכמתך. זאת נחמתי בעניי. ראה כי פקודיך אהבתי הביניני דעת קדושים בסוגיא דע"א נאמן באיסור' במס' יבמות פ"ח ומס' קידושין ס"ה ע"ב ומס' גיטין נ"ד ע"ב ועוד בכמה מקומות בש"ס:

(א) איתא בספרי פ' שופטים סי' קכ"ח לא יקום עד אחד באיש וכו' אם סופיני לרבות אשה מת"ל איש לעון אינו קם אבל קם הוא באשה להשיאה דברי ר' יהושע ר' יוסי אומר לעון אינו קם אבל קם הוא לשבועה. הנה מסתמא ר' יהושע ג"כ לא פליג על ר' יוסי דע"א קם לשבועה דע"ז לא מצינו חולק בש"ס דע"א לא יחייב שבועה זו רק דר' יהושע עדיפ' קמל"ן דאפי' בעדות אשה שמוציא אותה מחזקתה הראשונה נמי ע"א מהימן מה"ת עי' בנו"ב מהד"ק לא"ע סי' ל"ג ומכ"ש שיכול לחייב שבועה. והנה במס' יבמות ריש פרק האשה רבה שקלינן וטרינן אי ע"א נאמן נגד חזקה וכנראה מסוגי' דהתם דלא איפשטא אי נאמן נגד חזקת איסור. ובתוס' שם בד"ה ברי לי ובמס' גיטין ב' ע"ב ד"ה ע"א נאמן כתבו דמשו"ה לא ילפינן מנדה דע"א נאמן אפי' באיתחזק איסורא דהתם לא מקרי אתחזק איסור' שהרי לא אתחזק שתראה לעולם. ובחי' הרמב"ן למס' גיטין כתב דהתם שאני שהרי אי אפשר שתבוא לעולם עדים על הראי' ועל הספיר' ועל הבדיקה ואין דנין אפשר משא"א וכה"ג מצינו דהיכא דאי אפשר בעדי' כשרי' דווקא סמכינן אפסולי' נמי רק לענין ניזקין ממעטינן עדי' פסולי' עי' בתה"ד סי' שנ"ג ומה"ט אפשר נמי לומר מה דמצינו באיסור' איפכא ממונ' דלענין ממון לא מצינו בשום מקום שהבעל דבר עצמו יהי' נאמן היכ' שהוא נוגע בדבר זולת היכא שהי' לחובתו ובאיסור' מצינו איפכא דאפי' לשיטות הפוסקים דס"ל דע"א א"כ באתחזק איסור' או התיר' מ"מ היכא שהי' הבע"ד בעצמו נאמן דמה"ט כ' הרא"ש פ' הנזקין דמשו"ה ס"ל לאביי דכל שהי' בידו נאמן היינו משום דכיון שבידו חשיב לי' כבעלי' וא"כ מצינו באיסור' שהבעלי' טפי נאמנים מאיש אחר וע"כ דבאיסור' ע"כ הימנוה התורה לבעלי' דאל"כ אין לך אדם לוקח מאומ' משל חבירו ואין לך מתאכסן אצל חבירו כמ"ש רש"י בד"ה ואמר ברי לי והוי ממש כנדה שכתבה התורה וספרה לה דנאמנת על עצמו ולכך אמרי' נמי דכל שהוא בידו עכשיו או שהי' בידו דכבר הי' לו נאמנות על הדבר מכח בעלי' לא פקע נאמנותו וא"כ נאמנות בעלי' באיסור' הוי כלא אפשר משא"כ לענין ממון אין הבעלים נאמנים כלל דהתם אפשר בלא נאמנות דידהו ג"כ ודו"ק. והנה במס' יבמות דאמרי' אלא סברא היא מידי דהוי אחתיכ' ס' חלב וכו' ואמר