תבואות השדה חלק א פה

פסק הר"מ שרוצה להרכיב פרד ופרד יעיין בסימנים אם דומים להדדי ובמסכת חולין מ"ט הוכיח מכאן הגמ' דמדקאמר עיין בהנך דדמיא להדדי אלמא ס"ל סימנים דאורייתא וא"כ הי' מוכח מדברי הר"מ בהלכות כלאים דס"ל סימנים דאורייתא וראיתי בספר לב אריה שם שהקשה לשיטת הר"מ דב' מינים טהורים עם טהורים וטמאים עם טמאים אינם אסורים רק מדרבנן דמה"ת אינו אסור בהנהגה רק טהורים וטמאים א"כ האיך הוכיח מכאן הגמ' דסימנים דאורייתא הא אפי' אי ל"ד נמי מהני באיסור דרבנן וקושיא זו הובאה בשו"ת הרא"ש כלל י"ב סי' י"ו עי"ש ובספר לב אריה כתב דע"כ סימנים דאורייתא דאי סימנים דרבנן א"כ לא הוי רק ספיקא א"כ אפי' באיסור דרבנן היה אסור להרכיב לכתחלה דהא אין עושים ספק בידים אפי' באיסור דרבנן וע"כ דסימנים מילתא היא אפי' מה"ת דהוי כוודאי ולכך מותר להרכיבם לכתחלה:

(לד) ובנו"ב מד"ת סימן נ"ח לא"מ הביא להקשות לשיטת המ"ב בשו"ת דאפי' אי סימנים ל"ד מ"מ מהני צירוף ב' סימנים דאז הוי כסימן מובהק ביותר א"כ האיך מוכיח בגמ' דסימנים דאורייתא הא התם גבי כודנית' איכא תרי סימנים ועיין בנו"ב עוד שם סימן ס"ו ובחידושי הר"ן לחולין שם הביא וז"ל סימנים דאורייתא פרש"י ז"ל דמסימני אבידה קאמר והקשה הרמב"ן ז"ל מה ענין זו לזו אפי' כשתמצא לומר סימנים אלו דאורייתא י"ל שאין מחזירין אבידה בסימנים דלמא מחזא חזא או בסימן בארוג' ח"ו סימנים אלו דאמרינן שהן עיקר לסמוך עליהם בענין זה וגמרא גמירי לה והוי דומיא דמאי דאמרינן בפ' א"ט סימני בצים סימנים ל"ד והובא ג"כ בקצה"ח סי' רנ"ט ובנו"ב שם סימן ס"ו:

אמנם הא וודאי לדבריהם אע"ג שלא נוכל לדמות הני סימנים לסימני אבידה משום דבסימני אבידה שייך נמי חששא דמשקר מ"מ לענין סימני אשה וודאי דמי לגמרי וא"כ קשה על המחבר דבאה"ע סימן י"ד סעיף כ"ד כהך דסימנים ל"ד שהרי כתב שם אינו כלום (הגם דלענין סימני כלים כתב כן ומשום דחיישינן לשאל' מ"מ משמע במי דסימני גופו אינו כלום) ומזה הלשון משמע דלא רק משום חומרא נגעו בה [אע"ג דבש"ע חו"מ סימן רפ"ד סעיף ג' הביא לשון הר"מ פ"ד מהלכות נחלות דהא דאין סומכי' על סימנים להתיר אשה הי' רק מדרבנן עי"ש בסמ"ע ס"ק ד' מ"מ הא בעי' כמי שם שיהי' נאבד דנרו עכ"פ ס"ל סימנים ל"ד ובש"ע יו"ד סימן רצ"ז סעיף ט' פסק דסמכי' לענין הנהג' על סימנים גבי פרד ופרדה אלמא דסימנים דאורייתא וכן אי נחליט בדע' הר"מ נמי דס"ל סימנים ל"ד כמ"ש ה"ה אליבי' פי"ג מה"ג יקש' ג"כ על הר"מ כמי וחילוקו של הר"נ לחולין שמביא בשם הרמב"ן ל"ש כאן לענין עדות אשה ובאמת מסתבר יותר לומר בדברי הר"מ דס"ל סימנין ל"ד שהרי כל הפוסקים פסקו כן גם לענין עדות אשה עיין בבעל העיטור במאמר משירי שטרות היוצאים שכ' נמי להדיא דסימנין ל"ד והנה לכאורה יש לחלק דוודאי לענין לסמוך על הסימנין שהי' אותו דבר ממש כמו לענין אבידה לומר שהי' אותו בגד ממש בזה לא סמכי' דהא יש לחוש דלמא אתרמי עוד בגד אחר בסימן בזה. אמנם לענין כודנית' שע"י הסימנין אנו סומכין שהי' זה המין ולא שזהו ממש ענין זה שפיר מהני הסימנין אמנם א"א לומר כן שהרי בגמ' לא חילקו בכך:

(לה) אמנם לפימ"ש לעיל באות ה' דאפי' אי סימנין הוי בגדר רוב כמ"ש האחרונים מ"מ כיון דלא נוכל לדון על זה הבגד או האיש שנמצא שהי' מהרוב לא מהני רובא כי האי א"ש דהיכא לענין לסמוך על הסימנין שנמצא בזהו המין א"כ ליכא חששה רק דלמא מתרמי עוד מין אחר שלא נודע לנו ויש לו ג"כ זהו הסימנין מ"מ כיון דזהו עכ"פ ברור לנו שרוב בהמין הנמצא אצלינו בזהו הסימן שהי' רק מזהו המין וא"כ אנו דנין כאן על אותו הפרד שאנו רוצים להרכיבו כיון שנמצא ג"כ בסי' כזה שהי' מן הרוב שנודע לנו שהרוב מאותם הסימנין הם מאותו מין א"כ ממילא אנו דנין על אותו הדבר ממש שהי' מן הרוב בכה"ג וודאי מהני סימנין והגמ' לא קאמר רק דש"מ סימנין דאוריי' כלומר דענין הסימנין הי' בגדר רוב עכ"פ. וא"כ אע"ג דלעדות אשה לא מהני כיון שעכ"פ לא נוכל לדון שהי' מן הרוב ממש כמ"ש מ"מ לענין איסורא מכיון דאמרי שהי' בגדר רוב ממילא מהני דהא עכ"פ נוכל לדון על אותו הדבר ממש שהי' מן הרוב ודו"ק וא"כ אין סתירה ממה דפסקינן לענין עדות אשה דסימנין ל"ד ולענין הנהגה בכלאים דסימנין דאורייתא ודו"ק:

(לו) ולענין הלכה כפי הנראה מדברי הרי"ף והרא"ש שהביאו למסקנת הך תירוצא דכ"ע סימנין דרבנן א"כ הוי ספיקא דאורייתא אם נשאת בסימנין בינונים וא"כ הי' הדין אם נשאת תצא. אמנם הב"ש בס"ק ע' הביא דברי רי"ו בשם הרמ"ה דאם נשאת בסימנין בינונים לא תצא ולכאורה טעמא בעי ועיין בספר חן טוב ס"ק פ"ז שהאריך בזה. והנה בוודאי אם טבע במשאל"ס דא"כ רק איסורא דרבנן הסברא ניתנה דאם נשאת בס"ב דלא תצא דסימנין אפי' אי ל"ד הוי ספיקא עכ"פ והוי סד"ר ולקול' ול"ל דאיתחזק איסור' דא"א דהא חזקת א"א כבר איתרע לי' וחזקה דאיתרע ל"ש חזקה לפי דעת הרבה פוסקים וכן הביא שם בס' חן טוב בשם שו"ת פנים מאירות דבאיסור דרבנן סגי' בס"ב. ואע"ג דהגמ' במס' חולין הוכיח דסימנין דאוריי' והתם לא הוי רק איסור דרבנן התם שאני כמ"ש דאין עושין ספק בידים ואפי' בדרבנן הי' אסור אי לאו דסימנין דאוריי' כמ"ש לעיל אמנם באיסור דאורייתא צריך להבין מ"ט לא תצא היכא שנשאת בסימנין בינוני' ונראה כיון דסימנין אפי' אי ל"ד הוי ספיקא עכ"פ וא"כ מה"ת כבר הי' מותרת כיון דחזקת איסור א"א ליכא כמ"ש דהחזקה איתרע לי' כבר. וא"כ כיון דלא ברירה מילתא לומר דסימנין ל"ד הגם דל"ל דהוי ס"ס דלמא סימנין דאורייתא ואת"ל ל"ד מ"מ איכא ספיקא דבכה"ג ל"ש לומר ס"ס דהא אי סימנין ל"ד א"כ הוי נמי ספיקא דלמא זהו והוי משם אחר ומיד דהי' אדכ' לא נוכל לומר אפי' אי סימנין ל"ד דלמא זהו ואת"ל דאין זהו האיש מ"מ דלמא סימנין דאורייתא דהא אם אין זהו מה יועיל לנו דלמא סימנין דאורייתא כמובן ועיין בס' חן טוב ס"ק ק"א מ"מ י"ל הכי דהא באמת ע"י סימנין אפי' אי ל"ד ליכא רק איסורא דרבנן דהא מה"ת ספיקא לקולא לשיטת הר"מ וא"כ הא דאיסורא להנשא הי' רק מדרבנן ושפיר סמכינן בדיעבד על הך לישנא דסימנין דאורייתא ולא מטעם ס"ס ולכך אם נשאת לא תצא. ולקמן יבואר עוד בס"ד גבי משאל"ס ודו"ק. וא"כ להני פוסקים דס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא וא"כ אי סימנין ל"ד אע"ג דהוי ספיקא מ"מ אסורא מה"ת וא"כ פשיטא דאם נשאת בס"ב אפי' בדיעבד תצא דהא אי סימני' ל"ד יש כאן איסור מה"ת. ואנו מספקא לן אי סימנין דאוריית' והוי ספק בדאוריית' ופשיטא דאם נשאת תצא רק דכפי הנראה מדברי הר"מ בפ"ז מהל' נחלות לדידי' אם נשאת לא תצא ואיהו ס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא כידוע ודו"ק היטב:

ולענין חשש שאלה שכתבנו לעיל באות כ' דהר"מ ס"ל חשש שאלה כבר כתבנו לעיל שם