תבואות השדה חלק א פד

גרועים אינם מצטרפין ממיל' לא צריכין לחוש לשאלה. ז' וניח' כמי מה שהקשה הב"ש בס"ק ס"ט לשיטת מהר"ל דלא חיישינן לשאלה רק אי סימנין דאוריתא הא אפי' אי סימנין דאורייתא נמי לא הי' מוכרח לתרץ חיישינן לשאלה דהא מצי לתרוצי כשנוי' בתרא בחיורי וסומקי ולפי"ז א"ש דלא רצה לתרץ חיורי וסומקי דהוי ס"ל דארץ גרועים מצטרפין אמנם באמת למסקנא דס"ג מצטרפין אינו מוכרח חשש שאלה אפי' אי סימנין דאורייתא. ח' דכ"ז הי' לסוגי' דיבמות דס"ל דאי סימנין ל"ד לא מהני אפי' באיסורי דרבנן וע"כ דחזקה דאיתרע שמה חזקה. אמנם לשיטת הגמ' בב"מ דאפי' אי סימנין דרבנן מהני כדרבנן משום דחזקה דאיתרע ל"ש חזקה א"כ לא צריכ' לומר דחשש שאלה הי' חשש קרוב טפי רק דהוי כמו ב' חזקות המנגדים דל"ז חזקת א"א נגד החזקה שלא השאיל. וא"כ אין מהדוחק כ"כ לחוש לשאלה וא"כ חיישינן אפי' בדרבנן נמי לשאלה דע"כ אפי' בדרבנן נמי חיישינן לשאלה דהא ע"כ מתני' דמס' יבמות לא הוי רק איסורא דרבנן לדעת התרצן ואפ"ה ס"ל דחיישינן לשאלה והיינו משום דבשלמא היכא שנמצאו סימנין בגופו בזה איתרע חזקת א"א ממש משא"כ בחשש שאל' דלא נמצאו סימנין על גופו כלל ובהיכר פרצוף פני' היתה עדיין אשת איש מדרבנן וא"כ כל שלא נמצאו סימנין בגופו של הבעל אכתי לא איתרע חזקת אשת איש וחיישינן לשאלה. ט' הא דחשש שאלה הי' רק על צד ההכרח כפי שיטת מהר"ל מפראג הי' רק אם חזקה דאיתרע שמה חזקה וא"כ הי' חזקה מסברא ולא מהני חזקת א"א שהי' מסובב נגד חזקה שלא השאיל שהי' המסבב. וא"כ א"א לחוש לשאל' רק אי אמרינן דלא חשיב כלל חזקה שלא השאיל לחזקה וזהו וודאי דוחק משא"כ אי אמרינן דחזקת אשת איש מהני לעמוד נגד חזקה שלא השאיל דחזקה מסובב מהני נגד חזקה המסבב וא"כ הוי חשש שאל' בגדר ב' חזקות המנגדות זל"ז ואין כאן שום דוחק לומר שיהי' בגדר חשש ספק דלמא השאיל. י' י' דסוגיא דיבמות דמוקי ברייתא דמצאו קשור בסימנין ולא רצה לאוקמי' בטב"ע היינו דא"כ למה נקיט כיס וארנקי כמ"ש המהרש"א שם וליכא למימר דלמא משו"ה נקיט כיס וארנקי לומר דבשאר כלי' חיישינן לשאלה ולא מהני טב"ע רק בכיס וארנקי אבל סימנין באמת לא מהני. היינו משום דהך סוגי' ס"ל כשיטת מהר"ל דאי סימנין ל"ד ממילא ל"ח לשאלה וע"כ ל"ל דאשמעינן דחיישינן לשאלה בשאר כלי' ולעולם סימנין ל"ד. י"א משום דסוגי' דפריך ברייתא אהדדי אמתני' דמס' יבמות וע"כ דס"ל דבדרבנן נמי לא מהני סימנין אי סימנין ל"ד והיינו משום דחזקה דאיתרע שמה חזקה וממיל' אין כאן סברא לחוש לשאלה דהא חזקה הי' מסברא ולא מהני חזקת א"א שהי' מסובב נגד החזקה שלא השאיל שהי' המסבב ולכך מוקי לברייתא דמצאו קשור שמצאו אחר ומיירי בסימנין ופריך שפיר מברייתא אמתני'. י"ב אמנם במס' ב"מ דלא נחית כלל להקשות מברייתא דמצאו קשור דסימנים דאורייתא וצ"ל לפי האמת דמיירי בטב"ע ואשמעינן דטב"ע דכיס וארנקי מהני להחזיר הגט. הא בשאר כלי' טב"ע לא מהני להחזיר הגט משום דחיישינן לשאלה דהא חשש שאלה עולה מסבר' אי ס"ל חזקה דאיתרע ל"ש חזקה כסוגי' דמס' ב"מ. י"ג וא"כ נמצינו למדין דסוגי' דמס' יבמות פליגי עוד בחדא מילת' דבמס' ב"מ ס"ל דאפי' אי סימנין ל"ד מ"מ מהני הכא דכבר נפקע איסור אשת איש מה"ת כגון בהיכר פרצוף פנים בלא חוטם (ע' בס' פני משה לאה"ע סי' י"ד ס"ק ע"ו) אי נ"מ אפי' אי נימא דהלכה כתירוץ בתרא במס' בכורות דהיכא פרצוף פנים בלא חוטם מה"ת לא מהני מ"מ נ"מ כגון שטבל במים שאל"ס דאז לסוגי' דמס' ב"מ אי נמצא אח"כ בסימנין מהני דהא ס"ל אפי' אי סימנין ל"ד מ"מ היכא דהאיסור דאורייתא כבר חלף והלך לו שפיר סמכינן אסימנין דהוי ספיקא דרבנן. י"ד מ"מ לא נוכל לסמוך לדינ' ע"ז דהא במס' יבמות מתוך שקלי וטרי' דשמעת' משמע דאי סימנין ל"ד אפי' בדרבנן נמי לא מהני. ט"ו מ"מ נ"מ הכא שנטבע במשאל"ס ונמצא סימנין בגופו וסימן מובהק או טב"ע בכלי אפי' לשיטת הב"ש דחולק על מהר"ל מפראג וס"ל דשניהם לא מהני ול"א הממנ"פ שעשה המהר"ל משום דס"ל דחשש שאלה הי' אפי' אין מההכרח מ"מ הרי כבר ביארנו בס"ד דסוגי' דיבמות ע"כ ס"ל דל"ח לשאלה כלל רק דחיישינן לסוגיא דמס' ב"מ דשם בארה דלעולם חיישינן לשאלה כמ"ש דחזקת א"א עומד נגד החזקה שלא השאיל והיינו משום דחזקה דאיתרע ל"ש חזקה וממילא כיון דס"ל דחזקה דאיתרע ל"ש חזקה א"כ כי נפל במשאל"ס דכבר איתרע לי' חזקת אשת איש שפיר לן לסמוך על סימנין דאפי' אי סימנין ל"ד ספיקא מיהו הוי וסדר"ל וחזקת אשת איש ליכא דכבר איתרע לי' מאי תאמר דלמא ס"ל חזקה דאיתרע שמה חזקה ולא מהני סימנין א"כ ממילא מהני טב"ע בכליו דליכ' כאן חשש שאלה דאם תחוש לומר דחזקה דאיתרע הוי חזקה א"כ ממילא לא מהני חזקת א"א נגד החזקה שלא השאיל כמ"ש. ומעתה אומר אני בטח בס"ד דאף שהב"ש פליג על המהר"ל וס"ל דסימני גופו וטב"ע בכלי' לא מהני מ"מ ה"ד אם אירע כזה במי שלא יצאה עדיין מחשש איסור תורה משא"כ היכי שאירע כן במי שיצא' כבר מאיסור תורה וודאי מהני לצרף סימני גופו עם סימנין מובהקי' או טב"ע בכליו דהנה באמת סימנין אפי' אי ל"ד הי' צריך להיות מועיל עכ"פ היכא שכבר יצא מאיסור תורה וע"כ שמחמירין מ"מ דלמא חזקה דאיתרע שמה חזקה והוי סד"ר באתחזק איסורא דל"א לקולא א"כ כל שאתה חושש דלמא חזקה דאיתרע שמה חזקה א"כ אין צריכין לחוש לשאלה דהא חזקת א"א לא מהני לן נגד החזקה קמייתא שלא השאיל דחזקת א"א הי' רק מסובב וממילא מותר ע"י טב"ע דכליו דל"ח לשאלה כמ"ש בס"ד ואם הרצה לחוש להיפוך דלמא חזקה דאיתרע ל"ש חזקה וממילא חיישינן לשאלה כמ"ש א"כ מותרת ע"י סימני גופו כיון דחזקת א"א כבר איתרע מהני סימנין אפי' אי ל"ד נגד איסור דרבנן ולכך מותרת ממנ"פ אי ע"י סימני גופו או ע"י טב"ע בכליו אפי' לדעת הב"ש ודו"ק. י"ז רק אם אירע כבר בשני גברי היינו באחד סימני גופו ובשני סימנין מובהקים בכלים אפי' במשאל"ס נמי שניהם אסורים רק בחדא גברי מותרת ממנ"פ. ומעתה אם בין תבין כל הי"ז פרטים שכתבנו. בטו"ב יתבאר לך היטב כל הסוגי' דמס' ב"מ ומס' יבמות הן ושכוייה' בס"ד ודו"ק:

פ"ד בו נסדר שיטת הפוסקים בס"ד (לג) הר"מ פי"ג מהלכות גירושין פסק דאין מעידים על סימנים בגופו וכ' שם ה"ה דס"ל סימנים ל"ד וכן משמע מדבריו פ"ג מהלכות גירושין דס"ל דבעינן תרתי שיכיר הגט וגם הכלי וממילא משמע דס"ל נמי דחיישינן לשאלה דאפי' בטב"ע בכלי לא מהני היכא שאין מכיר הגט ג"כ והלח"מ פ"ג מה"ג הקשה דהא בפי"ג מהלכות גזילה ואבידה משמע דס"ל דסימנים דאוריי' והנה פ"ז מהלכות נחלות הלכה ג' משמע מדברי הר"מ דהא דס"ל דאין מעידים על סימנים להתיר אשה הי' רק משום חומרא דכרת. ובפ"ט מהלכות כלאים