תבואות השדה חלק א פב

יבמות לא הוי אסורא רק מדרבנן ואפ"ה מחמירין כ"כ לחוש לשאלה א"כ חמור בסימני אוכף היכי מהדרי' וע"ז אמר דאוכפ' לא שאלי אנשי. ואח"כ אמר ואב"א כליו בחיורי וסומקי כמ"ש לעיל באות ב' בשם שו"ת פרח מ"א דאשמעי' דחיישינן לשאלה מצד הסברא אע"ג דאין הכרח ממתני' דהא מצינו לאוקמי' בחיורי וסומקי ול"ל דא"כ מאי קמל"ן פשיטא דלא מהני דהוי מצינו למימר דאשמעי' במתני' דדווקא סימני' גרועי' לא מהני בכלי' אבל סימנין מובהקים קצה מהני דל"ח לשאלה ולכך אשמעי' התרצן דז"א דהא דחיישי' לשאלה היא מן הסברא. ואח"כ פריך ממצאו קשור דאלמא דל"ח לשאלה ול"ל דשם במצאו קשור לא הוי רק חשש' דרבנן כיון דמה"ד לא חיישינן לשני יב"ש דהא לסברת התרצן הך דאין מעידין על סימני' נמי לא הוי רק דרבנן ואפ"ה חיישינן לשאלה. ומקשה הכי בשלמא אי הו"א דמתני' דמס' יבמות איכא איסורא דאורייתא ומתני' מיירי בסימני' בינוני' ואפ"ה לא מהני משום דסימני' ל"ד לא קשה מברייתא דמצאו קשור אפילו אי מוקמינן ליה בסימני' ומיירי שמצאו אחר דמשמע דסימנין מהני דשאני גבי מצאו קשור משום דלא הוי רק איסורא דרבנן לכך מהני סימנין אפי' אי סימנין ל"ד וממילא מתורץ קושיות התוס' ד"ה ניחוש לשאלה אמאי לא מוכח מהכא דסימנין דאורייתא דהא השתא ס"ל דבדרבנן מהני אפילו אי סימנין ליד וכן נמי לא קשה לסברת הב"ש דאי סימנין ל"ד וודאי דחיישי' לשאלה א"כ קשה גם על המקשה דרוצה לפשוט דסימנין ל"ד מ"ט לא חיישינן לשאלה גבי מצאו קשור. די"ל דס"ל דע"כ ל"ח לשאלה רק באיסור דאורייתא אבל היכא דאיסורא דאורייתא אזיל לי' כיון דחששה דשני יב"ש היא רק מדרבנן באמת ל"ח לשאלה. אמנם לסברת התרצן דס"ל דמתני' דמס' יבמות נמי לא הוי רק איסורא דרבנן ואפ"ה חיישינן לשאלה שפיר קשה אמאי לא חיישינן לשאלה במצאו קשור נמי אע"ג דלא הוי רק איסורא דרבנן:

(כו) ועפי"ז יהי' מתורץ נמי דלכאורה קשה מאי פריך הגמ' ממצאו קשור אמאי ל"ח לשאלה לפימ"ש החת"ס לא"ע סי' כ"ח לתרץ סתירת המחבר דבש"ע סי' י"ז סעיף כ"ד פסק דחיישינן לשאלה אפילו בכליו דלא מושלי ובסי' קל"ב משמע דלא חיישינן בכיס וארנקי לשאלה דלא מושלי עיין בב"ש ס"ק ס"ח וכתב הוא ז"ל לתרץ דבאמת כבר הקשה בשטמ"ק למס' ב"מ בשם הראשונים הא איכא נמי חשש מכירה ותירץ דאם הי' מוכר האוכף לחבירו מנא ידע שנאבד לחבירו החמור וילך ויתבע מן המוצאו וא"כ ה"ד לענין אביד' משא"כ לענין עדות אשה דל"ש הך תירוצ' וא"כ איכא נמי חשש מכיר' כמ"ש באמת בחלקת מחוקק ס"ק מ"ז שפיר חיישי' אפי' בכלי' דלא מושלי. וא"כ קשה מאי פריך הגמ' אמאי לא חיישינן לשאלה במצאו קשור דבשלמא גבי עדות אשה דאיכא חשש מכירה נמי שפיר חיישינן משא"כ גבי אבידה דליכא חשש מכירה לא חיישינן [הגם דיש לתרץ בפשיטות דל"ק דבשלמא בכליו דלא מושלי שפיר אמרי' דחשש מכירה הי' חמור מחשש שאלה דלשאלה אין לחוש כיון דלא מושלי משא"כ בס"ד דלא ידעינן אכתי דהני כליו לא מושלי אנשי א"כ אין סברא לחוש טפי היכא דאיכא חשש מכירה כמי מהיכא דליכא רק חשש שאלה גרידא] אמנם לפי מ"ש עיקר קושי' המקשן הי' כיון דאינה חושש לשאלה אפילו בדרבנן אלמא דחשש שאלה הי' חשש קרוב א"כ במצאו קשור נמי אמאי ל"ח דבשלמא לדידי מוקמי' מתני' דמס' יבמות דהוי חשש דאורייתא ובמצאו קשור לא הוי רק חשש' דרבנן וא"כ לא קשי' מתניתין אהדדי בין משום סימנין ובין משום חשש שאלה וא"כ ס"ל להמקשן במס' ב"מ דמתני' דמס' יבמות הוא אסור מה"ת דמה"ת בעי' היכר פני' עם החוטם. ולכך לא הקשה ממתני' דמס' יבמות על הברייתא דמצאו קשור הכי מתפרש' סוגיא דמס' ב"מ בס"ד:

(כז) אמנם במס' יבמות דהמקשן קפתח להקשות למימרא דסימנין ל"ד ורמינהו מצאו קשור וכו' אלמא סימנין דאוריי' ולכאורה קשה מאי פריך דלמא באמת סימנין ל"ד ומשו"ה שפיר קתני במתני' דסימנין לא מהני והא דמהני סימנין במצאו קשור היינו משום דהתם לא הוי רק חששה דרבנן דשני יב"ש ומשו"ה מהני אפי' אי סימנין ל"ד וע"כ דס"ל להמקשה דאי סימנין ל"ד אפי' בדרבנן נמי לא מהני משום חזקת אשת איש ומתני' אפילו אי היכר פרצוף פני' בלא חוט' מהני מה"ת מ"מ לא מהני סימנין אי ליד משום דסד"ר באתחזק איסורא ל"א לקולא והכא הוי חזקת אשת איש ואע"ג דאיתרע מ"מ ס"ל חזקה דאיתרע שמא חזקה וא"כ בברייתא דמס' גיטין ע"כ ס"ל דסימנין דאורייתא דאי סימנין דרבנן לא הי' מהני אפי' בדרבנן היכא דאתחזק איסורא וא"כ ס"ל להמקשה במס' יבמות כהתרצן במס' ב"מ דמתני' דמס' יבמות ליכא רק איסורא דרבנן דאי הוי ס"ל דבמס' יבמות הוי איסורא דאורייתא לא הי' פריך מברייתא דמצאו קשור דמהני סימנין דהא התם לא הוי רק דרבנן ומתרץ שם דפליגי תנאי בהך מילתא ר"א בן מהבאי ורבנן והאמת היא דמתני' דמס' יבמות ס"ל סימני' ל"ד וכל היכא דסימנין ל"ד לא מהני אפי' בדרבנן. וא"כ מוכח דס"ל להמקשה במס' יבמות דחזקה דאיתרע שמה חזקה דאלא"ה הוי לנו לומר ספיקא דרבנן לקולא כיון דאפי' אי סימנין ל"ד מ"מ פשיט' דספיק' עכ"פ מיהו הוי וכאן ע"כ ליכא רק איסורא דרבנן דאי הוי ס"ל דאיסורא דאורייתא אין התחל' כלל לקושי' מברייתא דמצאו קשור דהתם פשיטא דלא הוי רק מדרבנן חששה דשני יב"ש כמו שנבאר עוד בקונטרס העגונות בס"ד. אע"כ מוכח דס"ל דחזקת א"א אע"ג דאיתרע מיהו ע"י סימנין או היכר פרצוף פני' הוי חזקה ולכך שפיר לא מהני סימנין כיון דסימנין ל"ד:

(כח) אמנם רבא ס"ל סימנין דאורייתא ופריך ממתני' דלא מהני סימנין ואי סימנין דאורייתא אמאי לא מהני והוי ס"ל דע"כ מיירי מסתמא בסימנין בינונים דסתם סימנין מיירי בינונים ומשני גופו דארוך וגוץ ולא קאמר אמרי גופו דאו"ג דבאמת מצד הדיוק גופו לא מוכח דסימנין דמתני' מיירי בסימנין גרועין דבשלמא במס' ב"מ הוי ס"ל חזקה דאיתרע ל"ש חזקה וא"כ ע"כ אפי' אי לא מפרש התנא באיזה סימנים מיירי נמי ידעינן דמיירי בסימנין גרועין דהא ליכא למטעי כלל בס"ב דאי בס"ב אפי' אי סימנין ל"ד נמי הי' מהני כיון דלא הוי רק ספיקא דרבנן. ולכך קאמר שפיר אמרי סימני גופו דארוך וגוץ אבל הכא ס"ל דחזקה דאיתרע שמה חזקה וא"כ שפיר מצינו למימר בסתמא דלישנא דסימנין דאפי' בסתם סימנין מיירי ול"ל דבסתם סימנין אמאי לא מהני אפי' אי סימנין ל"ד דז"א דהא איכא חזקת אשת איש. ולכך משני גופו דאו"ג והא דנקיט סתם סימנין ולא מפרש דמיירי בסימנין גרועין היינו משום דנקיט כליו כמי ובכליו חיישינן לשאלה וא"כ כל סימנין בכליו הם גרועין דלא משכחת סימן מובהק בכלי כיון דחיישינן לשאלה וא"כ ה"נ סימני גופו מיירי בסימנין גרועין ולא צריך התנא לפרש דרק בסימנין גרועין אין מעידין כי היכא דלא נטעה בדבריו דאפי' בס"ב נמי אין מעידין דממילא מדנקיט לה בהדי סימני כליו ובכליו לא משכחת רק סימנין גרועין כיון דחיישי' לשאלה ממילא ידעינן דהא דלא מהני סימנין