תבואות השדה חלק א פא

אש ועיין בשו"ת הרי"מ לאה"ע בחידושיו לסוגי' זו שכ' נמי דבגט אין אנו דנין מיד על החזקה עי"ש ודו"ק:

(כג) הסוגי' במס' יבמות ס"ל דהך בריית' קשור בכיס וארנקי מיירי שמצאו אחר ומהדרי' ליה ע"י סימנין והסוגיא דהכא דלא הבי' כלל הך בריית' לפשוט מינ' סימנין דאוריי' ס"ל דמיירי במצאו הוא עצמו ומהדרי' לי' ע"י טב"ע ונאמן במגו כגון דליכא עדים שאבדו וצריך להבין החילוק והטעם. עוד שם לענין חשש שאלה הבי' ג"כ הבריית' דמצאו קשור בכיס ואח"כ משני ואב"א כליו בחיורי וסומקי מוכח מזה דלהך תירוצא תו ל"ח לשאל' כמ"ש התוס' שם וכאן לאחר שהביא התירוץ ואב"א בחיורי וסומקי פריך מבריית' דמצאו קשור וכו' אלמא דסוגי' דהכא ס"ל דחיישינן לשאלה אפי' אם אנו מוכרח מכח מתניתין כמ"ש הב"ח בשו"ת סי' פ"ו וכבר הבאתי לעיל וכבר עמדו גדולי האחרונים על השנויים שבין סוגי' דמסכת יבמות למסכת ב"מ ונראה לבאר בס"ד ומתחלה נבאר השקלי וטרי' בגמ' ת"ש אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוט' אעפ"י שיש סימנין בגופו ובכליו אמרי גופו דארוך וגוץ כליו דחיישי' לשאלה והנה על מה דלא משני מיד כליו בחיורי וסומקי כבר ביארנו לעיל בס"ד ועיין בשו"ת חת"ס לאה"ע ח"א סי' מ"ח. אמנם מה שיל"ד עוד בזה בהא דמשני גופו דארוך וגוץ וכי הך תירוצא דארוך וגוץ היא מציאות רחוק כ"כ עד שלא עלה כלל על דעת המקש' לאוקמי' בהכי ואי נימא כיון דסתם סימנים מיירי בסימנים אמצעי' לכך לא נ"ל למקשה לאוקמי' בסימנים גרועים א"כ מה מתרץ לי' המקשן גופו דארוך וגוץ כיון דס"ל דהיכ' דקתני סימנים סתם מיירי בסימנים בינונית. ועוד יל"ד מאי הלשון אמרי' גופו דארוך וגוץ ולא משני בפשיטות גופו דארוך וגוץ ובמס' יבמות ביומא לא קאמר אמרי':

(כד) אשר על כן נ"ל דהנה לכאורה יל"ד מאי ס"ד דמקשה לאוקמי' בסימנים בינונית דהא במתניתין קתני אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם והנה במס' בכורות מ"ו ע"ב משמע לחד תירוצא דהיא רק מדרבנן דמה"ת הוי היכר פנים בפדחת לחוד וא"כ כיון דהא דבעי' פרצוף פני' עם החוט' הי' רק מדרבנן ועלה קתני אעפ"י שיש סימנים כו' אין מעידין והא אפי' אי סימנים ל"ד מ"מ ספיקא מיהו הוי וא"כ הוי ספיקא דרבנן ולקולא ואע"ג דאיכ' חזקת אשת איש ול"א סד"ר לקולא היכא דאתחזק אסור' עיין בש"כ יו"ד סי' ק"י ובט"ז שם מ"מ הא כבר איתרע חזקת אשת איש כמ"ש בנו"ב סי' מ"ד וע"כ צ"ל דלהמקשה ס"ל חזקה דאיתרע שמה חזקה וא"כ א"ש דאי סימנים ל"ד לא מהני אפי' סימנים בינונים דאע"ג דלא הוי רק ספיקא דרבנן כיון דיש היכר פרצוף פני' בלא החוט' דמהני מה"ת מ"מ הא ספיקא דרבנן באתחזק אסור' ל"א לקול' ולכך ממילא הוכיח המקשה דתנא ע"כ מיירי בסימנים בינוני' דאי מיירי בסימנים גרועים דווקא אבל סימנים בינונים מהני א"כ למ"ל התנא למנקט סימנים סתם דנוכל לטעות מכ"פ דסימנים בינונים נמי לא מהני לנקוט להדי' דסימנים גרועים לא מהני וממילא נשמע מינ' דסימנים בינונים בוודאי מהני ולכך פריך שפיר אמנם התרצן ס"ל דחזקה דאיתרע ל"ש חזקה וא"כ אין לטעות כלל דלא מהני סימנים בינונים דהא אפי' אי סימנים ל"ד מ"מ ספיקא מיהו הוי וסד"ר לקולא דחזקת אשת איש כבר איתרע אפי' בלא הסימנים ע"י היכר פרצוף פני' וא"כ ע"כ לא נוכל לפרש באופן אחר הא דקתני דסימנים לא מהני רק בסימנים גרועים וכיון שאין מקום לפרש דברי התנ' בסימנים אחרים רק בגרועים שפיר נקיט התנא סימנים סתם דדרך התנ' לנקוט לשון קצרה היכ' שאין מקום לטעות ולכך מדייק הגמ' אמר גופו דארוך וגוץ כלומר דבלא"ה אפי' אי סימנים ל"ד אנו מעצמינו נפרש כן דברי התנ' דמיירי ע"כ בסימנים גרועים דבסימנים בינונים הי' מהני אפי' אי סימנים ל"ד דהא לא הו' רק סד"ר וא"כ כיון דסוף סוף מוכרחים לאוקמי' מתני' דמיירי בסימנים גרועים א"כ אין להוכיח דסימנים ל"ד דסימנים גרועים לא חשיבי כלל וא"כ זכינו להבין דהמקשה הי' ס"ל חזקה דאיתרע שמה חזקה ולכך נוכל לפרש לפי דעתו אפי' בסתם סימנים דהיינו בינונים דמ"מ לא מהני אי סימנים ל"ד אע"ג דעיקר איסור' כאן לא הוי רק מדרבנן מ"מ ל"א סד"ר לקול' כיון דאתחזק איסורא והתרצן ס"ל דחזקה דאיתרע ל"ש חזקה וא"כ אפי' אי סימנים ל"ד מ"מ ע"כ מוכרחים לפרש דמיירי בסימנים גרועים דווקא כמ"ש. והנה לעיל כתבנו דאי ס"ל דחזקה לא הוי מסברא א"כ שפיר חיישינן לשאלה דחזקת אשת איש אע"ג שהי' רק מסובב מועיל להעמיד נגד החזקה שלא השאיל בגדיו וממילא כיון דהתרצן ס"ל כאן חזקה דאיתרע ל"ש חזקה ע"כ ס"ל דחזקה אינו כוודאי ולכך מהני ריעותא לסלק החזקה וא"כ ממילא משני כליו דחיישינן לשאלה דחשש שאלה היא ספק גמור שראוי לחוש עליו כיון דאיכא נגד החזקה שלא השאיל חזקת אשת איש ול"ל דעכ"פ קשה כיון דהך כליו נמי מיירי היכא שיש היכר פרצוף פנים וא"כ מ"ט נחוש לשאלה הא לא הוי רק מידי דרבנן דהא חזקת אשת איש כבר איתרע כמו דאמרנו דמהני סימנים בינונים אפי' אי סימנים ל"ד מ"מ יש לחלק שפיר דבשלמא היכ' שנמצא בו סימנים דאף האיסור דרבנן איתרע ע"י מה שנמצא סימנים בגופו שפיר מקרי חזקה דאיתרע משא"כ ע"י חשש שאלה שבגופו לא כמצא סימן כלל זולת היכר דפרצוף פני' וזה מדרבנן אסורה עכ"פ וא"כ כיון דאיכא חשש שאלה נשארה שפיר באיסורא דחזקת איסור אשת איש דרבנן עכ"פ לא איתרע רק היכא שנמצא סימנים בגופו ממש ודו"ק. העולה מדברינו כאן דמסקנת התרצן דמשני גופו דארוך וגוץ לא הי' להוכיח דסימנים דאוריי' דבאמת אפי' אי סימנים ל"ד נמי הי' מהני כיון סימנים בינונים כמ"ש ודו"ק וכיון שכתבנו דכאן אזיל שקלה וטרי' דגמ' אפי' באיסור דרבנן כמו הכא שיש היכר פרצוף פני' דמה"ת מהני א"ש מאי דפריך הגמ' ואי חיישינן לשאלה חמור בסימני אוכף היכי מהדרי' ולכאורה קשה מאי מדמי ממונ' לאיסורא רק כיון דה"נ באמת לא הוי רק איסור' דרבנן ואפ"ה חיישינן לשאלה א"כ הי' לנו לחוש בממון ג"כ דממונא הוי עכ"פ כמו איסור' דרבנן ולכך הוכרח לתרץ דאכפ' לא שאילי אנשי ועיין בתוספת במסכת יבמות מ"ש שם מענין חשש שאל' בממון:

(כה) והנה י"ל דהמקשן והתרצן במס' ב"מ פליגי באמת בהני תרי לישני במס' בכורות מ"ו ע"ב דהמקשן סובר דהתם פנים בלא חוטם אסורה מה"ת כתירוץ בתרא שם דיכיר לחוד והכר' פני' לחוד וא"כ סובר המתני' כפשטא דאפי' סימנין בינוני' נמי לא מהני משום דסימני' ל"ד. אמנם התרצן סובר דבהיכר פני' לחוד תו ליכא רק איסורא דרבנן וא"כ ע"כ מתני' דקתני דסימנין לא מהני מתפרש' בסימנין גרועי' דסימנין בינוני' אפי' אי סימנין ל"ד נמי מהני ולכך קאמר אמרי גופו דארוך וגוץ וכליו דחיישינן לשאלה כמ"ש דאי אמרי' דבדרבנן אפי' אי סימני' ל"ד נמי מהני וע"כ משום דחזקת א"א איתרע לי' וחזקה דאיתרע ל"ש חזקה וכמ"ש דחזקה אינו מתיר' וודאי וא"כ צריכין לחוש לשאלה מדינה. ופריך המקשה לסברת התרצן דמתני' דמס'