תבואות השדה חלק א עח

וודאי אינו מן הסברא. וא"כ שפיר כך לי חזקת אשת איש כמו חזקה קמייתא שלא השאיל וראוי לכו לחוש לשאלה כך הי' סברת הב"ש דמדמי חשש שאלה לסימני' דאי סימני' ל"ד מכ"ש דיש לנו לחוש לשאלה ודו"ק היטב:

(טו) אמנם היינו דווקא אי נימא כמ"ש לעיל דאך מילתא אי סימנים דאורי' אי ל"ד תלי' בהא א"א דרוב' הי' מצד הסברא או רק מצד הלל"מ ואינו רק בתורת ספק כמ"ש וא"ש סבר' הב"ש. אך יש לעיין ולחפש עוד טעם אחר בהא דסימני' דאוריי' או לאו דאוריי' עפ"י מ"ש לעיל אות ח' בשם הנו"ב סי' מ"ד דאפי' אי סימני' ל"ד מ"מ ספיק' איבא רק דמ"מ הו"ל לאוקמי' אחזק' אשת איש. אמנם החזק' איתרע כמ"ש הנו"ב וא"כ אי אמרי' חזק' דאיתרע שמה חזק' שפיר אמרי' דסימנים לאו דאוריי' כלומר דמה"ת אין להשיא אשה ע"י סימנים שמת בעלה דאע"ג דספיקא איכא הרי מוקמי' בחזק' אשת איש ואע"ג דאיתרע מ"מ חזק' דאיתרע שמה חזק' אמנם אי אמרי' חזק' דאיתרע ל"ש חזק' א"כ שפיר נוכל לומר דסימנים דאוריי' כלומר דמה"ת נוכל להשיא אשה שנמצא בעלה עפ"י סימני' דהא אפי' אם סימני' בעצם לא אלים כ"כ מ"מ תרי ספיק' איכא היינו אי אמרי' ספיק' דאוריי' מה"ת לקולא ואע"ג דאיכא חזק' אשת איש הרי החזק' איתרע' ע"י שנמצא איש כזה שנאבד בסימני' אלו וחזק' דאיתרע ל"ש חזק' וא"כ בענין הדין אי סימני' דאוריי' לענין אשת איש תלי' אי אמרי' חזק' דאיתרע ל"ש חזק' מותרת מה"ת להנשא ע"י סימני' אבל אי אמרי' חזק' דאיתרע שמה חזק' אסור' מה"ת להנשא דאע"ג דע"י סימנים איכא ספיק' מוקמי' אות' בחזק' אשת איש וא"כ נבין בס"ד דעת קדושי' מהר"ל דא"א סימני' דרבנן ל"ח לשאלה ולהצילו מקושי' הב"ש דהא איפכ' מסתבר דאי סימני' דרבנן מכ"ש שראוי לחוש לשאל'. אמנם לפימ"ש יובן הדבר היטב דהנה י"ל דהא דאמרי' חזק' דאיתרע ל"ש חזק' ה"ד אי אמרינן דחזק' אינו עוש' הספק כוודאי רק דהיא מגזה"כ דילפי' מנגע בפ"ק דמס' חולין אי דהיא תללמ"ע וא"כ כל היכ' דאיתרע ל"ש חזק' משא"כ אי אמרינן דחזק' עוש' הספק כוודאי דהיא מסבר' א"כ אע"ג דאיתרע ונולד בה ריעות' אין הריעות' יכול לפעול יותר רק שע"י ריעות' נכנסי' לבית הספק וא"כ כיון שחזק' הי' כוודאי אין ספק הריעות' מוצא מידי וודאי ואמרי' דחזק' דאיתרע שמה חזק' וא"כ א"ש הכל בס"ד דוודאי אי אמרינן סימנים דאוריי' כלומר דמה"ת משיאין אשה עפ"י סימנים אע"ג דהסימנים בעצם הם באמת רק כספק מ"מ כיון דחזק' אשת איש איתרע ע"י הסימנים חזק' דאיתרע ל"ש חזק' וא"כ ע"כ חזק' אינו כוודאי שפיר אמרינן דחיישינן לשאלה דהא נגד חזק' שלא השאיל איכא נמי חזק' אשת איש ומהני חזק' אשת איש נגד החזק' שלא השאיל אע"ג דחזק' א"א הי' רק חזק' המסובבת מ"מ כיון דעיקר ענין חזק' אינו מצד הסבר' אין חילוק בין מסבב למסובב כמ"ש לעיל בס"ד אמנם אי אמרינן סימנים לאו דאוריי' אע"ג דהא איכא ספיקא מ"מ ע"י סימנים וא"כ אמאי אינו מותרת מה"ת להנשא (היינו אי אמרינן ספיק' דאוריי' מה"ת לקולא) וצ"ל דמהני חזק' א"א אע"ג דאיתרע משום דחזק' דאיתרע שמה חזק' וצ"ל ע"כ דחזק' עוש' הספק כוודאי משום דחזק' הי' מצד הסבר' ולכך לא מהני ריעות' שאינו פועל' יותר מספק לסלק החזק' וממילא כיון דחזק' הי' מצד הסברא תו לא חיישינן לשאלה דהא איכא חזק' קמיית' שלא השאיל הבגדי' כמ"ש היינו שלא נעש' מסתמ' שום פעולה באות' הבגדי' או כמ"ש הנו"ב דחזק' מה שביד אדם היא שלו וחזק' א"א ל"ל דאוקמי' נגד הך חזק' דהא חזק' אשת איש לא הוי רק מסובב וכבר כתבנו דאי אמרינן דחזק' הי' מסברא לא נסבי חזק' המסובב נגד חזק' המסבב' היינו חזק' שמסתמ' לא השאיל הבגדים לכלום וממילא נשאר' החזק' שלא השאיל הבגדים בפ"ע בלי שום חזק' המנגדתה ושפיר לא חיישינן לשאלה וא"כ העולה מדברינו דא"א דהא דסימנים דאוריי' אי ל"ד דתלי' כאופן הראשון שכתבנו דסימנים הוי כמו רוב ותלי' א"א דרוב היא מצד הסבר' או רק מצד גזה"כ א"כ וודאי א"ש סברת הב"ש דאם סימני' דאוריית' חיישינן לשאלה מכ"ש אי סימנים ל"ד אבל אי אמרינן דהא דסימנים דאוריי' היא תלי' אי חזק' דאיתרע שמם חזק' אז סימני' ל"ד ואי ל"ש חזק' סימנים דאוריי' א"כ שפיר קיים שיט' המהר"ל דאי סימנים דרבנן ל"ח לשאל' ולכל שתי הדרכי' עכ"פ נשאר קיים דאי אמרינן דחזק' היא מצד הסבר' ל"ח לשאלה דאז לא חשיב חזקת אשת איש להכריע נגד חזק' שלא השאיל וא"א דחזק' הי' גזה"כ חיישינן לשאלה דשפיר חשיב חזק' א"א נגד החזק' שלא השאיל ואלו שתי השיטות וסברא היינו הב"ש ומהר"ל לא נחלקו רק אי סימנים היא מטעם רוב וממילא תלי' בסבר' אי רוב' הוי מסבר' או מגזה"כ אי דאמרי' דסימני' לעולם לא הוי רק ספק רק דתלי' אי חזק' דאיתרע שמה חזק' אי לא ודו"ק היטב:

(טז) ומעתה בין תבין את אשר לפניך מ"ש באות י"ב בשם שו"ת הב"ח סי' פ"ו דסוגי' דמס' יבמות ס"ל דכל דאין מוכרח ממתני' דל"ח לשאלה ממילא לא חיישינן וסוגיא דמס' ב"מ ס"ל דאפי' אי אינו מוכרח מ"מ חיישינן לשאלה וא"כ ס"ל לסוגיא דמס' ב"מ דאי סימנים דרבנן דוודאי חיישינן לשאלה דא"ש הכל דהנה במס' ב"מ דאיבעי' לי' סימנים דאוריי' או דרבנן ע"כ ל"ל דהספק שלו הי' אי חזק' דאיתרע שמה חזק' או לא דהא כבר כתבנו דגבי גט אשה לא איתרע מעולם חזק' אשת איש וגם הא איבעי' לי' לענין סימנים גבי אביד' אי הי' מה"ת וע"כ דס"ל דסימנים הי' מטעם רוב רק דאיבעי' לי' אי רוב' היא מסבר' או לא ונוכל לתרץ בזה ג"כ מה שהקשה הגאון חתנו של הנו"ב הובא במד"ת לא"ע סי' ס' מאי קאמר דמהדרי' גט אשה בסימנים אי אמרינן דסימנים דאוריי' דלמ' דווקא לענין אבידה שאינו בא להוציא מיד המוחזק דהא למוצא אבידה אין לו שום חזק' שפיר מהני סימנים משא"כ גבי גט אשה דבא להוציא מחזק' אשת איש לא מהני סימנים אמנם לפי"ד א"ש דכאן קיימי' אי סימנים דאוריי' היינו בגדר רוב וא"כ ממילא אפי' לאהדורי גט אשה דהא רוב' וחזק' רוב' עדיף וסמוך מיעוטא לחזק' ל"ל בכה"ג ודו"ק] וא"כ כיון דהא דסימנים דאוריי' תלי' אי רוב' הוי מסבר' כמ"ש בתחלת הסוגי' בס"ד שפיר אמרי' דחיישינן לשאלה אפי' כי אינו מוכרח דחשש שאלה הי' מסברא אפי' אי סימנים דאוריי' וכ"ש אי סימנים ל"ד כסבר' הב"ש משא"כ סוגיא דיבמות דשם קאי השקלא וטרי' דחיישינן לשאלה בתר הפלוגתא דר"א בן מהבאי ורבנן אי סימנים דאוריי' או דרבנן ועיקר פלוגת' הי' בעדות אשה ושם שפיר איכא למימר דסוגיא הי' ס"ל דאי אמרי' סימני' לאו דאוריי' היא רק משום דחזקה דאיתרע שמה חזקה אבל עיקר סימנים היא באמת רק ספיקא רק דע"י סימנים איתרע עכ"פ חזקה דאשת איש וא"כ שפיר מצינו למימר דאי סימנים דאוריי' וחזקה דאיתרע ל"ש חזקה חיישינן לשאלה משא"כ אי סימנים ל"ד וחזקה דאיתרע שמה חזקה משום דחזקה היא מסברא שפיר לא חיישינן לשאל' כמ"ש והיינו אי אמרינן דסוגי' ביבמות הי' ס"ל דענין סימנים הוי רק מספיקא ולא הוי רוב ואז תלי' בחזקה דאיתרע כמ"ש