תבואות השדה חלק א עז

וכדמשמע ג"כ מתו' ביבמות ק"כ ע"ב ד"ה ואב"א דלמאי דמשני כליו בחיורי וסומקי לעולם ל"ח לשאלה אלמא דאין חוששין לשאלה לולא שיהי' כן הכרח מכח מתני' ועי' בשו"ת הב"ח סי' פ"ו שכ' דסוגי' דב"מ ומס' יבמות פליגי בזה דבמס' ב"מ לאחר דמשני ואב"א כליו בחיורי וסומקי פריך הגמ' מהא דתני' מצינו קשור אלמ' דס"ל דאפי' למאי דמשנינן כליו בחיורי וסומקי ואין מוכרח לתרץ כליו דחיישי' לשאלה מ"מ חיישי' מסברא וזהו כדעת הב"ש אמנם במס' יבמות דפריך הגמ' מעיקרא מהא דמצאו קשור בארנקי ואח"כ משני כליו בחיורי וסומקי משום דס"ל דכל שאין הכרח לומר דחיישינן לשאלה ממתני' באמת לא חיישי' לשאלה. ולקמן נבאר בס"ד באיז' סברא פליגי סוגי' דמס' ב"מ ומס' יבמות. אמנם כן הא וודאי צריך להבין אף דמסוגי' הגמ' משמע כמ"ש הנו"ב דאי סימני' דרבנן ל"ח לשאלה מ"מ הא וודאי קשה דהא טפי מסתבר לחוש לשאלה אי אמרי' סימני' דרבנן דאלמ' דחיישינן מה"ת דלמא אתרמי סימן כסימן וא"כ ה"נ יש לנו לחוש דלמא השאיל כליו לאחר כמ"ש הב"ש דהא עכ"פ סימן מובהק לא הוי דהשתא אי אמרי' סימני' דאורייתא ול"ח דלמא אתרמי סימן כסימן מ"מ חיישי' לשאלה מכ"ש אי סימני' דרבנן וחיישי' מה"ת דלמא אתרמי סימן כסימן וודאי יש לנו לחוש ג"כ דלמא השאיל בגדיו לאחר. ואע"ג דסוגי' הגמ' מוכח כשיטת מהר"ל כמ"ש הנו"ב מ"מ טעמא בעי דלכאורה סברת הב"ש מסתבר טובא ועי' בנו"ב לאה"ע מד"ק סי' כ"א:

(יג) ונראה עפ"י מה שנסביר תחלה שיטת הב"ש ג"כ וממילא נבא לעיניך דעת קדושים להבין ג"כ שיטת המהר"ל. והנה אם אמנם שיטת הב"ש מובן מעצמו כמ"ש דאי סד"ר בוודאי אלים טפי חשש שאלה. מ"מ כיון דסוגי' דשמעת' מוכח' טפי כשיטת מהר"ל אמרתי להסביר ג"כ דברי הב"ש. הנה הנו"ב סי' מ"ג במד"ק הקשה אמאי נחוש לשאלה ול"א חזק' מה שביד אדם הי' שלו ומסתמא איש זה שנמצא בבגדים אלו לא השאיל לעצמו מעולם הגם דאכתי איכא חשש מכיר' וא"כ ל"ש כל מה שביד אדם היא שלו. מ"מ לא כחוש לזה. ועי' בשטמ"ק דל"ח למכיר' ועי' בשו"ת הב"ח סי' פ"ו. ובאמת בר מן דין איכא חזק' לומר שלא השאיל דהא כיון דאנו יודעין עכ"פ שפ"א היו בגדים אלו על אותו איש שנאבד. והנה עכשיו נמצא איש א' עם בגדי' אלו וודאי מסתבר לאוקמי' אחזק' ולומר כאן נמצא וכאן הי' כלומר כיון דאלו הבגדים ידענו שהי' על ראובן א"כ מסתמא גם עכשיו ראובן מלובש בהם. ועי' בס' חן טוב שנשתמש ג"כ בסברא זו דכ"כ וכ"ה הגם דאפשר דלאו כ"ע ס"ל להך חזק' דכ"נ וכ"ה דהא רק רבא משני הכי במס' כתובות ע"ה ע"ב בסוגי' דהיו בה מומי' מ"מ בר מן דין כיון שאנו מסופקי' אם נעשה מעשה באלו הבגדים שהשאילן או מכרן נוקמי' אחזק' קמייתא דמסתמא לא נעשה בהם שום מעשה כיון דלא מיירי מבגדים שדרכן למוכרן. אמנם הנו"ב תירץ שם דנגד זה איכא חזקה א"א ולכך מסתבר דחיישי' לשאלה דנגד החזקה דכאן נמצא או חזקה קמייתא או חזקה שמה שביד אדם היא שלו איכא חזק' א"א ונשאר הדבר בספק. (והנה שם בשו"ת מ"ד רוצה לומר דהיכא דאיכא ג"כ סימנין בגופו כיון דע"י סימני' הי' ג"כ ספק א"כ הוי כמו ס"ס הגם דס"ס ממש לא הוי דאיך נימא ספק דלמא זהו האיש שנאבד דהא יש לו אותו סימן ואת"ל אין זה דומה לא השאיל דהא כיון שאין זהו ממילא אסורה וכן אפכ' ג"כ ליכא למימר דלמא לא השאיל ואת"ל שהשאיל דלמ' זהו דהא כיון דאמרי' דהשאיל אות' הבגדי' ע"כ הי' אחר. רק דכוונתו הכא דע"י סימנין הוי ספק וממילא אסור' מ"מ משום חזקת אשת איש וא"כ כיון דחזינן ע"י טב"ע בהבגדים שזהו. תו אמרי' מסתמא לא השאיל דהא איכא חזקה ול"ל דנגד זה איכא חזקת אשת איש דהא כבר נשתמשנו בהך חזקה דא"א לענין שלא תהא מותרת ע"י הסימני' גרידא עי"ש בסי' מ"ד ותמצא מבואר שכוונתו כך כמ"ש] הדרן למילתא קמייתא דנגד הך חזקה שלא השאיל איכא חזקת אשת איש לחוש לשאלה ולאוסרה:

(יד) אמנם כד נעיין שפיר בהא מילתא לכאורה יש לומר דחזקת אשת איש נגד החזקה קמייתא דמסתמא לא השאילן אינו נחשב לכלום דבשלמא הך חזקה שלא השאילן יכול להכריע בעיקר הספק דהיינו אם אנו מסופקי' אם נעשה כאן איזה מעשה באותם הבגדים אמרי' דלא נעשה וכמו שהיו מעיקרא על ראובן כמו כן גם עכשיו היו על ראובן. אמנם החזקת אשת איש אין יכול להכריע בעיקר הספק דאטו שייך לומר משום שהיא אשת איש מסתמא השאיל הבגדים וכמו שמצינו בהרבה אחרונים דנגד ספיקא דדינא ל"מ חזקת ממון דאטו ע"י חזקת ממון ישתנה הדין וכמו כן הרבה דכל חזקה שמכריע בעיקר הספק עדיף טפי מחזק' שלא תוכל להכריע בעיקר כגון חזקת אשת איש לענין חשש שאלה. אמנם כן נ"ל דבר חדש דע"כ ל"א דחזק' שאינו מכריע בעיקר הספק לא אלים כולי האי כמו חזקה שמכריע בעיקר הספק ה"ד אי אמרי' דהא דאזלינן בתר חזקה היא על צד הסברא א"כ שפיר אמרי' דחזקה קמייתא שלא השאיל הבגדים עדיף טפי מחזקת אשת איש דחזקת אשת איש אין לו שייכות כלל עם הספק כמ"ש משא"כ אי אמרי' דכל חזקה אינו מצד הסברא רק דהתורה או גזירת הכתוב גילה לנו להעמיד כל דבר בחזקתו כמ"ש בריש סוגי' א"כ ממילא אין חילוק בין חזקת אשת איש לחזקה קמייתא שלא השאיל הבגדים דהרי ע"כ צריכים לדון על כל ב' החזקות ועיקר הספק שאנו דנין עליו הי' בחזקת א"א ואע"ג שהדבר שנולד בו הספק כעת היא לענין חשש שאלה והחזקה קמייתא שלא השאיל יש לה שייכות טפי עם הספק מחזקת אשת איש מ"מ יש כח לחזקת אשת איש להעמיד נגד החזקה קמייתא שלא השאיל כיון דכל ענין החזקה הי' רק מצד גזה"כ א"כ כ"ד צריך להיות עומד בחזקתו וכאן הרי אנו דנין עכ"פ על חזקת אשת איש. וכאן נוכל ג"כ לומר דחזק' קמייתא שלא השאיל הי' המסבב וחזקת אשת איש היא רק מסובב' ועי' מ"ש בזה בשער החזקות פרק א' בשם הרב בר שניאור מס' עירובין ל"ו ועיקרו של דברי' דתלי' איזה מהן עדיף בהך סברא אי אמרי' דחזקה היא מסברא או רק מצד גזה"כ ודו"ק היטב כי היא סברא עמוקה בס"ד:

העולה מדברינו דאי אמרי' דחזקה הי' מצד הסברא אז שפיר אין לחוש לשאלה דחזקת אשת איש כיון שאינו רק חזקה המסובב לא מהני נגד החזקה קמייתא שלא השאיל דהיא המסבב אמנם אי אמרי' דחזקה אינו מצד הסברא א"כ כך לי חזקת א"א המסובב' כמו החזקה קמייתא שלא השאיל' לאחר המסבב ושפיר חיישי' לשאלה. והנה אם זכור תזכור מ"ש לעיל באות ה' דהך מילתא אי סימני' דאורייתא תלי' בהא אי אמרי' דרוב היא מסברא והוי כמו וודאי אז אמרי' סימני' דאוריי' וא"א דרוב היא רק גזה"כ אינו דומה לשאר רוב וסימני' ל"ד א"כ מה מאוד נמלצו דברי הב"ש דמה אי אמרינן סימני' דאורייתא וע"כ דרוב הי' מסברא מ"מ חיישינן לשאלה וצ"ל ע"כ דאע"ג דרוב היא מצד הסברא מ"מ חזקה אינו כמו רוב ואינו מן הסברא ולכך מהני חזקת אשת איש נגד החזקה קמייתא שלא השאיל כמ"ש וחיישי' לשאלה א"כ מכ"ש אי סימני' ל"ד וע"כ צ"ל דרוב אינו מצד הסברא וא"כ מכ"ש חזקה דלא אלים כמו רובא