תבואות השדה חלק א עה

היינו יודעין כלל מסברא לילך בתר רוב רק משום שהתורה גלתה לנו כמש"כ הר"מ בפי' המשנה פרק ט' ממס' נזיר לענין חזקה שהתורה אמרה לסמוך על חזקה שלא יגיע הדבר עד אין תכלית ע"ש במתני' נזיר ס"ג ע"א וה"נ ענין הרוב היא ג"כ כה"ג ולא מסברא ועיין בפלתי סי' ס"ג ובס' שערי תורה ח"ג כלל א' האריך בזה א"כ לא נוכל לדון על הרוב רק באותו דבר ממש שאנו דנין עליו ואומרים שזהו מן הרוב כמו בכל רוב דעלמא משא"כ הכא גבי סימנים שע"י הרוב רוצה אתה לומר על זה הדבר שנמצא בזהו הסימן שאינו דבר אחר פרטי מן המיעוט אשר לפעמים עכ"פ יזדמן עוד מיעוט אחד בסימן כה"ג רק שזהו אותו דבר ממש בכה"ג לא אזלינן בתר רובא ולכן סימנים ל"ה ענין שראוי לסמוך עליו מה"ת זולת סימן מובהק ביותר שזה הוי בגדר דלא שכיח כלל לחוש דלמא אתרמי עוד אחד כיוצא בו והוי כמו מיעוטא דמיעוטא דבזה לכ"ע הי' מסברא דאין לחוש עליו לכך ל"מ מה"ת רק סימן מובהק ביותר משא"כ סימן אמצעי דהי' עכ"פ בגדר רוב ומיעוט וסוף סי' אין אתה יכול לדון על זה הדבר ממש שהיא מן הרוב כמ"ש בכה"ג לא אזלינן כלל ב"ר ואין סומכין עליו מה"ת ודו"ק ויש לעיין לכאורה אי נימא סימני' הוי כמו רוב כמש"כ בס' ש"ש שכתבנו דלא עדיפי מרוב א"כ טפי הו"ל לסמוך באיסורי על הרוב מבממון דבממון ל"א ב"ר ולדעת הרבה מהראשונים מה"ת לא אזלינן ב"ר בממון אמנם ל"ק כיון דבאביד' ליכא חזקת ממון לכ"ע מהני הרוב:

(ו) ואחרי ההצעה זו נ"ל מה שהקשיתי זה כבר לשיטות הריב"ש סי' שע"ט דבכל עדות אשה שמת בעלה יש לנו ב' חזקות חזקת חיי' דהבעל וחזקת א"א א"כ מ"פ הגמ' ביבמות למימרא דסימנים לאו דאוריי' ורמינהו מצאו קשור בכיס כו' וכן בב"מ רוצה לפשוט דלא מהדרי' גט אשה בסימנים מדתנן אין מעידין אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו ודלמ' דווקא לענין שכדין על סימנים להתיר א"א לומר שמת בעלה דאיכא נגד זה ב' חזקות ל"מ משא"כ לענין גט לסמוך על סימן שזהו הגט שנאבד דליכא רק חדא חזקה מהני ושוב ראיתי בנו"ב מהד"ק לאה"ע סי' מ"ג שהרגיש בזה. אמנם עפ"י דברינו א"ש בס"ד דהנה באמת יש לעיין מה ב' חזקות יש כאן לומר חזקת חיי' וחזקת א"א כיון שע"י סיבה אחד נפסקו שניהם בב"א דמכיון דאזדא לי' חזקת חיי' ממלא נסתלק ג"כ חזקת א"א כמו שהרגיש בזה באמת בנ"ב שם רק לפע"ד אפ"ל דוודאי אי הא שסומכין על חזקה הי' מן הסברא א"כ כל דבר שיש בו ב' חזקות ונמשך אחד מענין אחד כמו חזקת א"א וחזקת חיי' פשוט שאין לדון בו רק כמו חזקה אחד משא"כ א"א דכל ענין חזקה היא גזה"כ דכל דבר כ"ז שלא ידענו שיצאה מחזקתו הראשונה תשאר בחזקתה א"כ ממיל' כל שיש ב' חזקות אע"פ שהי' מענין אחד מ"מ נדון בשתים דכל דבר מוכרח להשאר בחזקתו ודו"ק היטב. והנה אי נימ' דחזקה הי' רק מצד גזה"כ ה"נ אפי' דרוב ג"כ אינו מצד הסבר' רק גזה"כ וא"כ א"ש שקלי וטרי' דגמ' דהגמ' רוצה לפשוט שפיר דלא מהדרינן גט אשה מדתנן אין מעידים על סימנים בגופו ובכליו מאי תאמר דלעולם סימני' דאורייתא רק דלענין עדות אשה שמת בעלה ל"מ כיון דיש ב' חזקות ז"א כיון דא"א כן בע"כ צריכין אנו לומר דחזקה היא מגזה"כ וא"כ רוב נמי היא מגזה"כ וא"כ ממילא ל"מ סימנים מתורת רוב כמשכ"ל וממילא סימנין לאו דאורייתא וכן במס' יבמות נמי א"ש דהגמ' פריך שפיר למימרא דסימנין ל"ד ורמינהו מצאו קשור כו' מאי תאמר לעולם סד"א רק במתני' ל"מ משום דאיכא ב' חזקות כקושייתנו ז"א דהא א"א שהוא כב' חזקות מוכרח' לומר דענין חזקה היא מצד גזה"כ לכן אע"פ שהב' חזקות נמשכין מענין אחד נדון כשתים א"כ ענין רוב הוי נמי מצד גזה"כ דרוב וחזקה הם מסוג אחד כמובן וכיון דרוב היא מגזה"כ ממילא אאפ"ל דסימנים דאו' דהא סימני' ל"ה רק בגדר רוב לכל היותר וכיון דאמרינן דרוב אינו מן הסברא ממילא ל"מ סימני' מה"ת דהא יש לחלק בין רוב לסימני' כמש"כ דרוב ל"מ רק היכ' שהנדון ממש נוכל לומר עליו שהוא מן הרוב משא"כ בסימנין שע"י הרוב תרצה לומר שהמיעוט הזה אינו מן הפרטי שבאותו המיעוט רק אותו דבר ממש רוב' כהאי ל"א אי רוב אינו מן הסברא לכך פריך הגמ' שפיר למימרא דסימנין ל"ד ודו"ק:

(ז) ועפ"י הדברים האלו נ"ל להבין מה שנראה מסוגי' הגמ' דגם לבעלי הש"ס נשאר להם הדבר בספק אי סדא"ו או דרבנן ובמס' ב"מ י"ח ע"ב אמרינן דגם רב אשי מספקא לי' ומה זה לחכמי התלמוד אשר כל רז לא הי' נעלם מהם והם גלו לנו כל מצפוני תוה"ק וענין זה דסימנין נעלמה מהם אמנם להנ"ל א"ש דהנה הפליתי כ' בסי' ס"ג דהך אי רוב הוא רק בתורת ספק או דהוא כוודאי ומן הסברא דהיא פלוגתא דרב ושמואל דשמואל סובר דרוב היא רק בגדר ספק ורב ס"ל דהיא בתורת וודאי וא"כ לרב ס"ל מסתמא דסימנים היא ג"כ מה"ת כמשכ"ל בשם האחרונים דסימני' הוי כרוב אמנם לשמואל דרוב ג"כ אינו רק בתורת ספק א"כ סימנים אינו ענין מה"ת דהא שפיר יל"ח בין רוב דעלמא לענין רוב בסימנים כמשכ"ל והנה קימ"ל הלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני וא"כ ענין סימנים הי' אשר יש לנו לדון עליו בין לענין איסור' כמו עדות אשה וגט ובין בממון כגון אבידה וא"כ לשמואל ל"מ סימנים בשום מקום ולרב מהני בכל מקום וא"כ ממילא נשאר הדבר בספק דאי נימא סימנים דאורייתא הנה מה"ת אל"ח בין ממון לשאר איסורי' וא"כ יהי' הדין אפי' בממון נמי לילך בתר סימנים ובממון הלכתא כשמואל ולדידי' סלד"א וא"כ נפסוק סלד"א א"כ גם בעדות אשה ובשאר איסורין נצטרך לומר סלד"א ולרב דהלכתא כוותי' באיסור' מסתבר לומר דסד"א דהא הוי כמו רוב ולכך נשאר לנו בספק איך לקבולי פסק ההלכא אם כרב דהלכתא כוותי' באיסורי או כשמואל דהלכת' כוותי' בדיני ודו"ק היטב:

(ח) נ"ל אפי' א"א דס' לד"א מ"מ חשוב היא שע"י סימנים יהי' נכנס בגדר הספק ול"א דאע"ג שיש בו סימן דהוי לגמרי כאלו אין בו סימן כלל וכ"מ מדברי התוס' בב"מ ד"ה מה שמלה שכתבו שם וז"ל אפי' אי סלד"א מ"מ ילפינן משמלה דדווק' דבר שיש בו סימן חייב להחזיר דע"י שיש בו סימן ימצא עדים שאומר להם מכירים אתם שלמה שלי שהי' בה סימנים כך וכך וגם המוצא לא יוציא השמלה להראותו לכל אדם אלא למי שיתן בה סימן אע"פ שאינו מחזיר לו בכך מ"מ דומה שהיא שלו ומראה אות' לעדים עכ"ל משמע דדבר שאין בו סימן א"צ להראותו כלל אפי' אם רוצה להביא עדים אולי יכירו אות' דמצי למימר דלמא יערימו עי' בשמ"ק שכ"כ בשם הריטב"א משמע הא ע"י סימן מחויב להראות' דסימנים משוי' לי' ספק עכ"פ דשמא זה הי' וא"כ הגם שע"י הסימן לחוד אינו מחויב להחזיר דהא מחויב לקיים מ"ע השב תשיבם ואינו יוצא עד שיתננה למי שהוא שלו בוודאי מ"מ מועיל לנו הסימן שאם אח"כ יאמרו עדים שמכירין שהיא שלו ע"י טב"ע מחויב להחזיר מכל הלין שמעי' דאפי' אי סלד"א מ"מ מועיל לנו הסימן לעשות הדבר בגדר ספק עכ"פ וכ"כ להדיא בנוב"י מהד"ק לאה"ע סי' מ"ד דאפי' אי ס"ל סלד"א מ"מ ספיק'