תבואות השדה חלק א עג

לחזקה וא"כ כיון דקי"ל דהא דאמרינן סמוך מיעוט' לחזקה הי' רק מדרבנן אליבא דרבנן דר"מ כמה שביארנו לעיל בפ"ה א"כ מה"ת אזלינן בממונ' בתר רוב' אמנם לטעם השני משום דהממע"ה מה"ת לא אזלינן בתר רוב' וכן להטעם משום דרוב הי' חידוש ולא מצינו בממון שיהנו רוב' ממילא מה"ת לא אזלינן בממונ' בתר רוב:

(כד) ונחזי אנן איך נוטה בזה שי' המחבר בש"ע והר"מ הנה לעיל סי' ט' הבאתי דע' המחבר בש"ע חו"מ סי' רל"ב סעי' כ"ג וכן דעת הר"מ בפט"ז מהל' מכירה דאפי' בגבר' דזבין לרדי' אם המוכ' מכירו דווקא אז צריך לשלם לו משא"כ כשאינו מכירו א"כ מוכח דתלי' בדעת המוכר דאפי' ידעי' בוודאי שהלוקח רק לרדי' זבין מ"מ כיון שהמוכר אינו מכירו לא הוי מקח טעות דתלי' הכל בדעת המוכר וא"כ הוי טענת המוכר טענת ברי וא"כ אפש"ל דבו"ש בהדי רובא מהני להוציא ממון ולפי"ז צ"ל דטעמם משום דהא דאין הולכין במאחה"ר הי' משום סמוך מיעוט' והו"ל כפלגא ונשאר מעל' התפיס' וממילא מהני בו"ש נגד מעל' התפיס' כמ"ש לעיל סי' ו' דאי הוי ס"ל הטעם משום דהממע"ה א"כ אפי' בו"ש בהדי רוב' נמי לא מהני דראי' גמורה עכ"פ לא הוי מ"מ אינו מוכרח לומר וודאי דהר"מ והש"ע ס"ל דבו"ש בהדי רוב' מהני רק דבהא דהמוכר שור לחבירו ונמצא נגחן הוי לדעתי' טענ' ברי וברי כמ"ש מ"מ אכתי אפש"ל דאפי' בו"ש בהדי רובא נמי לא מהני להוציא ממון אמנם ממ"ש הרמב"ם בפי"א מהל' אישות ובש"ע אה"ע סי' ס"ח סעי' ט' בהיא אומר' משארסתני נאנסתי כר"ג דנאמנ' והתם הטעם משום בו"ש וחזקת הגוף דבתולי' כדאיתא במסכת כתובות י"ב ע"ב א"כ כיון דס"ל דבו"ש בהדי חזקת הגוף מהני להוציא ממון ה"ה בו"ש בהדי רוב' נמי מהני ועי' בב"ש שם ס"ק כ"ב דהתם י"ל משום דיש לה שטר כתוב' חד בידה רק אי אמרינן דשטר כתוב' שלה איתרע בטענתו כמ"ש שם הב"ש וודאי יש להוכיח דבו"ש בהדי רוב' מהני להוציא ממון כיון דמהני בו"ש בהדי חזקת הגוף ועי' בס' ש"ת כלל י"א ודו"ק:

(כה) והנה ממה שהבאתי לעיל בס"ד בסי' א' דברי הפנ"י במסכת ב"ק ליישב מ"ט השמיט הר"מ הך דינ' דאין נזקקין אלא לתובע תחלה משום דס"ל אין הולכין בממון אחה"ר ואצטריך קרא דלא מהני רוב' בממונ' וממילא לא מייתר לן להך דינ' דאין נזקקין אלא לתובע תחלה לפי"ז מוכח דלהר"מ ס"ל מה"ת אין הולכין בממון אחה"ר וא"כ ליכא למימר דהטעם משום סמוך מיעוט' לחזקה דהא סמוך מיעוט' לחזקה אינו אלא מדרבנן וע"כ משו' דהממע"ה כמ"ש תה"ד סי' שמ"ט או כמ"ש בסי' י"ח משום דרוב' הוי חידוש ובממול' לא אשכחן וא"כ לפי"ז אפי' בו"ש בהדי רוב' נמי לא מהני להוציא ממון כמ"ש לעיל וא"כ צ"ל דהא דפסק הר"מ באומר' משארסתני נאנסתי דנאמנ' והי' משום בו"ש בהדי חזקת הגוף צ"ל אחד משני טעמים או דחזקת הגוף אלים טפי מרוב' ולכך מצטרף בהדי בו"ש או משום דהתם שטר הכתובה בידה ואוקי השטר בחזקתו ועיין מה שהניחו התוס' במסכת יבמות ס"ה ע"א ד"ה נשאת למי שאין לו בנים בקושי' אמאי יש לה כתובה משני וסמכי' ארוב' ולענין אסור' לא סמכי' ואסור' להנשא לשלישי ושם נמי יש ליישב משום דשטר כתובה נתחייב לה מתחלת הנשואין ולכך שפיר מהני הרוב דרוב נשים חזיי' לבני' כמ"ש שם התוס' דאוקמי' שטר כתובה בחזקתו משא"כ לענין לינשא לשלישי לא סמכינן על הרוב כיון דאיתרע רק צריך לומר דלא יקשה קושיות התוס' שם ודו"ק היטב ועי' בס' תקפו כהן לבעל הש"כ שהאריך בזה אי מהני חזקת השטר ומהכא מוכח דחזקת השטר מהני ודו"ק:

(כו) המרדכי בפ"ק דמס' חולין הקש' מאחר דהא דאזלינן בתר רובא ילפי' מסנהדרין וסנהדרין קבועי' הם בלשכ' הגזית ודמי לט' ישראל וגוי אחד ביניהם שאם זרק לתוכו פטור דכתי' וארב לו דמינ' ילפי' דכל קבוע כמחצה ע"מ דמי (כלומר ואמאי מהני הרוב) ותירץ שני תירוצים האחד דל"ש לומר כל קבוע כמע"מ דמי רק היכא דאיכא ספיקא לברר הדבר משא"כ הכא כיון דהרוב סנהדרין יודעי' ורואי' מי הם המזכי' ומי המחיבי' דין הוא שילך אחריהם [וזה דומה קצת למ"ש לעיל סי' ט"ו דהכא לא חשיב לגמרי המיעוט כמאן דלית' כיון דהמיעוט טוענין היפוך מן הרוב להדי' ולכך הוצרכנו לסברת הגט פשוט שהמיעוט הוצרך לבטל דעתי' נגד הרוב דלולא זה לא הוי אמרי' דהמיעוט כמאן דלית' אע"ג דהוי רוב' דאיתא קמן] תירוץ השני כתב וז"ל ועוד דאין עושין מעשה בגופן אלא אחר הדיבור הנבדל והופרש מפיהם והוי כבשר הנמצא דאמרי' בי' כל דפריש מרוב' פריש עכ"ל עיי"ש והנה שמעתי להקשות על זה התירוץ דהא כאן הוי כאילו פירש לפנינו שהרי אנו יודעי' שעה שפירש הדבור מן הסנהדרין ובפי' לפנינו ל"א כל דפריש מרוב' פריש והוי כנולד הספק במקום הקבועים ונלע"ד דלק"מ דע"כ ל"א דהיכא דפירש לפנינו לא מהני לגרע כח הקבוע רק בתשע חנויו' או בתשע צבורי' דשם כבר הי' המיעוט חשוב במקומו בשעת קביעותו ואתה רוצה לסלקו מחמ' שנפרש ממקום קביעותו בזה אמרי' שפיר כיון דחזינן בשעה שפירש א"כ הרי נולד הספק מיד כשהי' עדיין קבוע ולכך לא מהני לסלק חשיבות הקבועות רק כשפירש שלא בפנינו דשם בשעת שנולד הספק לא הי' המיעוט חשוב דהרי תו לא הי' במקום הקביעות ועי' במס' פסחים ט"ו ע"ב בתוס' ד"ה היינו תשע חנויות משא"כ הכא גבי סנהדרין אע"ג שהמיעוט נפרש לפנינו היינו הדבור שלהם מ"מ אמרי' שפיר כל דפרוש מרוב' קפריש שהרי מעיקר' קודם שנפרש לא הי' לו להמיעוט שום חשיבות ומקום קביעות לומר שלא יוכל להסתלק מחשיבות ע"י מה שנפרש כיון שפירש לפנינו שהרי בשום פעם ומעולם לא הי' קבוע בפני עצמו דרק בשעה שנפרש הדבור מפיהם אז מתחיל המיעוט ואז כבר נפרש הי' ולא היה מעולם במקום קביעותו והלכך אמרינן שפיר כד"פ מרוב' פריש אע"ג שנפרש לפנינו וזה כוונת המרדכי במ"ש דאין עושין מעשה בגופן אלא אחר הדבור הנבדל והנפרש מפיהם כלומר דכיון שקודם שנפרש לא היו אנו צריכי' לדון כלל על ענין המיעוט שהרי לא הי' לו עדיין שום מציאות בעולם ורק לאחר שנפרש הדבור מפיהם אנו דנין עליו ותו לא הוי קבוע משא"כ בתשע חנויו' כיון שקודם שנפרש כבר הי' במקום קביעותו ממילא לא מהני מה שנפרש לפנינו לבטל הקביעות דמעיקר' כיון שנולד הספק במקום הקביעות ובסנהדרין לא הי' להמיעוט מעיקר' קודם שנפרש שום חשיבות שהרי לא הי' לו עדיין שום מציאות בעולם שפיר אמרינן כד"פ מרוב' פריש אע"ג שנפרש לפנינו כיון שמעולם לא הי' במקום הקביעות ודו"ק:

שער ז בעזרת המאיר לארץ ולדרים אתחיל לדבר מישרים בסוגי' דסימנים ב"מ כ"ז ומס' יבמות ק"ך ע"א ומהאל נותן תשועות עושה גדולת אתחנן להראנו נפלאות בקונטרס תקנות עגונות. (א) הנה במת' ב"מ מספקא לגמרא אי סימנים דאורייתא לענין אבידה או דרבנן והנה הקצה"ח סי' רנ"ט ס"ק ב' כתב דהספק היא על ב'