תבואות השדה חלק א עא

מהרשב"ם בד"ה לאו משום דרובא שכתב וז"ל וקשי' לשמואל כיון דלא אזיל בתר רובא כפלגא ופלגא דמי וא"כ אמאי הגיעו הרי לא הי' יודע הלוקח שהי' בו מום זה וסתם לוקח אעבד שפירי יהיב זוזי כו' עכ"ל משמע להדי' דס"ל דמיירי שהלוקח כבר נתן דמי המקח וא"כ הרוב מסייע להוציא מן המוחזק וא"כ ל"ש כלל לומר אין הולכין בממון אחה"ר וקשה מאי מקשה לשמואל דבשלמא רובא לרדי' שבא להוציא מן המוחזק וודאי לא מהני לשמואל אמנם רוב' דעבדי' גנבי' הם שהיא מסייע להמוכר המוחזק וודאי מהני ומאי פריך הגמ' ומ"ש הרשב"ם דכיון דלא אזיל בתר רובא כפלגא ופלגא דמי וכו' זו קשה מן הראשונה דמהי תיתי לא נזיל בתר רוב כיון דליכא כנגדו חזק' ממון:

(יח) ונלע"ד דיש לומר עוד ט"א בהא דלא מהני רובא בממונ' עפ"י מה שראיתי בס' ש"ת ח"ג כלל א' שהאריך שם אי אמרי' דהא דאמר' תורה לסמוך על הרוב אם היא בגדר וודאי או דבאמת היא ספק כמ"ש הש"מ בפ"ק דמס' ב"מ בסוגיא דת"כ וכתב שם דאי אמרי' דרוב היא רק בגדר ספק רק שהתור' התירתו א"כ י"ל דקבוע הוי מסבר' דכיון דכל היכא דהמיעוט הי' קבוע לא מצינו שנזיל בתר רובא א"כ נשאר הסברא חיצונ' דלא אזלי' בתר רובא וידעי' קבוע מסבר' עיי"ש וא"כ י"ל ה"נ כיון דכל הני קראי דילפי' מיני' רוב לא אשכחן בממונ' רק באיסור' או בדיני נפשו' א"כ אמרי' רק במקום דגלי קרא בהדי' דאזלי' בתר רוב' מהני הרוב משא"כ בממון דלא אשכחן בשום דוכת' בקרא לילך בתר רוב' נשארה הסברא חיצונ' דלא מהני [ומה דקשי' לפי"ז הא מוכח דאזלי' בתר רובא מה"ת אפי' בממון דא"כ איך משכחת שיתחיל בפה"ב דלמ' טריפ' היא ובכור שנטרף אין פודין אותו כבר עמד בזה בס' שעה"מ בפ"ט מהל' טומא' מת ועי' בשו"ת טור האבן סי' י"ב ועי' בס' ש"ש שמעתא ד' פ"ח ובחי' הפלאה סוף פ"ק דמס' כתובות שניהם בסגנון אחד נתנבאו דכל היכא שכבר אתחזק הרוב מקודם ל"ש לומר אין הולכין בממון אחה"ר] וא"כ א"ש קושי' הגמ' דהגמ' הי' ס"ל דלא רק משום חזקת ממון לא אזיל שמואל בתר רוב' רק משום דס"ל דכל ענין רוב' מה שגילת' לנו התורה הי' חידוש דמסברא אין הרוב יכול להכריע וא"כ בממון דלא גילת' לנו התורה לא מהני רובא וא"כ קשה כאן גבי הלוקח עבד כיון דרובא לא מהני כלום והוי כפלג' ואנן סהדי דמי שלוקח איזה דבר רוצה שלא יהי' בו שום מום א"כ הוי כאילו הותנה בפי' שלא יהי' בו מום וצריך להחזיר לו המוכ' מעותיו דבשלמא אי אמרי' דהרוב יכול להכריע בממון נמי ל"ל דהוי כאילו הותנה בפי' שלא יהי' העבד גנב דכיון דרובא עבדים הכי איתנהו מסתמא סבר וקבל אבל אי אמרי' דרובא אין יכול להכריע בממון א"כ קשי' הוי כאילו הותנה בפי' שלא יהי' גנב וא"כ צריך להחזיר לו מעותיו דהנ"ל בכוונת רשב"ם. וא"כ אפי' בלא סברא דחזקת ממון נמי לא מהני רוב' בממון ולפי"ז יהי' מדוייק נמי הלשון ברשב"ם ד"ה לשחיט' ורובא לאו כלו' היא וכן בסוף הדבור שם כ' וז"ל דכיון דרובא לאו כלום הי' כלומר דבכל צד ממון אין הרוב יכול להכריע בשום דבר לא להוציא ולא להחזיק וחזינן בכ"מ בממון הרוב כאילו הי' שקול וכל היכ' דמצינו למימר הממע"ה נשאר הממון ביד המוחזק והיכ' דאיכא אנן סהדי כמו גבי הלוקח עבד ונמצ' גנב כיון דהרוב אינו יכול להכריע הוי אנו סהדי שהלוקח לא רצה בעבד כזה א"כ הי' צריך להחזיר לו המעות וע"כ דרובא מהני בממון כי היכא דלא נימא אנן סהדי שהלוקח לא נתרצה ומקש' שפיר לשמואל. ונמצא לפי"ז דלב' טעמים הראשונות ל"ש כלל הא דאהב"מ אחה"ר רק היכ' שהרוב בא להוציא מיד המוחזק משא"כ לטע' השלישי דבממונ' לא גילי לנו התורה ולא מצינו שנסמוך על הרוב וכל ענין רוב היא חידוש א"כ כל שיש צד ממון לא אזלי' בתר רוב' והוי רוב' כמאן דלית' ונשאר הדבר בכ"פ בספק השקול ולהרוב אין לו שום כח להכריע בדבר שבממון ודו"ק:

(יט) ונראה דהנ"מ בין טעמים אלו הי' דאי אמרי' דהא דאין הולכין בממון אחה"ר היא משום הממע"ה ובעי' ראי' ממש א"כ אפש"ל דאפי' ברובא דאי' קמן נמי לא אזלי' בממון דמ"מ ראי' ממש לא מקרי כמ"ש לעיל סי' י' בשם הש"מ והנה ככר כתבנו לעיל סי' י"ב דמדברי הרשב"ם דנקיט באיסור כגון תשע חנויות דהוי רוב' דאי' קמן משמע דבממון אפי' רובא דאי' קמן נמי לא מהני וזה יתכן אי אמרי' הטעם משו' הממע"ה ורוב' דאי' קמן לא מקרי ראי' ובאמת משמע הכי מלישנא דגמ' דאי נימ' דהטעם משום סמוך מיעוט' לחזק' א"כ מאי מחלק בין איסור' לממונ' הא באיסור נמי לא אזלי' בתר רובא היכא שיש חזק' כנגדו וכבר הרגיש בזה בס' שערי תורה וע"כ דאמרי' דאפי' ברוב' דאי' קמן דל"א סמוך כמ"ש לעיל בשם הפרמ"ג מ"מ בממון לא מהני דבעי' ראי' ממש אמנם אי אמרי' הטעם משום דכל ענין רוב הי' חידוש ובממון דלא מצינו שחדש' תורה לילך בתר רוב לא מהני א"כ אפש"ל דהיינו דווקא ברוב' דלית' קמן משא"כ ברוב' דאי' קמן אפש"ל דאין זה בגדר חידוש עכ"פ כיון שהרו' לפנינו וא"כ אפי' מאן דס"ל דרוב היא בגדר ספק אפי' רוב' דאיתא קמן מ"מ חידוש לא הוי וא"כ מכיון שמצינו דרובא דאי' קמן מהני בשאר דברי' ה"ה בממון רק רוב' דאי' קמן הי' חידוש בזה אמרי' דלא מהני בממון כיון שלא מצינו שחדש' התורה לענין ממון דיהני רובא דאי' קמן. וא"כ יהי' מתורץ סתיר' דברי הרשב"ם דמשם משמע דס"ל דאפילו רובא דאיתי קמן לא מהני בממון מדנקיט הדוגמ' באיסור ברוב' דאיתא קמן משמע הא בממון אפי' רובא דאיתא קמן לא מהני ובסוף הסוגי' בד"ה דהי' גופא מוחזק כתב להדי' אבל בתר רוב' דאי' קמן לא אזלי' משמע הא רובא דאי' קמן מהני בממון נמי וכבר הרגיש בזה בס' ש"ת ולפי מ"ש ניחא דבאמת אי אמרי' כפשוטו דהא דאין הבמאחה"ר הי' דווקא דומי' דמוכ' שור לחבירו ונמצא נגחן דחזקת ממון הי' נגד הרוב הוי ס"ל דהטעם משו' הממע"ה וא"כ הי' ס"ל בפשיטות דשום רוב לא מהני אפי' רוב' דאיתא קמן דמ"מ ראי' לא מקרי ובממון בעי' דווקא ראי' גמור' בעדי'. אמנם לבתר הכי שהמקש' הקש' על שמואל מהא דהלוקח עבד ושם מסייע הרוב להמוכ' שהי' מוחזק וע"כ דס"ל דבשום ממון אין הרוב יכול להכריע לשום דבר כמ"ש וא"כ מסתמ' ס"ל למסקנ' דטעם דשמואל הי' משום דכל ענין רוב הי' חידוש ולכך בממון דלא מצינו שחדש' התור' לא מהני רוב' וא"כ ה"ד ברוב' דלית' קמן דהוי חידוש משא"כ רוב' דאי' קמן אפש"ל דלא הוי חידוש כלל ומהני אפי' בממון ולכך כ' הרשב"ם דרק רוב' דלי' קמן לא מהני בממון ודו"ק:

(כ) האמנם שיש לפרש כוונת הרשב"ם בדרך אחר שאין כוונתו כלל לחלק בין רוב' דאי' קמן לרוב' דלי' קמן רק התם קאי על מה דקאמ' שמואל ע"כ לא קאמר ר' אחא התם אלא דאזיל בתר חזק' דהי' גופ' מוחזק כלומר כיון דזה השור ממש מוחזק ליגח אזלי' בתר אומדנא משא"כ בכל רוב שבעולם שאנו דנין אין הרוב על אותו הדבר ממש. ואפי' ברוב' דאי' קמן ואנו דנין על החתיכה הנמצא מ"מ אין הרוב על אותו דבר ממש ואע"ג דהרו' הי' אי' קמן מ"מ בדבר שאנו דנין הרוב עומד בפ"ע ורק דאנו דנין שהחתיכ' הזאת מן