תבואות השדה חלק א ע

אשר שאלת על ד' וה' כיסים אשר בתיבתך משלך ומשל אחרים ולקחה בתך ב' דנרי' ואינה יודע' מאיזה כיס כך אני דן בעיני כיון שלקחה מן הקבוע כמע"מ דמי ול"א בתר רובא ואין לחלק נפקד לאחר ולדמותו לנמצא ביד עכו"ם כיון שהישראל לקח מן הקבוע כו' ע"ש משמע להדיא הא אי לא הוי שייך בי' דין קבוע הו"א כל דפריש מרובא פריש ואפי' נגד בעל הממון שהי' מוחזק משמע להדיא דכל דפריש מר"פ אמרינן אפי' בממון כיון דהוי רובא דאיתא קמן וכ"כ התה"ד בסי' שי"ד ע"ש. אמנם ממש"כ הרמ"א בח"מ סי' רצ"ב סעיף י' גבי שנים שהפקידו אצל א' ונאבד אזלינן ב"ר וכד"פ מרובא פריש משמע דווקא בשנים שהפקידו אצל אחד כיון שאין שום אחד מהן מוחזק בממון אזלינן ב"ר משא"כ היכי שיש לדון לענין ממון הנפקד דהוא מוחזק בממון לא אזלינן ב"ר אע"ג דהוי רובא דאי' קמן ועיין בשו"ת טור האבן סי' י"א והנה מדברי התוס' מס' ב"ק כ"ד ע"ב ד"ה קמ"ל שתירצו דמש"ה אזלינן ב"ר דיינים אפי' בממון משום דהמיעוט כמאן דליתא וכמו שהסביר דבריהם בס' גט פשוט והוב' בקונט' הספיקות כלל ו' דה"ט משום דהמיעוט צריכין לבטל דעתם נגד הרוב משמע הא ברובא דעלמא כה"ג ל"מ בממון ואע"ג דהרוב דיינים הוי רובא דאיתא קמן מ"מ ל"מ בממון משמע להדיא דעת התו' דאפי' רובא דאי' קמן נמי ל"מ בממון. האמנם שכבר כתבתי לעיל סי' ב' דיל"ד בדבריהם דמאחר דמשמע שם מדבריהם דס"ל דמש"ה א"ה בממון אחה"ר משום דאמרינן סמוך מיעוט' לחזקה וא"כ מאי קשי' להו מרוב דיינים כיון דהוי רובא דאיתא קמן ל"א בי' סמוך כמש"כ בשם הפרמ"ג ביו"ד סי' ק"י ס"ק י"ד ויש לחלק דע"כ ל"א דברובא דאי' קמן ל"א סמוך רק במיעוט' דעלמא שאינו חולק על הרוב להדיא כמו גבי ט' חנויות דחנויות אחד המיעוט שמוכרת טריפות אינה מעיד לנו להדיא שאותה החתיכה הי' טריפה וא"כ שפיר אמרינן דכיון דרוב חנויות שמוכרת כשיר' הוי רובא דאיתא קמן הוי המיעוט כמאן דלית' ול"א סמוך משא"כ במיעוט דיינים שהמיעוט מכחיש להרוב ממש א"כ אי לאו הך סברא דהמיעוט הוצרכו לבטל דעתם נגד הרוב ל"ה שייך לומר דהמיעוט כמאן דליתא שהרי הם צווחי' ככרוכי' נגד הרוב ומחזיקין בסברתם היפך הרוב לכך הוצרכו לומר דהמיעוט כמאן דליתא משום שמוכרחים לבטל דעתם נגד הרוב. אמנם ברובא דעלמא היכי דאי' קמן וודאי התוס' ג"כ מודים דמהני אפי' בממון והיינו לשיטתם דהא דא"ה בממון אחה"ר היא משום סמוך וברובא דאי' קמן ל"א סמוך כו' משום דהמיעוט כמאן דליתא ולא חשיב לצרופי בהדי חזקה כלל העולה מדברינו דהך מילתא אי רובא דאי' קמן מהני בממון היא מחלוקת בין הראשונים וכתבנו דמאן דס"ל דהטעם דאה"ב אחה"ר היא משום סמוך מיעוט' לחזקה א"כ ברובא דא"ק דל"א סמוך וודאי מהני אפי' בממון אמנם דס"ל הטעם הא דאה"ב אחה"ר משום דהממע"ה ובעינן ראי' ממש ולא רובא א"כ תלי' דאי אמרינן דרובא דא"ק הוי כוודאי ממש מהני אפי' בממון אמנם א"א דאפי' רובא דא"ק ל"ה כוודאי ממש רק דהוי גזה"כ לסמוך על הרוב כסברות השמ"ק בב"מ שהבאתי לעיל א"כ בממון אפי' רובא דא"ק נמי ל"מ ומדברי הרשב"ם שכתב כי אזלינן ברובא באיסורי ונקט רובא דט' חנויות דהוי רובא דא"ק משמע להדי' הא בממון אפי' רובא דא"ק נמי ל"מ וא"כ אין הטעם הא דאה"ב אחה"ר משום דסמוך מיעוט' לחזקה דא"כ הול"ל דרובא דא"ק דלא אמרינן סמוך מהני אפי' במעון וע"כ דס"ל להרשב"ם הטעם משום דהממע"ה ורובא אע"ג דא"ק לא מקרי ראי' ודו"ק. ועיין בשמ"ק למס' ב"ק פ' שור שנגח אה"פ ולעיל בסי' הבאתי דבריו:

(טז) הנה עד כה ביארנו דשני טעמים יש דלא מהני רובא בממונ' האחד משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזק"מ טעם השני כמ"ש בס' תה"ד משום דהממע"ה דאפי' רוב' לא מהני. והנה לטעם הראשון קשה מה קאמר שמואל כי אזלינן בתר רוב' באיסורי אבל בממונ' לא הא בגוונא דאיכא חזקה אפי' באיסורי נמי לא מהני רוב' לשיטת הפוסקים דאמרינן סמוך מיעוט' לחזק' עי' בתוס' בכורות כ' ע"ב ד"ה חלב פוטר. וא"כ כפי הנראה אין שום חילוק בין איסור לממונ' ועי' בס' ש"ת ח"ג שהרגיש בזה. והנה מה שאמרנו לעיל דכאן איכא חזקה ורובא המסייע ללוקח כלומר חזקת מרא קמא שהי' מוחזק תחילה במעות נלע"ד דוודאי אי אנו דנין על אות' המעות בעי' כדעת התוס' בד"ה אי דאיכ' לאשתלומי מיני' דגרסי אי דלתנהו להני זוזי שפיר יש לומר דאיכא חזק' מרא קמא כיון שאנו דנין על אותו המעות ממש שהי' הלוקח מוחזק בהם תחלה אמנם לפרשב"ם דבכל גוונא דאית לי' זוזי מחויב לשלם לו מעות דווקא מסתבר דלא שייך חזק' מרא קמא במעות כיון דעכשיו הם המעות ביד המוכר אזד' לי' חזק' מר"ק וא"כ אפש"ל דגם הש"כ בחו"מ סי' צ"א סוף ס"ק ל"ג שכ' דבדינר כיון דלהוציא ניתנה ל"ש חזק' מר"ק אפשר לומר דפליג על התוס' במס' ב"ב סי' ע"ב ד"ה ארעת' שכתבו דהכא איכא חזק' מר"ק ללוקח מה שהי' מוחזק תחלה דהכא שאני כיון שאנו דנין רק על אותם המעות ממש שהי' של הלוקח מתחלה דהא מיירי דאיקור בשר' וקם בדמי רדי' וא"כ אין אנו דנין כלום רק היכא שהמעות שלו הם ממש בעין ביד המוכר שפיר אמרי' דאוקמי' בחזק' מר"ק משא"כ במ"ש הש"כ דהתם אין הקפיד' דווקא על אותם המעות שפיר כתב הש"כ דלא אוקמי' בחזק' מר"ק. והנה בין אם יהי' כוונת הש"כ ג"כ כמ"ש או לא מ"מ הי' וודאי אפש"ל דל"ש חזק' מר"ק רק היכא שאנו דנין על אותם המעות דווקא כמו הכא לשיטת הר"י שבתו' דאם כבר אין בידו הני זוזי בלא"ה א"צ לשלם לו כיון דאקירי בשר' ולשי' הרשב"ם דמ"מ מחויב לשלם לו מעות דווקא אין כאן חזק' מר"ק וא"כ שפיר מצינו למימר בשיטת הרשב"ם נמי הא דאין הב"מ אחה"ר הו' משום סמוך מיעוט' ולא קשה הא איכא רובא וחזק' ול"א סמוך דכאן ליכא חזק' מר"ק להלוקח כיון שאין אנו דנין על אות' המעות ממש ודו"ק:

חלק ב' נבאר בס"ד עוד טעם אחר בהא דאין הולכין בממון אחה"ר ונבאר פלוגתא דרב ושמואל. (יז) הנה אי אמרי' דהטעם דאין הולכין במאחה"ר היא משו' סמוך מיעוט' לחזקה או משום הממע"ה דבעי' ראי' דווקא ולא רובא א"כ ל"ש כ"ז דווקא היכא שהרוב בא להוציא ממון מיד המוחזק משא"כ כשהרוב יוכל לסייע להמחזיק וודאי אזלי' בתר רובא וזה פשוט. והנה בגמ' מקשה לשמואל מברייתא דהמוכר עבד לחבירו ונמצא גנב או קביוסטא הגיעו מ"ט לאו משום דרובא הכי איתנהו והנה אי נוקמ' לברייתא דהלוקח כבר נתן דמי העבד למוכר וא"כ מסייע הרוב להמוכר המוחזק ומודה שמואל דאזלי' בתר רובא וא"כ קשה מאי מקשה לשמואל. ובמהרש"א הרגיש בזה וכתב דהכא מיירי שלא נתן עדיין הדמי' מדקתני סיפא הרי שלך לפניך ואפ"ה ברישא כיון דרובא מכי איתנהו אמרי' הגיעו ללוקח וצרי לשלם הדמי' למוכר אלמא דרובא מהני אפי' להוציא מן המוחזק כך היא כוונת המהרש"א עי"ש. ועיין בש"מ שכתב ג"כ דהמעות אכתי איתנהו ביד הלוקח אמנם