תבואות השדה חלק א סט

אזלינן בממונא ב"ר היא מחלוקת בין הפוסקים דהנה לשיטת התוס' סוף פ"ק דמס' כתובות ובמס' יומא פ"ה ע"א דהומ"ל כלהו לנזקין וברוב' ישראל בנגח תור' דידן לתורא דידי' משלם נזק שלם כדין ישראל הוכיח בשו"ת פרי תבואה ח"ב סי' כ' דהתוס' ס"ל דברובא דא"ק אזלינן ב"ר אפי' בממונא וכן בתרה"ד סי' שי"ד כ' להדיא דרובא דאיתא קמן מהני אפי' בממונא וכן כ' להדיא הרשב"ם צ"ג ע"א דהי' גופ' מוחזק וז"ל אבל ב"ר דליתא קמן לא אזלינן משמע להדיא דעתו דרובא דא"ק מהני אפי' בממונא האמנם שהרשב"ם סותר דבריו שהרי בדף צ"ב ע"ב ד"ה באיסור' נקט כגון תשע חניות ובנמצא הלך אחה"ר משמע הא בממונא ל"מ רובא והתם הוי רובא דאיתא קמן וכן ס"ל להה"מ בפט"ו מה' איסורי ביאה דאפי' ברוב ישראל פטור בנגח תור' דידן לתור' דידי' משום דאין הולכין במאחה"ר הרי דאי רובא דא"ק נמי ל"מ בממונא והנה לכאורה י"ל דזה תלוי בהא דא"א הטעם דא"ה בממון אחה"ר משום סמוך מעל"ח וא"כ לפמש"כ הפרמ"ג ביו"ד סי' ק"י ס"ק י"ד דברובא דא"ק ל"א סמעל"ח א"כ ברובא דאיתא קמן אזלינן אף בממונא ב"ר ועי' בס' ג"וו כלל ל"ט שכ' להדיא דהיכי דהרוב היא רוב גמור והמיעוט הוא מיעוט' דמיעוט' דל"א כה"ג סמוך מיעוט' לחזקה מהני נמי בממונא וא"כ ה"נ ברובא דאיתא קמן א"א דל"א סמוך ברובא דא"ק מהני אף בממונא אמנם א"א דהטעם דא"ה בממון אחה"ר משום דברובא ל"ה ראי' ממש ובממונא אמרינן הממע"ה א"כ אפי' רובא דא"ק נמי ל"מ בממונא מ"מ אין זה מוכרח דאי נימא דרובא דאי' קמן הוי בגדר וודאי א"כ אפש"ל דזה הוי כאנן סהדי ומהני אפי' בממונא והנה ממה שהקשו הראשונים הובא בש"מ סוף פ"ק דמס' כתובות אמאי אמרינן ברוב נכרים ונגח תור' דידי' לתור' דידן אפי' בתם משלם כדין נכרי והא קיי"ל דא"ה בממון אחה"ר ותירצו שם משום דכיון דהיא עצמו מסופק דילמא נכרי הי' תו לית לי' חזק' ממון ומאי קשי' להו הא התם הוי רובא דאי' קמן וע"כ דס"ל דאפי' רובא דאי' קמן נמי ל"מ בממון ומש"ה הוצרכו לתרץ דכיון דהי' נכרי לית לי' חזק"מ:

(יג) אמנם אי קשי' הא קשי' דאי נימ' הטעם דא"ה בממון אחה"ר היא משום סמוך מל"ח וע"כ ברובא וחזקה דל"ל סמוך דהא החזקה מסייע לרובא א"כ מהני הרוב אפי' להוציא מחזק"מ א"כ לפימש"כ התוס' במס' כתובות ע"ז ע"א ד"ה על בעל החמור וכן במס' ב"ב בתוס' ד"ה ארעת' דהכא אית לי' ללוקח חזקת מרא קמא שהוא מוחזק תחילה בממונא א"כ אמאי ס"ל לשמואל הכא א"ה בממון אחה"ר כיון דרובא וחזק' מרא קמא מסייע ללוקח וכה"ג הקשה הפנ"י בחידושיו למס' כתובות י"ב ע"ב דשם משמע דבו"ש בהדי חזקת הגוף מהני להוציא ממון כתובתה מן הבעל וה"נ הוי טענות המוכר טענות שמא א"א דתלוי בדעת הלוקח (וכן משמע מדברי התו' בסוגי' ד"ה ולחזי שכ' דהכא לא מצי מוכר לומר ללוקח קים לי בנפשך שאתה מן המיעוט דזבני לשחיט' וא"כ משמע דתלוי בדעת הלוקח) אלמא דבו"ש אפי' בהדי רובא ל"מ להוציא ממון ונ"ל די"ל דוודאי היכי דליכא שום טענה להמוחזק בממון רק מה דהמיעוט מסייע לי' א"כ שפיר נ"ל דהיכי דאיכא נגד מיעוט שלו בו"ש או חזקה שוב ל"מ שהי' מוחזק בממון כמו התם גבי הנושא אשה ולא מצא לה בתולים דאין מסייע להבעל רק מה שהוא מוחזק בממון ואין לו שום טענה אחרית' והלכך שפיר אמרינן כיון דנגד חזקת ממון שלו יש לה חזקת הגוף דבתולה וגם בו"ש עדיף טענתה מטענ' דידי' משא"כ הכא דיש להמוכר בהדי חזקת ממון שלו עוד טענה אחרת דהי' לו להתנות דלשחיט' וא"כ שפיר אמרינן אע"ג דאי' לי' ללוקח חזמ"ק בהדי רובא או בו"ש מ"מ עדיף חזק' ממון של המוכר דהלוקח הו"ל להתנות וזה כוונות הרשב"ם בד"ה לא אזלינן בתר רובא וז"ל אלא אחר המוחזק אם יש לו שום טענה עכ"ל וקשה מאי בעי בזה במאי דקאמר אם יש לו שום טענה א"ו היא הדבר אשר דברנו דהכא אפי' כי יש להלוקח שום חזקה בהדי רובא כמו חזקת מ"ק או בו"ש מ"מ עדיף טענתו של המוכר מה שהוא מוחזק בממון כיון שיש לו שום טענה עכ"פ דהי' לו להתנות ולא לסמוך על הרוב דלא מעייל אינש ממונא לספיק' ואין זה דומה למאי דאמרינן בנדרים י"ח ע"ב דרבנן ס"ל מעייל אינש ממונא לספיק' דהתם מיירי לענין הקדש משא"כ גבי מקח וממכר אין דרך להלוקח ליתן מעות עד שיתנה בפירוש ולהכא עדיף טענות המוכר רק לרב דס"ל הולכין בממון אחה"ר ממילא א"ש דסמך הלוקח שלא להתנות אמנם לשמואל מכיון דס"ל אה"ב אחה"ר א"כ ליכא למימר דסמך עצמו במה שלא הותנה על חזקת מ"ק שלו דהא עשה מעשה להוציא מחזקת מ"ק שלו מה שנתן ליד המוכר המעות וא"כ אין זה טענה לומר שלא הי' צריך להתנות ולכך אפי' כי איכא חזקה בהדי רובא נמי ל"מ להוציא מן המוחזק משא"כ היכי שאין לו שום טענה להמוחזק רק מה שהי' מוחזק בממון ולשכנגדו יש לו חזקה ורובא וודאי מהני להוציא ממון דהא א"א דברי וחזקה מהני להוציא ממון מכש"כ רובא וחזקה דברי מסתמא לא עדיף מרובא ועיין בחידושי פנ"י למסכת כתובות י"ב ע"ב ודו"ק. שוב ראיתי להפנ"י בקו"א למס' כתובות שם שכ' ג"כ כמש"כ דהכא לא חשיב כ"כ טענות ברי של הלוקח אליבא דשמואל דכיון דא"ה בממון אחה"ר הי' לו לפרש דבריו והנאני שכוונתי לדעתו הגדולה בתוס' ביאור קצת בס"ד:

(יד) ואפש"ל דאפי' א"א דהטעם דא"ה בממון אחה"ר היא משום דהממע"ה והיינו דבעי' דווקא ראי' ממש מ"מ ברובא וחוקה מהני דהנה משמע בכמה מקומות בש"ס דאפי' ר"מ דחייש למיעוט' מ"מ היכי דאיכא רובא וחזקה לא חייש עיין במס' יבמות ריש פ' האשה בתרא דאיתא שם להדיא כך ועיין בתו' מס' בכורות כ' ע"ב ד"ה חלב פוטר והנה הא דר"מ דחייש למיעוט' היא משום דס"ל ע"כ רוב הוא בגדר ספק ואע"פ שהתורה התירתו מ"מ חייש מדרבנן רק היכי דאיכא חזקה בהדי מיעוט חייש ר"מ מה"ת עיין מס' בכורות כ' ע"א ד"ה ואב"א ועיין בתוס' מס' נדה י"ח ע"ב ד"ה מיעוט' כמאן דליתא שכ' להדיא דברובא וחזקה ר"מ נמי לא חייש למיעוט' משום דהוי כמיעוט' דמיעוט' וא"כ אפש"ל דבכה"ג לכ"ע הוי הרוב בגדר וודאי וא"כ אפי' א"א דבממון היא גזה"כ דלא מפקי' רק בראי' ממש מ"מ היכי דאיכא רובא וחזקה דהוי כוודאי אפי' לר"מ הוי כמו ראי' ממש והנה לפי"ז אפי' אי נימא דברובא דאיתא קמן לא אזלינן בממונא מ"מ ברובא וחזקה מהני אפי' בממונא והא דל"מ הכא גבי רובא לרדיא אע"ג דאית לי' להלוקח מ"ק היא כמש"כ בסי' י"ג משום דהכא יש לו להמוכר טענה שהי' לו להתנות ואפשר דזה כוונות התוס' במס' סנהדרין ג' ע"א ד"ה דיני ממונות שכ' דרובא לרדיא לא חשיב והב"ח בח"מ סי' רל"ב נדחק שם ליישב אמאי לא חשיב הך רובא ולפי מש"כ אפש"ל דמש"ה לא חשיב הך רובא משום דאיכא טענה להמוכר דהי' לו להלוקח להתנות ומה שקשה על הב"ח עיין בקונטרס הספיקות שבסוף ס' קצה"ח כלל ו' ובספר שב שמעת' דף פ"ו ופ"ז וע"ש:

(טו) בשו"ת מימוני בס' משפטים סי' כ"ח אי' וז"ל