תבואות השדה חלק א סה

(ב) הנה א"א דהא דאין הולכין בממון אחה"ר הי' מטעם סמוך מיעוט' לחזקה והנה לעיל בש"ה סי' ט"ז הבאתי בשם הפמ"ג דברובא דאיתא קמן ל"א סמוך מיעוט' לחזקה וא"כ בפשיטות לא הי' קשה קושי' התו' במס' ב"ק כ"ז ע"ב ד"ה קמ"ל מהא דאזלינן אפי' בד"נ בתר רובא דסנהדרין דהתם הא הוי רובא דאיתא קמן ול"ש לומר סמוך מיעוט' וא"כ לא הוצרכו לומר דהתם גבי דיינ' שאני דחשיב מיעוט דידהו כאילו אינו וליכא למימר התם איכא ממונא בחזקת מרי' דהא ב"ד מפקי מיני' עכ"ל ע"ש ותיפוק לי' דבלא"ה ל"א סמוך מיעוט' לחזקה כיון דרוב סנהדרין הוי רובא דאיתא קמן ואע"ג שהתוס' הקשו שם גם מרובא דליתא קמן מ"מ בהך תירוצו לא מתרצו רק מרובא דאיתא קמן ומרובא דליתא קמן פי' התו' יותר במס' סנהדרין ג' ע"ב ד"ה דיני ממונות שהקשו שהרי אפי' רובא דליתא קמן מהני אפי' בד"נ גבי רובא דאינשי טפי בעבור' דירח' במס' סנהדרין ס"ט ע"ח ושם תירצו דרובא דליתא לא חשיב רוב גמור ולכך ל"מ בממון עיי"ש מ"מ כאן במס' ב"ק לא תירצו רק מרוב דייני' דמהני ושם ל"ש להקשות כלל כיון דהוי רוב' דאיתא קמן ול"א סמוך מל"ח וא"כ לאיזה צורך האריכו התוס' כ"כ בדבריהם במ"ש דל"ל אוקי ממונא בחזקה מרי' דב"ד מפקי מיני' ותיפוק לי' דבלא"ה ל"ש לומר סמוך מיעוט' לחזקה ולכך הוצרכו לומר דברוב דיינים ל"א סמל"ח משום דב"ד מפקי מיני' ועיין בספר גט פשוט בכללים שבסוף הספר מ"ש בדברי התוס' אלו בכוונת פירושם דהתם מש"ה ל"מ המיעוט כלל נגד הרוב משום דהמיעוט דיינים גופייהו הוצרכו לבטל דעתם נגד הרוב שכך גזרה התורה אחרי רבים להטות והוי המיעוט כמאן דליתא כלל ועיין בספר החינוך להרא"ה ובספר מנחת חינוך מצוה ע"ח וע' בספר קצוה"ח בקונטרס הספיקות שם כלל ו' ועיין בשו"ת פרי תבואה ח"ב סי' כ' שכתב דא"א דהא דאין הולכין בממון אחה"ר הי' מקרא דמי בעל דברים וודאי הוי מה"ת אבל א"א דהי' רק מטעם דסמוך מל"ח ל"ה רק מדרבנן דסמ"ע ל"א מה"ת ויבואר בס"ד:

(ג) הנה לכאורה י"ל דע"כ ל"ש לומר דאין ה"ב אה"ר והוא וודאי ע"כ מטעם חזק' ממון דווקא כשהספק שאנו דנין עליו הי' נולד בממונו כמו רובא דלרדי' ומיעוט דלשחיט' א"כ כשאנו דנין על המקח אם הי' קיים או דהוי מקח טעות נולד לנו עיקר מקום הספק על אותו ממון שאנו דנין עליו דהיינו מה שנתן הלוקח להמוכר אזי שפיר שייך לומר אוקי ממונ' בחזק' מרי' דהיינו ביד מי שהי' מוחזק עכשיו כיון דבדבר זה נולד הספק והי' המוחזק ולא אוקמי' הממון בחזק' מרא קמא ועיין במס' כתובות ע"ו ע"א בתוס' ד"ה בעל החמור שהקשה באמת אמאי לא אוקמי' לשמואל הממון בחזק' מרא קמא ועיין בספר מעשה חשב למס' ב"ק כ"ד שכתב שם דטעמא דרב הונא באמת מה דס"ל דהרוב מהני להוציא מיד המוחזק משום דאזיל בתר חזקת מרי' קמא דהיינו הלוקח שהי' מוחזק תחלה מ"מ יהי' איך שיהי' התם נולד הספק על אותו ממון שאנו דנין עליו משא"כ היכי שנולד הספק מצד אחר ומכח זה אנו מסופקין אי חייב לשלם לו או לא בזה שפיר י"ל דל"מ כלל חזקת הממון. והנה גבי מצא תינוק מושלך בעיר שעכו"ם וישראלים דרים בה שיטות התוס' במס' כתובות ספ"ק דברוב ישראל היכי דנגח תור' דידן לתור' דידי' צריכין לשלם לו הנזק וכן דעת התוס' יומא פ"ה ע"א ד"ה לא צריכ' האמנם שהה"מ בפט"ו מה' א"ב כתב להדיא בדעת הרמב"ם שם דאפי' ברוב ישראל אין משלמין לו הנזק ובאמת הקשה בספר תוס' יוה"כ על מס' יומא לשיטת התוס' שכתבו שמשלמין לו הנזק ואמאי הא אין הולכין בממון אחה"ר וא"כ אפי' ברוב ישראל אמאי ישלם לו וההוא אמר דהתו' ל"כ כן רק לרב דס"ל הולכין בממון אחה"ר אמנם הב"ש באה"ע סי' ד' ס"ק נ"ו כתב וז"ל ולענין ניזקין אם נגח תור' דידן לתור' דידי' כ' התוס' שמשלם לו נזק שלם (היינו ברוב ישראל) אע"ג דאין הולכין בממון אחה"ר היינו כשבא לידו מדעת הבעלי' ע"ש ובס' ש"ש שמעתי' ד' פ"ו התפלא מאוד עליו דהאיך שייך לומר דלית לי' להמזיק חזקת ממון משום דלא בא לידו מדעת בעלים דבשלמא לענין מוצא אביד' שפיר כתבו התוס' מס' כתובות דלית לי' חז"מ שהרי ל"ה שלו מעולם ולא בא לידו מדעת בעלים משא"כ הכא המזיק הי' מוחזק בממונו ואיך שייך לומר שלא בא לידו מדעת בעלים ע"ש שהקשה גם מסוגי' דמס' ב"ב דהקשה שם בגמ' לרב מהך דרוב בתולות נשאת ואי אזלינן בממון ב"ר אמאי צריכי' עדים שיצאו בהינומא ומשמע דלשמואל ניח' דלא אזלינן ב"ר והא התם נמי לא בא לידו מדעת בעלים וא"כ לשמואל נמי תקשה א"ו דמוחזק בהיתר מעיקרו אין לך תפיסה גדול' מזו ע"ש. והנה אי משום הא לא ארי' דהרי בס' בעל המאור בריש פ"ב דמס' כתובות כתב באמת דקושי' הגמ' שם וכיון דרוב נשים בתולות נשאות כי לא אתי עדים מאי הוי קאי לשמואל נמי ואע"ג דאיהו ס"ל דמש"ה מוד' שמואל התם משום דאיכא חזקת הגוף דבתולה בהדי רובא ומהני אפי' לשמואל בממון ולא משום דהממון לא בא לידו מדעת בעלים מ"מ תו ליכא להקשות על הב"ש מסוגי' דשם כיון דאמרינן באמת דהקושי' קאי נמי לשמואל. אמנם בל"ז נמי יש להבין סברת הב"ש דהאיך מצינו למימר דהמזיק לית לי' חזקה בממונו שהוא מוחזק בו מעולם והמוכר שור לחבירו ונמצא נגחן שהלוקח היה מוחזק מעיקרא בממונו כמשכ"ל בשם התוס' כתובות שהקשה דלהלוקח הי' לו חזק' מר"ק ואנן נימא אפכ' דהמזיק ל"מ מוחזק בממונו והמוכר מקרי מוחזק כיון שנתנו לו הממון מדעת בעלים יציבא בארע' וגיור' בשמי שמים:

(ד) אמנם לפמש"כ י"ל טעם נכון בסברת הב"ש דהנה לכאורה י"ל דהא דפליגי רב ושמואל גבי מוכר שור לחבירו דרב ס"ל דאזלינן בתר חזקת מר"ק דהיינו הלוקח שהי' מוחזק מעיקרא בממון וא"כ יש להלוקח חזקה ורוב' דלרדי' המסייע לו ושמואל ס"ל דחזק' מר"ק ל"מ להלוקח מה שהי' מוחזק מעיקרא בממון דהך חזקה איתרע לי' כיון שנתן המעות להמוכר ומכיון שהגיע המעות ליד המוכר מדעת הלוקח איתרע לי' חזמ"ק דהלוקח וס"ל חזקה דאיתרע לש"ח ולכך אזלינן בתר חזקת ממון של המוכר. אמנם לרב ס"ל חזקה דאיתרע ש"ח וא"כ איכא נגד חזקת ממון מה שהמוכר מוחזק עכשיו חזקת מר"ק של הלוקח שהי' מוחזק מעיקרא ורובא דרדי' ורוב וחזקה מהני אפי' להוציא ממון כמש"כ לעיל בשם בעהמ"א וריש פ"ב דמס' כתובות דרוב בתולות נשאות וחזקת הגוף דבתולה מהני אפי' להוציא ממון ואע"ג דהרמב"ן שם חולק עליו לאו משום דס"ל דרוב וחזקה ל"מ נגד חזקת ממון להוציא רק משום דלא חשיב לי' חזקת הגוף שהיתה בתולה משום דכל בתולה עומדת להנשא ע"ש מ"מ מודה לדינא דהיכי דאיכא רוב' וחזקה מהני להוציא ממון וה"נ איכא רובא וחזקה רוב' דלרדי' וחזמ"ק של הלוקח שהי' מוחזק מעיקרא ושפיר מהני להוציא מחזקת ממון שהי' מוחזק עכשיו. והנה לכאורה קשה אמאי מהני חזקת ממון של המוכר נגד רובא דלרדי' לפי מש"כ לעיל בשערי החזקות בשם הראשונים דכל היכי דאיכא חזק' המסבב וחזקת המסובב לעולם אזלינן בתר חזק' המסבב כמו גבי שלי'