תבואות השדה חלק א סד

וא"כ תלי' הא א"א דנקיבת הוושט מקרי חזקת איסור בהך סברא אי חזקה היא מכח סברא או מגזה"כ דאי חזקה הי' גזה"כ שפיר איכא ח"א נמי בכל ספק נקיבת הוושט ומ"מ א"ש דברי הריב"ש דרובא ל"ע מתרי חזקות ואע"ג דגבי פ"א איכא נמי תרי חזקת היינו חזקת טמא וחזקת איסור הא איכא נמי נגד זה חזקת פרה שהיתה טהורה בחיי' ואי נמי דתהי' נבילה א"כ תהי' טמאה ואיכא חזקת טהרות כמש"כ שם הנו"ב ואע"ג שנראה שמפקפק שם קצת בזה הסברא מ"א לדברינו הי' מוכרח דכמו דמהני ח"א אעפ"י שעכשיו כבר נשחטה ה"נ מהני חזקת מה שהיתה טהורה בחייה אע"ג שעכשיו כבר מתה וא"כ לא נשאר רק חזקה אחת דהיינו חזקת טמא וא"כ שפיר אינו מוכח רק דרובא עדיף מחזקה אחת ולא מב' חזקות ועלה בידינו לקיים סברת הריב"ש בסי' שע"ט עפ"י סבר' מוכרחת בס"ד:

(טו) והנה לפי"ז צריך להבין לפי האמת אמאי ל"א בכל השחיט' סמוך מיעוט' לחזקה כיון דאיכא חזקת איסור אי היתה נקיבה הוושט עפ"י סברת הנו"ב והפליתי ובפרט לפי מאי שכתבתי דאי חזקת טמא מקרי חזקה אע"ג שכבר הוזה עליו וע"כ כיון דהיא גזה"כ מה דאזלינן ב"ח נשאר כל דבר על חזקתו וא"כ ה"נ איכא חזקת איסור, אמנם לפי"ד הנ"ל א"ש דהנה מ"ט אמרינן דחזקה כה"ג מהני היינו רק א"א דחזקה הי' גזה"כ וצריך להבין מפני מה היתה כך גזה"ת וא"כ צ"ל כמש"כ לעיל שלא יגיע הדבר עד בלתי תכלית, והנה אי נימא בשחיט' נמי סמל"ח ג"כ יגיע הדבר לבלי תכלי' דלעולם לא יהי' במציאות שיאכלו בשר ובפרט קדשים ולכך ל"א סמל"ח לענין שחיט' כמשכ"ל סי' י"ג אליבא דר"מ גבי פרה אדומה דלא אמרינן סמוך. וזאת תורת העולה מכל מש"כ דאי אמרינן דענין רו"ח היא מסברא א"כ ל"א סמוך מל"ח דהרוב הוא המסבב והחזקה הוא המסובב אמנם הך מלתא גופ' מספק' לן דדלמא הי' רק גזה"כ ולכך גבי בכור ל"א סמוך מיעוטא דחולבות אעפ"י שאינ' יולדות כיון דאיכא נמי חזקה שהי' חולין במעי אמו ואי חזקה היא גזה"כ מהני חזקת חולין ממעי אמו כמש"כ אמנם לענין יבום שפיר מחמירין דלמ' אמרינן סמוך ולכך לא תנשא אע"ג דאיכא רוב דרוב נשים מתעברות ויולדות אמנם כל היכ' דהרוב היא מכח סברא כמו רוב מצויין א"ש ל"מ החזקה נגדו ול"א סמוך וכן כל היכי שהחזקה מסתלק' ע"י המתעסקים בה כמו גבי שלי' בבית דכיון דהי' שלי' בבית או כמו גבי תינוק שנמצא בצד העיסה אי מפרשי' כפירש"י שבוודאי נגע בעיסה נמי ל"א סמוך דבכה"ג ילפינן מפ"א דל"א סמוך מיעוט' דטריפות עם חזקת טמא כיון שכבר הוזה עליו אמנם לר"מ דס"ל סמוך אפי' בכה"ג כגון גבי תינוק שבוודאי נגע בעיסה לפירש"י צ"ל הא דל"א סמוך גבי פ"א וגבי כל השחוטות א"א דספק נקוב' הוושט מקרי אתחזק איסורא הייני משום דהתם לא אפשר בענין אחר כש"כ בס' גי"וו כלל ס"א וביארנו בסברא דכיון דלר"מ רק מש"ה אמרינן סמוך משום דס"ל דחזקה הי' גזה"כ א"כ אין חילוק בין מסבב למסובב רק כל היכי שנימא סמוך יגיע הדבר לאין תכלית כמו גבי פ"א דלעולם לא יוכל להטהר מטמאתו וכן גבי שחיט' דלעולם לא יוכל לאכול בשר בכה"ג הי' גזירות התורה דלא נימא סמוך כדי שלא יגיע הדבר לאין תכלית ודו"ק:

(טז) והנה לפמש"כ דהא דאמרינן סמוך מל"ח היא דווקא אם הרוב אינ' בתורת וודאי אבל אם הי' מסברא אז הוי רוב המסבב נגד החזקה ולא אמרינן סמוך מל"ח והנה לפ"ז ברובא דאיתא קמן דלכ"ע אזלינן ב"ר אפשר דהוי כוודאי ול"א סמוך ועפי"ז תירץ בס' פמ"ג ביו"ד סי' ק"י ס"ק י"ד אמאי אמרינן בתשע חניות בנמצא הלך אה"ר לפמש"כ התו' נדה י"ח ע"א אה"ר דאיכא חזקת איסור א"כ אמאי ל"א סמוך וכ' שם דברובא דאיתא קמן ל"א סמוך והיינו עפ"י מש"כ דכאן לכ"ע הוי כוודאי ולכך ל"א סמוך ועפי"ז יש לתרץ מה שעוררנו פ"ח אחד בסתירת דברי התו' במס' נדה י"ז ע"ב ד"ה ואין שורפין שכ' שם גבי דם הנמצא בפרוזדור דאיכא חזקת טהר' של האשה וגם הי' קרוב לעלי' ואיכא נגד הרוב דמים מן המקור קרוב וחזקה דהיינו שדמי העלי' קרובי' וכ' שם בסוף הדיבור וז"ל ולא חשיב חזקה וקורב' לגבי רוב אלא כפלגא ופלגא אלמא דפו"פ מיהו חשיב וא"כ קשה גבי ט' חניות דמיירי אפי' בנמצא קרוב לחניות של המוכר נבלה כמש"כ התו' שם י"ח ע"א בד"ה הלך אה"ר ואיכא נמי חזקת איסור וא"כ הוי כפלגא ופלגא ואמאי הלך אחר הרוב ולפמש"כ ניחא דקורב' וחזקה לא חשיב יותר רק כמיעוט וחזקה כמש"כ התו' להדיא ולא חשיב חזקה וקורב' לגבי הרוב אלא כפופ"ג וא"כ ניחא דבשלמא לענין רוב דמים מן המקור דזה לא חשיב רובא דאיתא קמן ולכך שפיר מהני קורב' אע"ג דל"ח נגד הרוב יותר ממיעוט בעלמ' חשיב לצרופי' בהדי חזקת טהר' לשוי' כפלגא משא"כ גבי ט' חנויות דהוי רובא דאיתא קמן ולכך אע"ג שנמצא קרוב לחנויות המוכר נבלה מ"מ לא חשיב יותר ממיעוט בעלמא ול"ח רק כמיעוט וחזקה בעלמא וברובא דאיתא קמן ל"א סמוך כמש"כ הפרמ"ג ביו"ד סי' ק"י ס"ק ד' וכמו שביארנו בסברא בס"ד ודו"ק וכן משמע מדברי רש"י במס' קידושין פ' ע"א ד"ה אם רוב שרצים דברובא דאיתא קמן ל"א סמוך מיעוט' ועיין בשו"ת להגאון מוה' יהודא אסאד לחיו"ד סי' פ"ג:

שער ו בו נבאר בס"ד אי רובא מהני בממון. (א) אחרי אשר ביארנו בשער הקודם אי אמרינן סמוך מיעוט' לחזקה והנה הא דקי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב כתבו התוס' במס' ב"ק כ"ז ע"ב דהיא נמי מטעם סמוך מיעוט' לחזקת ממון ואיתרע לה רובא עיי"ש בתוס' ד"ה קמ"ל שכתבו וז"ל אבל גבי שאר ממון דאיכא מיעוט וחזקה לא אזלינן ב"ר הרי להדיא דס"ל דהא דאין הולכין הי' מטעם דסמוך מיעוט' לחזקה לזאת נבאר בכאן ג"כ הא דאין הולכין בממון אחר הרוב. וזה החלי בעזר צורי וגואלי הלכה רוחת' דבממון ל"מ רובא להוציא מיד המוחזק ומקור מקומו היא במס' ב"ב ריש פ' המוכר את הפירות צ"ב ע"א גבי המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן דקיי"ל כשמואל דאע"ג דרובא לרדיא זבנו מ"מ יכול המוכר לומר לשחיט' מכרתיו לך. והנה יש לזה ב' טעמים האחד כמש"כ התוס' במס' ב"ק מ"ו ע"ב א"ר שמואל בר נחמני מנין להממע"ה שנאמר מי בעל דברים יגש אליהם והקשה שם בגמ' למה לי קרא סברא היא מאן דכאיב לי' כאיב' אזיל לבי' אסי' ומסיק הגמ' דקרא אתי' לכדר"נ אר"א מנין שאין נזקקין אלא לתובע תחילה ועיין בחידושי פנ"י שם שכתב דלכאורה א"א דמה"ת אין הולכין בממון אחה"ר א"כ אזדי' לי' קושי' הגמ' למה לי קרא להממע"ה שהרי אצטריך קרא דבעי' ראי' דווקא ולא מהני רוב וע"כ דקושי' הגמ' למה לי קרא אזיל אליבא דרב דס"ל הולכין בממון אחה"ר וא"כ שפיר השמיט הר"מ הך דינא דאין נזקקין אלא לתובע תחלה דלדיד' שפיר אצטריך קרא דמי בעל דברים דל"מ רובא בממון עיי"ש וא"כ לפי"ז הי' מה"ת הא דאין הולכין בממון אחה"ר והי' גזה"כ ולא דוקא משום דסמוך מיעוט' והנ"מ בין ב' טעמים אלו יתבאר לפנינו בס"ד: