תבואות השדה חלק א סב

מחזקה וממילא נמי לא אמרינן סמוך מיעוט לחזקה כוון דהרוב הי' המסבב וחזקה הי' המסובב' א"כ לא חשיבי כלל החזקה לצרופי בהדי מיעוטי להורע הרוב וא"כ י"ל שפיר דהר' חיי' יליף מפ"א מכח ממ"נ דרובא עדיף מחזקה דא"א דכל מה שהי' מסבב עדיף יותר ממסובב א"כ ממילא אמרינן דרוב עדיף מחזקה שהרי בכל מקום שהחזקה בא נגד הרוב הוי הרוב המסבב וא"א דאין שום מעלה להמסבב יותר על המסובב כדבעינן למימר לקמן בס"ד א"כ יקשה מ"ט אזלינן ב"ר דרוב בהמות כשירות ולא אזלינן בתר חזק' טמא דגברא כיון דאין שום מעלה להמסבב על המסובב א"כ כך לי חזק' טמא דגברא שהי' המסובב כמו הרוב בהמות כשירות שהי' המסבב אי הוי אמינ' דרובה לא עדיף מחזקה וע"כ דרוב עדיף מחזקה וא"כ ילפינן שפיר מפרה אדומה דרוב עדיף מכח ממ"נ ול"ק נמי קושי' הגאון בעל משנת דר"ע ממה שמטמאי' הטהרות כיון שנגע בהם הטמא ולא חשיב חזקה וא"כ אמאי חשיב כאן חזק' טמא כיון שכבר הוזה עלי' דבאמת רק מכח ממ"נ יליף דאי נימא דלפי האמת לא חשיב' חזק' טמא כמו חזק' הטהרות דהתם דלא חשיב' מפני שנגע בהם ס"ל להר"ח דהסבר' היא משום דאזלינן בתר המסבב ולא בתר המסובב כמש"כ לעיל בש"א בזה מקונטרס בשם הריטב"א וא"כ ממילא רובה עדיף נמי מחזקה דהרוב הי' המסבב והחזקה הי' רק מסובב כמש"כ לעיל בסי' ז' ואי נימא דאין מעלה להמסבב על המסובב א"כ ממילא איכא נמי נגד הרוב בהמת שאינם טריפות חזק' טמא דגברא אע"פ שהוא רק מסובב וממילא מוכח דרובא עדיף מחזקה ומ"מ הועיל בזה הסבר' לתרץ קושי' התוס' שם במס' חולין בסוגי' דרוב מאי פריך הגמ' מנ"ל דאזלינן ב"ר כיון דאזלינן ב"ח כ"ש דאזלינן בתר רוב דרובא וחזקה ר"ע ע"ז כתבו שפיר דאי לא הוי לנו שום ילפותא דאזלינן ב"ר לא הוי ידעינן כלל דרוב' עדיף מחזקה ולא הוי נחתינן באמת להך סברא דמה שהי' מסבב עדיף ממסובב רק אחרי שידעינן דאזלינן בתר רובא שוב אמרינן דכל היכי שהרוב סותר החזקה הרוב עדיף מכח ממ"נ והממ"נ ידעינן מפרה אדומה כמש"כ ומתורץ קושייתו וקושי' הגאון הנ"ל שהי' באופן אחד. ולכוונת הגאון חס"ו שתירץ דגבי מעל"ע שבנדה ל"ה רק ספק לא ירדתי שהרי גם גבי מקוה שנמדד נמי לא מהני חזק' הטהרות והתם קיי"ל דהוי וודאי טומאה וא"כ יקש' משם איך חשיב חזק' טומאה דגבר' לשיטת הר"ח לחזקה שהרי בוודאי הוזה אמנם לפמ"ש א"ש בס"ד ודו"ק היטב:

(י) והנה י"ל דהא דאמרינן דהמסבב עדיף מהמסובב הי' כך דוודאי אי אמרינן דכל ענין חזקה ורובא שהתורה ציוה לנו לילך אחריו הי' ע"פ הסברא א"כ מסתבר וודאי שכל שיש שני עניינים לפניך והאחד הי' המסבב את חבירו דאזלינן בתר המסבב משא"כ אי אמרינן דבאמת אין זה מסבר' רק שגזה"כ הוא כך וטעם התורה הי' שאם לא נדון בכל דבר עפ"י חזקה או עפ"י הרוב תהי' לנו בכל ענין וענין כמה ספיקות עד שלא יגיע בשום דבר לאיזה ענין ברור וקרוב לזה כתב הר"מ בפי' המשנה פ"ט דמס' נזיר ס"ג וז"ל בסוף המשנה שם ופי' רגלים לדבר שהענין יוצא לדבר שאין לו תכלית כל זמן שנלך אחר האפשריות ואמנם העיקר כשנתקיים איזה ענין שנניחהו בחזקתו עד שיבא דבר מבואר שיבטלהו מזאת החזקה עכ"ל הרי נמי כמש"כ שע"כ מוכרחים אנו להעמיד הדבר בחזקתו שלא יגיע הדבר לאין תכלית וא"כ שפיר א"ל דאין חילוק בין ענין המסבב לענין המסובב כיון שאין בשום מקום סבר' שהי' בחזקתו רק שעפ"י הכרח ציוה לנו התורה להעמיד כל דבר חזקתו א"כ שפיר אין חילוק בין חזק' המסבב לחזק' המסובב והנה אי אמרינן דחזקה עם המיעוט מהני לסלק הרוב הי' ג"כ תלי' בזה דא"א דענין רוב וחזקה הוא מסברא א"כ ל"א סמוך מיעוט' לחזקה שהרי הרוב הוא המסבב והחזקה הוא רק מסובבת אמנם א"א דכל ענין רוב וחזקה הוא גזה"כ א"כ אין חילוק בין מסבב למסובב ואמרינן שפיר דכל היכי דאיכא חזקה נגד הרוב אמרינן דשקולין הם אע"ג שהחזקה הי' רק מסובב והרוב הוא המסבב:

(יא) ועפ"ז זכינו להבין מ"ט ס"ל לר"מ סמוך מיעוט לחזקה מה"ת דהנה דכיון דלר"מ מחלקין ברובא בין אפשר ללא אפשר ואיהו ס"ל דרק היכי דלא אפשר אזלינן ב"ר ואי הוי ס"ל דרובא היא מסברא א"כ אין לחלק בין אפשר ללא אפשר וע"כ צ"ל דס"ל דהיא רק גזה"כ ולכך שפיר יש לחלק בין אפשר ללא אפשר דכל היכי דאפשר בענין אחר באמת לא אזלינן ב"ר ועי' מס' בכורות כ' ע"א בתוס' ד"ה ואב"א שכתבו להדיא דמה"ת נמי יש חילוק בין אפשר ללא אפשר ועיין היטב בס' גי"וו כלל ס"א וא"כ כיון דכל ענין רוב וחזקה הי' רק גזה"כ דהא פשיטא דאי אמרינן דרוב גזה"כ ה"ל חזקה וא"כ אין חילוק בין ענין שהיא מסבב לענין שהיא מסובב ובכל דבר צריכין להעמיד בחזקתו שפיר אמרינן סמוך מיעוט' אע"פ שהחזקה היא רק מסובב ועפ"ז יש ליישב נמי שיטת רש"י ז"ל שהבאתי לעיל בסוף שער ד' דס"ל אליבא דר"מ דאזלינן בחזקה בתר דבר שאנו דנין עליו ומהני חזקת טהרות של העיסה נגד רוב תינוקת מטפחין אע"פ שבוודאי נגע בעיסה והיינו כמש"כ דכיון דלענין חזקה היא לאו מסברא א"כ אין חילוק אע"פ שהעיקר הספק התחיל מהתינוק ושם יש לנו רוב לטמאו מ"מ בכל ענין אנו מעמידין בחזקתו ולכך שפיר מהני חזקת טהרה של העיסה אליבא דר"מ ולעיל בזה השער בסי' ז' הבאתי ראי' לדברי רש"י מסוגי' דחולין דמדמי הך דסמוך מיעוט' גבי תינוקת לסמוך מיעוט' דרוב מעשיהם מתוקנים ע"ש פ"ו ע"א ומשמע דמיירי בחד גוונא דהתם נמי ידעינן בבירור שנשחטו הבהמה רק שלא ידעינן אם מעשיו הי' מתוקנים וה"נ דכוותי' אע"ג דבוודאי נגע בעיסה מ"מ לא ידעינן אם התינוק הוא טמא רק מכח רוב דרוב תינוקת מטפחין וה"נ דכוותי' הי' למאי דס"ד דרוב מעשיהם מתוקנים והנה י"ל דלהפוסקים באמת ספוקי מספק' להו אי רוב וחזקה הי' מכח סברא או דהוי רק גזה"כ ולכך ס"ל גבי יבמ' לחומרא דאמרינן סמוך מיעוט' לחזקה דהיינו מה שהיתה בחזק' זקוקה ליבם ואיתרע לי' רובה דרוב נשים מתעברות ויולדות ולכך לא תנשא ולא תתייבם דדלמא כל ענין רוב וחזקה הי' גזה"כ וא"כ שפיר אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אע"ג דחזקה הי' רק מסובב וכן גבי ממון נמי קיי"ל משו"ה דאין הולכין בממון אחר הרוב דדלמא ענין רוב וחזקה הי' רק גזה"כ וא"כ שפיר מהני חזקת הממון לסלק הרוב וגבי תינוקת נמי מש"ה לא מטמאו רבנן לשרוף דבאמת לדידהו נמי ספוקי מספק' להו דדלמא כל ענין רו"ח הי' רק גזה"כ וא"כ שפיר אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ומ"מ הוי יותר מפלגא דכיון דאפי' א"א סמוך מיעוט' מ"מ חשיב הרוב כפלגא כמש"כ לעיל בשם הרמב"ן והר"ח בתוס' יבמות דלר"מ נמי חשיב כפלגא וא"כ כיון דלרבנן מספק' להו א"א סמוך מיעוטא לחזקה הוי הרוב יותר מפלגא ומ"מ כוודאי לא הוי דדלמא אמרינן סמוך מיעוט' אמנם לר"מ הוי ברור לו דאמרינן סמוך מיעוט' לחזקה ולכך לא חשיב רק כפלגא ומש"ה מטהר כיון דתינוק הוי דבר שאין בו דעת לשאול כמש"כ לעיל בשם הראשונים:

(יב) אמנם לענין בכור ממ"נ יש להקל ולסמוך על הך רוב' דרוב אינם חולבות אא"כ