תבואות השדה חלק א נט

העיסה ס"ל לר"מ דרובא כמאן דליתא דאי הוי כפלגא ל"ס לי' לר"מ לטהר אע"ג דהתינוק הוא דבר שאין בו דעת לשאול מ"מ הרי עשאו חכמים כדבר שיש בו דעת לשאול וע"כ צ"ל דלהתו' הרוב כמאן דליתא לגמרי והיינו משום דהוי רוב גרוע הא דרוב תינוק' מטפחין אמנם במס' יבמות קי"ט ע"ב ד"ה סמוך תירצו בשם הר' חיים דהכא גבי תינוק נמי כפלגא חשיב לר"מ והא דמטהר היינו משום דתינוק הוי דבר שאין בו דעת לשאול ולדבריו צ"ל דהא דאמרינן עשאו כמי שיש בו דעת לשאול היא לרבנן דווקא וכ"כ המהרש"א במס' קידושין מ"מ מוכח דלר"מ הא דאמרינן ס"מ לחזקה היא מה"ת וכן כ' התו' להדיא במס' בכורות כ' ע"א ד"ה ואב"א וז"ל ומיהו היכי דחזקה מסייע למיעוט' נראה דחייש ר"מ למיעוט מדאורייתא מדמטהר גבי תינוק ע"ש הרי להדיא כמש"כ והנה אנן קי"ל כר' יוחנן במס' קידושין דהא דמטמאי רבנן גבי תינוק היא לתלו' דווקא וכן פסק הר"מ פי"ו מה' אבות הטומא' ונראה לפי"ז דרבנן נמי לא חשבי לי' לרוב כוודאי היכי דאיכא חזקה נגדו דאי הוי כוודאי א"כ הי' להם לטמא אפי' לשרוף רק מ"מ טפי מפלגא הוי דאי ל"ה רק כמחצה על מחצה הי' טהור משום שהרי התינוק היא דבר שא"ב דעת לשאול ול"ה אמרינן דעשאו כמו שיש בו דעת לשאול רק דמ"מ כיון דאיכא חזקה נגדו לא רצו לטמאו לגמרי ולכך ס"ל לרבנן אליבא דר' יוחנן דקי"ל כוותי' דתולין והא לך לשון הריטב"א ז"ל במס' קידושין דע"א ותירץ רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל דהכא נמי לר"מ כפלגא ופלגא דנינין לי' וכיון דהוי שחולין טהור דאפישי טומאה לא מפשינן כדאמרינן בכמה דוכתא והיינו דקאמר ואיתרע לי' רובא ורבנן סברי דמיעוט' ל"ח כולו האי לצרופי בהדי חזקה לטהר אלא עדיין הרוב מכריע וטמא להיות תולין לא אוכלין ולא שורפין דלא משוי' לי' טמא וודאי עכ"ל הצריך לענינינו. הנה למדנו מדבריו שני דברים הא' דס"ל כדעת הרבינו חיים שהביאו התוס' במס' יבמות דלר"מ הכא גבי תינוק נמי כפלגא ופלגא חשיב לי' ולא כמש"כ התוס' מס' קידושין דלר"מ הכא גבי תינוק הרוב לגמרי כמאן דליתא שנית למדנו מדבריו דלרבנן אע"ג דהרוב ל"ה כוודאי מ"מ יותר מפלגא חשיב דאי לדידהו נמי ל"ה רק כפלגא ורק דנימא דמש"ה מטמאי משום דעשאו כמי שיש בו דעת לשאול ולר"מ לא עשאו כמי שיש בו דעת לשאול ולכך טהור כיון דהוי כפלגא א"כ ל"פ כלל א"א סמוך מיעוטי לחזקה וע"כ מדאמרינן להדיא בגמ' דר"מ ורבנן פליגי א"א סמוך ש"מ דלרבנן הרוב יותר מפלגא הוי ומ"מ אינו כוודאי גמור היכ' דאיכא חזקה כנגדו ולכך לא שורפין והנה לפי"ז מצינו לרבנן ב' גווני רוב האחד שהי' כוודאי גמור עיין מס' נדה י"ח ע"א גבי הא דאמר ר"י בג' מקומות הלכו חכמים אחר הרוב ועשאו כוודאי השני כמו הכא גבי תינוק אע"ג דהוי יותר מפלגא מ"מ ל"ה כוודאי משום דאיכא חזקה כנגדו. אמנם לשיטת התוס' דס"ל דלר"מ גבי תינוק הרוב לגמרי כמאן דליתא א"כ א"ל דלרבנן נמי אע"ג דלס"ל סמוך מיעוט לחזקה שהיום הרוב כמאן דליתא לגמרי מ"מ טפי ל"ה רק כמע"מ ולכך טמא לתלות משום דעשאו כמי שיש בו דעת לשאול וא"כ לפמש"כ יש לנו ב' דרכים בהך דסמוך מיעוט' לחזקה דרך הא' הי' דעת הריטב"א שהביא בשם הרמב"ן וכן דעת הר' חיי' שהביאו התוס' מס' יבמות דלר"מ אע"ג דס"ל סמוך מיעוט' מ"מ לא איתרע הרוב לגמרי והוי כפלגא ופלגא וא"כ ע"כ לרבנן דלא ס"ל סמוך ס"ל דהוי יותר מפלגא ופלגא אע"ג דל"ה כוודאי גמור. הדרך השני הי' לשיטת התוס' מס' קידושין דלר"מ דס"ל סמוך הוי הרוב לגמרי כמאן דליתא א"כ א"ל דלרבנן נמי אע"ג דלא ס"ל סמוך מל"ה היינו שלא להורע הרוב לגמרי להיות כמאן דליתא אבל מ"מ טפי מפלגא ל"ה כיון דאיכא חזקה נגדו אמנם לפי' דברי התוס' מס' קידושין נמי היינו דווקא ברוב תינוקת מטפחי' דהוי רוב גרוע משא"כ בשאר רוב כמו רוב נשים מתעברות ויולדות נמי ס"ל דלר"מ ל"א דרובא לגמרי כמאן דליתא דמי והו"ל כפלגא ופלגא וא"כ לרבנן נמי ברוב גמור ל"ל לדידהו דרק כפו"פ חשוב ואפשר דאפי' כוודאי חשיב כיון דהיכא ברוב גרוע ס"ל דהוי כפלגא א"כ ברוב גמור חשיב כוודאי או עכ"פ יותר מפלגא:

(ב) והנה ממ"ש התוס' דלרבנן בהך דמס' יבמות אמרינן דתנשא גבי מי שהלך בעלה וצרתה למדה"י משום דרוב נשים מתעברות ויולדות אע"ג דאיכא חזקה נגד הרוב שהרי היתה בחזקת זקוקה ליבם משום דמיעוט' לגמרי כמאן דליתא נגד הרוב אע"ג דאיכא חזקה בהדי מיעוט' א"כ מוכח להדיא דס"ל דלרבנן היכא דאיכא רוב גמור ל"א כלל סמוך מיעוט לחזקה אמנם התוס' לא ביארו דבריהם מ"ט הכא גבי רוב תינוקת מטפחין ל"ח רוב גמור וגבי רוב נשים מתעברות ויולדות חשיב' לי' רוב גמור אפי' לקולא להתיר' להנשא לשוק ומשיטת הפוסקים משמע איפכא דאפי' לא ס"ל בעלמא סמוך מיעוט' לחזקה וסמכי' על הרוב אפי' לקולא מ"מ גבי רוב נשים מתעברות ויולדות לא סמכינן על הרוב ואמרינן דלא תנשא משום דאיכא חזקה שהי' זקוקה ליבם ומיעוט' דמפילות וסמוך מיעוט' לחזקה ולא התיר' נמי משום דרוב נשים מתעברות ויולדות והו"ל כפו"פ וס"ל דלמסקנ' במס' יבמות אתי' מתני' כרבנן נמי וכן כ' להדיא הריטב"א במס' יבמות שם ובמס' קידושין וכן היא דעת הרשב"א והנ"י שם דלרבנן נמי אמרינן סמיך מיעוט' לחזקה והו"ל כפלגא ופלגא והא דמטמאי גבי תינוק היינו נמי משום דהו"ל כפלגא ועשאו כמי שיש בו דעת לשאול עי' היטב בריטב"א למס' יבמות ריש פי' האשה בתר' וחם אמנם שמש"כ הריטב"א שם דלרבנן גבי תינוק נמי רק כפלגא ופלגא חשיב ולר"מ הוי הרוב לגמרי כמאן דליתא הוא שלא כדעת הרמב"ן שהביא כשמו במס' קידושין והבאתי לשונו לעיל סי' א' דלר"מ נמי חשיב כפלגא ופלגא ולרבנן הוי יותר מפלגא מ"מ עכ"פ חזינא להני שיטת הפוסקים דלרבנן נמי לא סמכינן על הרוב גבי רוב נשים מתעברות ויולדות ולא כמש"כ התוס' במס' קידושין דלרבנן הך רוב' דמתעברות ויולדות חשיב טפי מרובא דרוב תינוקת מטפחות:

(ג) במס' בכורות כ' ע"ב איתא שם למסקנא דר"ע ור"י פליגי א"א דחלב פוטר דר"י סובר חלב פוטר משום דאזלינן בתר רוב' ורוב אינם חולבות אלא א"כ יולדות ור"ע ס"ל דחלב אינו פוטר משום דחיישינן למיעוט' דחולבות אע"פ שאינ' יולדות ומתבאר שם מדברי התוס' ד"ה חלב פוטר דר"ע ור"י פליגי א"א סמוך מיעוט' לחזקה דר"ע ס"ל סמוך מיעוט' דחולבות אע"פ שאינה יולדות בהדי חזקה דאיכא הבהמה בחזק' שלא נפטר' רחמה ואיתרע לה רובא ור"י לא ס"ל סמוך מל"ח והנה שיטות הרבה פוסקים שהביא הרמ"א ביו"ד סי' שי"ו דס"ל דחלב אינו פוטר והיינו ע"כ משום דס"ל סמוך מיעוט' לחזקה וכך היא שיטות ר"ת עיין בתוס' הנ"ל אמנם דעת הרמב"ם והמחבר דחלב פוטר וא"כ מוכח דס"ל דל"א סמוך מיעוט' אפי' לקולא כי הכא דס"ל דחלב פוטר והנה ממה שפסק הר"מ בפ"ו מה' אבות הטומאה כרבנן דמטמא גבי תינוק שנמצא בצד העיסה אינו מוכח דס"ל דל"א סמוך שהרי שם פסק לחומרא ועוד שהרי בלא"ה אינו טמא רק לתלות וא"כ איכא למימר