תבואות השדה חלק א נח

שנמצא בצד העיס' דר"מ מטהר משום דסמוך מיעוטא דאין מטפחין לחזק' טהר' של העיסה דרש"י ופי' שם דמיירי שבוודאי נגע בעיסה ומ"מ ס"ל לר"מ דאיכא ח"ט אמנם הראשונים הר"ת בכמה מקומות והריטב"א ובתוס' רי"ד ובחידושי' הר"ן נדה י"ח ע"א כולם עונים כאחד ואומרים דאי מיירי בגוונא שבוודאי נגע בעיסה ל"ש לומר חזקת טהרה של העיסה ולכך מוקמי' לה בתינוק שבוודאי טמא וכן משמע מפי' הרבינו שמשון ופי' הר"מ בפ"ג דמס' טהרות משנה ח' עיי"ש ורק הספק הי' אם נגע בעיסה או שאדם אחר נתנו לו א"כ מבואר הדבר דרש"י ס"ל דאנו אזלינן בחזקה בתר דבר שאנו דנין עליו ולכך ס"ל שפיר דאע"ג דבידוע שנטל מן העיסה מ"מ מהני חזקת טהרה של העיסה כיון שהספק נולד בתינוק אם היא טמא והתינוק הי' טמא מכח רוב תינוקת מטפחין ל"מ לן חזקת טהרה של העיסה:

והנה ראיתי בספר זבד טוב בס"ק ק"א שכ"ש וז"ל עוד נ"ל דהנה לכאורה קשה האיך מביא אשם תלוי בחתיכה אחת הא ספיק' היא ולוקמא גבר' על חזקתו הראשונה דל"ה חייב קרבן ואין ליישב זה עפמ"ש בס"ק פ"ו בד"ה ועוד נ"ל עפ"י סברת הריטב"א והרשב"א והרמב"ן דסברי דלא אזלינן בתר חזקה רק על אותו דבר שנפל בו הספק ולא בדבר שאנו דנין עליו (כוונתו לשיטת הראשונים אלו שהבאתי דס"ל דל"מ חזק' טהרה של העיסה היכי שבוודאי נגע) ולפי"ז ל"ק קושי' זו משום דלא אזלינן כלל בתר חזקה שאנו דנין עליו דהיינו על האדם רק באותו דבר שנולד הספק דהיינו בחתיכה וזה לא אתחזיק התיר' ז"א דהראשונים ל"כ זה רק בנדון שלהם דאיכא ספק אם ליזול בתר חזקה בדבר שנפל בו הספק או בתר הנדון שפיר כתבו דל"א בתר הנדון משא"כ כאן דליכא רק חזקה דנדון והוי זה חזקה בדבר שנפל בו הספק דהספק נפל באדם אי חייב אשם תלוי או לא עכ"ל עיי"ש ולכך רוצה להוכיח שם דמאן דס"ל דחייב אש"ת בחתיכ' אחת ס"ל דכל שנולד הספק לפנינו לא אזלינן בתר חזקה עיי"ש. הנה מש"כ דכל היכי דליכא למיזל בתר דבר שנולד הספק לכ"ע אזלינן בתר דבר שאנו דנין עליו היא ראי' למש"כ לעיל בפ"א דאפי' א"א דחזקת המסבב עדיף מחזקת המסובב מ"מ היכי שנסתלקה חזקת המסבב לכ"ע אזלינן בתר המסובב ולכך מהני חזקת טמא גבי מקוה שנמדד אע"ג דהי' מסובב נגד חזק' השלם דמקוה דכיון שסילקה חזקת המקוה ע"י מה שהיא חסר לפניך מהני לן שפיר חזקת הטמא אע"ג שהי' מסובב והנה לכאורה יקשה קושי' עצומה לשיטת רש"י דמהני לן חזקת העיסה אעפ"י שבוודאי נגע א"כ אמאי ס"ל גבי מקוה שנמדד דטמא למפרע אעפ"י שנגע בטהרות ול"א דניקמו הטהרות בחזקתן. וכן קשה לדברי התורת חיים שכ' דלכך ל"מ חזקת המקוה משום שעכשיו אנו דנין על הטמא א"כ הכא שנגע בטהרות נמי נימא כיון שעכשיו אנו דנין על הטהרות נוקמו הטהרות בחזקתן ולהדיא משמע מדקתני כל הטהרות שנעשו ע"ג למפרע טמאות משמע דל"מ ח"ט דידהו כמש"כ הראשונים והנה לכאורה י"ל דהתם גבי מקוה שע"כ צריכין אנו להתחיל לדון על האדם שהוא טמא א"כ ממילא ליכא לטהר הטהרות משום ח"ט דידהו דיהא תרתי דסתרו שהאדם יהי' טמא והטהרות יהיו טהורי' ולכך אמרינן שפיר כיון דהאדם טמא משום ח"ט שלו ועליו אנו דנין בראשונה לכך טמאי' נמי הטהרות והנה זה לא א"ש רק ליישב סברת התו"ח אמנם לשיטת רש"י דס"ל דאעפ"י שהתינוק טמא מכח רוב תינוקת מטפחין מ"מ העיסה טהורה א"כ וודאי קשה אמאי לא מטהרין הטהרות שנעשו ע"ג המקוה משום ח"ט כמו שהביא הרשב"א באמת ראי' מהתם דל"מ חזקת העיסה כמו דל"מ ח"ט גבי מקוה לכך נ"ל דבר חדש לשיטת רש"י דס"ל דאפי' התינוק נמי טהור אליבא דר"מ משום חזקת טהרה שלו שהרי פעם אחת הי' טהור עכ"פ וא"כ אע"ג דרוב תינוקת מטפחין ס"ל לר"מ סמוך מיעוט' דאין מטפחין לחזק' טהרה שלו והתינוק עצמו נמי טהור והא דנקיט ובצק בידו לרבות' דרבנן דאע"ג דאיכא נמי ח"ט של העיסה ל"מ וא"כ ל"ק ממקוה דשם שפיר מטמאין הטהרות שנעשו ע"ג כיון שהטמא בוודאי הי' טמא מתחלתו א"כ אם מטהרין להטהרות שנגע בהן יהי' תרתי דסתרי משא"כ הכא אך התינוק טהור אליבא דר"מ משום חזקת טהרה דידי'. אמנם אחרי העיון ליתא דמנ"ל לתינוק חזקת טהרה כלל שהרי בשעה שנולד נגע בו אמו שהיתה טמאה נדה וא"כ לענין טמאות ערב שיטמא העיסה ל"ה לו מעולם חזקת טהרה והתו' שפיר הביאו ראי' מהך תוספתא במס' טהרות שהתינוק וודאי טמא מפני שנשים נדות מגפפות אותו ואע"ג דלרש"י ע"כ לא ס"ל הך מ"מ חזקת טהרה ליכא לתינוק וא"כ הדק"ל ולכך צ"ל דרש"י ל"כ כן דמהני לן חזקת העיסה אעפ"י שוודאי נגע בו רק לר"מ כדבעינן למימר לקמן בס"ד הטעם והסברא דלר"מ שפיר מהני חזקת העיסה אעפ"י שהתינוק בוודאי נגע בו משא"כ לרבנן רש"י נמי מודה דל"מ חזקת העיסה וזה טעמייהו שחלקו על ר"מ ואע"ג דלכאורה עיקר פלוגתתם הי' א"א סמוך מיעוט' לחזקה או לא מ"מ י"ל דהוא נמי בכלל פלוגתתם אי אזלינן בחזקה בתר דבר שנולד הספק או בתר הנדון עליו ובזה נסיים שער הרביעי בס"ד:

שער ה בו נבאר הא דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה בכ"מ בש"ס אי הלכתא היא ושיטת הפוסקים בזה ועינינו בס"ד:

(א) במס' טהרות פ"ג מ"ח איתא שם פלוגתא דר"מ ורבנן בתינוק שנמצא בצד העיסה דר"מ מטהר משום דס"ל סמוך מיעוטא לחזקה דהיינו מיעוט תינוק' שאינם מטפחין בהדי חזק' טהרה של העיסה ואיתרע לי' רובא ורבנן ס"ל מיעוטא כמאן דליתא דמי ול"א סמל"ח הכי איתא במס' קידושין פ' ע"א והנה כבר הבאתי לעיל שיטת רש"י בזה דס"ל דמיירי בוודאי נגע בעיסה ואפ"ה אמרינן דמהני חזק' טהרות של העיסה ותי' והראשונים ס"ל דלא מיירי דנגע וודאי בעיסה רק שהתינוק טמא בוודאי ואיכא רובא דמסתמא נגע בעיסה משום דרוב תינוקת מטפחין בעיסה וכן איתא להדיא בירושלמי פ"ד דמס' קידושין דטעמא דרבנן דמטמאין משום שדרכם של תינוקת לטפח בעיסה והנה לולא שהביא התוס' ראי' לדבריהם מדברי הירושלמי לא הי' קשה לשיטת רש"י דמיירי דנגע וודאי בעיסה א"כ אמאי מהני חזק' טהרה של העיסה כיון דבוודאי נגע דכבר כתבנו דרש"י ס"ל דאזלינן בחזק' בתר דבר שאנו דנין עליו ולא בתר דבר שנולד הספק בו ולכך שפיר מהני ח"ט של העיסה כיון דעכשיו אנו דנין על העיסה ומכח ההיא דירושלמי שהביאו התוס' ראי' לדבריהם לא נחית הפנ"י כלל לתרץ דברי רש"י ועיין בס' לב ארי' במס' חולין פ"ו ע"א שמתרץ שם קצת דברי רש"י ז"ל והנה הא דר"מ ס"ל סמוך מיעוטא לחזקה היא וודאי מה"ת אפי' א"א דהא דחייש למיעוטא היא רק מדרבנן מ"מ היכי דאיכא חזקה בהדי מיעוטא ס"ל דהוי כפלגא ופלגא הכי איתא להדיא במס' יבמות קי"ט ע"ב דלר"מ אע"ג דאיתרע לי' רובא מ"מ הו"ל כפלגא רק במס' קידושין ס"ל להתוס' פ' ע"א ד"ה סמוך מיעוטא דהכא גבי תינוק שנמצא בצד