תבואות השדה חלק א נז

להמציא לה סימנים ס"ל לשמואל דלא אזלינן בתר השתא ב' גבי נגע באחד בלילה דליכא חזקה דמעיקרא עפ"י מה שכתבו האחרונים מ"מ הוי ענין חדש מה שנמצא מת ולכך הוי חזקה מעלי' ג' גבי נדה דל"ה ענין חדש כ"כ מה שראתה דם כיון דהיא עלילה לכך ומ"מ ל"ה ידעינן מעיקרא שעכשיו ימצא דם והחזקה קמייתא נסתלק' לכך הוי ספק ואינו דומה למת דשם יש לנו ב' ענינים לחזק החזקה דהשתא דהיינו דהחזקה קמייתא נסתלקה ומ"מ ל"ה ידעינן מעיקרא שימצא מת לפנינו א"כ הוי ענין חדש לכך אזלינן בתר השתא להיות כוודאי למפרע ובעיקר ענין חזק' חי כבר האריכו האחרונים ואין להאריך כאן יותר:

(יב) עוד רגע אדבר בענין חזקה דאיתרע הנה אעפ"י שכ' התו' חולין י' ע"ב ד"ה דלמא דמנגע ילפינן דאזלינן ב"ח אע"ג דאיתרע כגון שחסר הנגע בסוף שבע' מ"מ אינו מוכח רק דל"מ הריעותא על למפרע דל"א דמעיקרא נמי חסר הי' אבל דאזלינן בתר חזקה אפי' בשעת הריעותא כגון שנמצא שרץ מונח אצל טהרות דנימא דאוקי הטהרות בחזקה זה לא שמעינן מנגע דכיון דכאן באין לדון על שעת הריעותא ממש שפיר נוכל לומר דל"מ החזקה כיון שהריעותא לפנינו ודאתן עלה הך סברא התוס' שכתבו דכאן איכא ריעותא גבי נגע והקשה שם אמאי לא מטהרינן גברא הנכנס לשם משום ח"ט והרי חסר לפניך כמו גבי מקוה דהי' טמא בוודאי משום ח"ט והרי חסר לפניך ובמס' נדה תירצו התו' דהנגע דרכו להתחסר בב"א לכך עדיפא טפי חזק' הנגע דמעיקרא עיי"ש ראיתי לתמוה מכאן עמש"כ בס' תורת חיים בחו' למס' עירובין ל"ו דחזק' הטמא עדיפא מחזק' המקוה משום דעל חזק' המקוה אין אנו דנין עכשיו רק על האדם אם הי' טמא והמקוה ידעינן שהי' בוודאי חסרה מלבד שהיא לכאורה נגד הסברא דאדרבה חזק' המקוה עדיפא טפי משום שהי' המסבב כמש"כ לעיל דלכך פריך הגמ' אדרב' העמיד המקוה על חזקת' כמו שהארכנו בס"ד לעיל בש"ב אמנם בל"ז נמי קשה דא"כ קשה קושי' התו' דאדרב' אית לן לאוקמ' בחזקת טהרה והרי חסר לפניך דח"ט עדיפא מחזק' הנגע שהרי על הנגע אין אנו דנין עכשיו כלל שהרי ידעינן שנתחסר ורק על האדם הנכנס לשם א"כ לסברתו עדיף לן טפי למיזל ב"ח טהרה דגברא מחזק' הנגע ולקמן נבאר בס"ד הך ענין אם אנו דנין על החזק' אעפ"י שעכשיו א"א צריכין לדין עלי' כמו בחזק' המקוה ושם נעתיק כל הלשון מס' תורת חיים ע"ש בזה ואפשר דהת"ח ל"כ זה רק לפי הס"ד דגמ' שם שהרי סיים שם וז"ל ולקמן דפריך אדרב' העמיד מקוה על חזקתו לרבא פריך דאמר התם תרי חזקה לקולא ומעמידין מת על חזקתו הראשונה עכ"ל הרי שהוא עצמו הרגיש בזה וכתב דלא לכ"ע נוכל לומר כן שיהי' חזק' טמא עדיפא מחזק' מקוה ויבואר בס"ד:

(יג) אחרי כותבי הנ"ל מצאתי ראי' ברורה לדברינו משכ"ל דבמה שהי' דרכו בכך לא מקרי ריעותא על למפרע והיא בשו"ת חו"י סי' ר"א כ' וז"ל ול"א איתרע חזקה למפרע מפני שכבר מח כי מיתה דרך העולם היא ומה ריעותא הי' למפרע עכ"ל הרי להדיא כמש"כ ומכש"כ היא דהכא גבי סימנים בוגרת שנמצאו לה בערב וודאי אין זו ריעותא כלל למפרע והא דמטמא' רבנן בנגע בא' בלילה ובשחר מצאו מת אלמא דמחזיקין ריעותא למפרע כ' שם בשו"ת הנ"ל דמיירי שבשעת נגיעה הי' גוסס או מסוכן מאוד באופן שבשעת נגיעה נסתפק דייק' נמי דקתני ואינו ידוע (כלומר שיש לנחות לספיקא) ול"ק אינו יודע עי"ש בסוף התשובה. אמנם לפי"ז יש לעיין דא"כ מ"ט דרב דס"ל הרי היא בוגרת לפנינו כיון דליכא שום חזקה דהשתא כיון שאין זה שום ריעותא על למפרע והנה אי הוי ס"ל כשיטת הרמ"ה דדוקא במכחישתו קמ"ל כרב הוי א"ש דכיון דהי' מכחישתו והי' טוענת ברי מהני ברי שלה לאפקוע' קידושי אביה אפי' בלא שום חזקה וא"כ מצינו למימר דלרב נמי הא דאין חוששין לקידושי אביה לאו משום חזקה דהשתא דבכה"ג ל"מ לן החזקה דהשתא כלום על מעיקר' כיון דל"ח ריעותא כלל מה שנמצאו לה הסימנים ורק מטעם ברי שלה דאפשר דברי הוי כמו רוב כיון דהאב אין יכול לטעון ברי וא"כ אפשר דלרב לשיטתו דס"ל הולכין בממון אה"ר אלמא דרוב כוודאי משוי לי' וא"כ ה"ה ברי נמי דהוי כרוב עיין בחידושי פנ"י למס' כתובות י"ב ע"ב אמנם לשמואל דס"ל אין הולכין בממון אחה"ר ל"ה כוודאי ולכך חיישינן לקידושי שניהם לחומרא ולפי"ז הוי א"ש מה שהקשו התוס' בד"ה והלכתא כוותי' דרב דלמה הוצרכו לפסוק הלכתא כרב כיון דבכ"מ קימ"ל רב ושמואל הלכתא כרב באיסורי וכן הקשו הריטב"א עיי"ש ולפי דברינו ניחא דכאן הו"א כיון דקיימ"ל בהך כשמואל דא"ה בממון אה"ר א"כ הרי חזינן דרוב אינו כוודאי ולא מהני ג"כ ברי שלה מש"ה אשמעי' דמ"מ הלכתא כרב והיינו דהא דא"ה בממון אחה"ר היא משום דאיכא נגדו חזקת ממון אמנם הכא כיון דליכא שום חזקה שיכחיש טענת ברי שלה דאע"ג דליכא חזקה דהשתא דהרי היא בוגרת לפנינו כמש"כ דלא חשיב שום ריעותא מ"מ חזקת נערות נמי ליכא ולכך קימ"ל שפיר כרב דאין חוששין לקידושי אבי' והיינו במכחישתו דווקא עפ"י שיטת הרמ"ה שהביאו הפוסקים וראיתי בחידושי הריטב"א שכ' לתרץ דמש"ה הוצרך לקבוע הלכתא כרב משום דהכא נמי איכא ממונא שאין האב זוכה בכסף קידושין וכוונתו דלרב כיון שאין ממש בקידושי אבי' א"כ וודאי צריך להחזיר כסף הקידושין ומ"מ ל"ל דנצריך חזק' ממון לשמואל כדי לחוש לקידושי אבי' שלא יצטריך להחזיר הממון דבכה"ג היכא שמספק בא לידו הממון והוא עצמו מסופק ליכא חזקת ממון ועי' בב"ש סי' נ' ס"ק ה' בסוף הסעיף דמשמע כדברי והריטב"א אין כוונתו משום חזקה ממון רק דהי' מילי דממונא ולכך הוצרך לפסוק הלכתא כרב אבל באמת חזקת ממונא ליכא כיון דמיד משעה ראשונה שהגיע הממון לידו הי' ספק אם זכה בו והנה המחבר בא"ע סי' נ' פסק דבכל קידושי ספק נמי המעות חוזרין ולפי דבריו ל"ש תירוצו של הריטב"א דא"כ ליכא שום נ"מ לענין ממונא הכא כיון דאפי' לשמואל נמי לא זכה האב בכסף קידושי' דאיהו נמי רק חוששין קאמר אמנם כבר השיגו שם עליו בחלקת מחוקק ובב"ש ממק"א עיי"ש שכ' דהרי איכא חשש שמא יאמרו קידושין תופסין באותה א"נ דמצריך להחזיר כסף הקידושין ולפמש"כ מוכח נמי מדברי הריטב"א הנ"ל מדכתב דה"נ איכא ממונא שאין האב זוכה בכ"ק משמע להדיא הא לשמואל א"צ להחזיר כ"ק אלמא דבספק קידושין א"צ להחזיר כסף הקידושין אבל לא מטעם חזקת ממון קאתינ' עלה דכיון דמעיקר' בספק אתי' לידי' אין כאן חזקת ממון ורק שלא יאמרו קידושין תופסין כמש"כ שם הח"מ והב"ש עיי"ש:

(יד) הנה נ"ל דהך סברא שכתבנו לעיל בשם ס' תורת חיים בס' י"ב דלכך ל"ש לומר העמיד מקוה ע"ח כיון דלא דיינינן לה למקוה אי טהור' היא או לא רק על הטמא א"כ חזינן דס"ל דא"א דנין בחזקה בדבר שנולד הספק דהכא נולד הספק במקוה רק בדבר שאנו דנין עליו דהיינו על האדם אם הי' טמא או לא דכד דייקינן שפיר נראה דהיא פלוגתא רש"י והראשונים במס' קידושין ע"א גבי פלוגתא דר"מ ורבנן בתינוק