תבואות השדה חלק א נג

איך יחולו למפרע קידושין של אבא ע"י מה שמתקדשת לבסוף כיון דבשעת קידושין לא היו ראוי' לחול משום חזק' פנוי' ג' קשה מאי משני הגמ' התם תרל"ר הכא חל"ר דבשלמא גבי מקוה אינ' טמא בוודאי רק מכח תרל"ר כיון דאיכא ח"מ שהיתה שלימה וא"כ צ"ל תרל"ר דייקא דאל"ה ל"ה רק חדא במקום חדא משא"כ הכא ביומא דמשלם שית כיון דליכא נגד החזקה דהשתא שום חזקה שהרי חזק' נערות ליכא א"כ אפי' כי ליכא רק חדא חזקה דהיינו הרי בוגרת לפניך נמי הול"ל דמעיקר' כמי הי' בוגרת ולא לחוש כלל לקידושי אבי' וקושיא זו הקש' ג"כ בס' פנ"י. ד' מאי פריך הגמ' מחביות ממנ"פ אי הוי ידע דחביות דומה למקוה כיון דמקשה מחביות אמקוה א"כ ממילא הוי ידע דבחביות נמי איכא תרל"ר וא"כ מאי מקשה על שמואל מחביות ועיין בס' פנ"י שכ' דמדר"ש דאמר גבי מקוה ל"ה רק ס"ט נמי קשה לשמואל כיון דאכתי לא ידעינן דאכא ח"ט דאמרינן העמיד טמא עח"ז א"כ קשה מ"ט ל"מ המקוה בחזקה שלימה וע"כ משום דהרי חסר לפניך מקרי חזקה בהורע החזקה דמעיקרא וא"כ הכא כיון דליכא חז"נ הול"ל הרי בוגרת לפניך אפי' לשמואל וא"כ ה"כ גבי חביות אפי' אי ל"ה רק ספיקא נמי קשה כיון דאכתי לא ידעינן דאמרינן העמיד טבל עח"ז אלמא דמהני הרי חומץ לפניך להורע חזקת יין דמעיקרא וא"כ הו"ל משום הרי בוגרת לפניך לשוי' לבוגרת למפרע כיון דליכא חזקת נערות עיי"ש. אמנם אכתי קשה אמאי לא אסיק אדעתא דמקשה לחלק דבמקוה איכא ח"ט ובחביות איכא חזקה טבל. ה' קשה קושי' התוס' בד"ה ושמואל וז"ל וא"ת לרב נמי תקשה דע"כ ל"ק רב דמצפר' כמי הוי בוגרת אלא משום דליכא חז"נ כדפי' בקונטרס אבל אי הוי חז"פ מודה רב דאוקמא אחזקתה וה"נ גבי מקוה אכא חזקה דשלם ואפ"ה ל"מ בחזקה עכ"ל והתו' תירצו דבאמת לרב נמי קשה ונקיט שמואל משום דפריך לי' בהדיא טפי עיי"ש ו' הקשה הריטב"א דאמאי ל"מ לרב מהך דנדה דלא מטמאינן למפרע רק מדרבנן ולא אזלינן בתר השתא ועיין בשעה"מ פ"ג מה' אישות שהקשה כיון דהשתא לא ידע דבמקוה איכא חז"ט א"כ קשי' מתניתין דמקוה דמחזיקין הריעותא למפרע אמתניתין דנדה דלא מטמאינן למפרע רק מדרבנן ועיין בתוס' רי"ד שתירץ דהכא גבי בוגרת הוי ריעותא טפי מבנדה משום דהוי ביומא דמשלים שית ואיכא חזקה שביום זה תביא סימנים משא"כ בנדה ליכא למפרע חזקה שביום זה תראה דם. ז' יש לדקדק דמעיקרא כי משני ממקוה קאמר הגמ' התם תרל"ר הכא חלי"ר וכי משני מחביות קאמר התם תרל"ר הכא חל"ר היא דאיכא והנה הני ב' תיבות היא דאיכא נראה כיתור לשון. ח' ברש"י ד"ה תרל"ר ח"ל טמא על חזקתו והרי חסר לפניך הכא גבי קידושין אך חדא לריעותא היא דאיכא הרי בוגרת לפנינו אבל אם באת לומר העמיד אשה על חזקתה יומא דמשלים שית לאו חזקת בוגרת ולאו חזקת נערות אית בה שהיום עשוי' להשתנות עכ"ל וכ' עליו הפנ"י וז"ל ולכאורה תמוה בזה דאדרבה אם הי' לה חזקת נערות פשיטא דשפיר קאמר שמואל ולא הי' לו לרש"י לפרש רק דכאן ליכא חזקת פנוי' לומר דה"נ איכא תרל"ר חזקת פנוי' והרי בוגרת לפניך כמש"כ אתו' בד"ה קדשה אבי' דכאן ליכא חזקת פנוי משום דממ"נ היא מקודשת או מכח קדשה אבי' או משום קדושי דידה ויהי' איך שיהי' הא וודאי מש"כ רש"י דכאן ליכא חזקת נערות הם דברי מותר אליבא דשמואל:

(ב) ונראה ליישב קושי' מה שהקשינו באות ז' מ"ק הכא חל"ר היא דאיכא עפ"י מש"כ התוס' בד"ה קדש' אבי' דבקדשת אבי' גרידא מודה שמואל דל"ח לקידושין דאמרינן העמיד אשה על חזקתה ח"פ כמו שהיתה והרי היא בוגרת לפנינו אבל כשקדש' גם היא עצמה ממ"נ ליכא ח"פ אי משום קידושין דידה אי משום קידושין דאבי' והנה הבאתי לעיל מש"כ הפנ"י דאין סברת התוס' מוכרחת כ"כ לומר דמשום דקידשה היא עצמה תו ליכא מ"פ דסוף סוף בהאי שעת' דקדשה אבי' הוי שייך ח"פ ולא חלו קידושי אבי' כלל ול"ל למימר דע"י מה שקדשה עצמה אח"כ הדרי וחיילי קידושי אביה למפרע והנה לכאורה היא טענה חזקה נגד התוס' אמנם לי נראה דהך סבר' אי מהני עכשיו ח"פ אע"ג שעכשיו כבר מקודשת תלי' בהך מלתא דא"א דהא דמוקמינן אחזקה היא מצד הסברא דבכ"מ שאנו מסופקי' צריכין להעמיד על חזקתו הראשונה א"כ ה"נ אע"ג שעתה אינה פנוי' מ"מ לגבי קידושי אביה מהני ע"י ח"פ לומר שלא הועילו אמנם א"א דענין החזקה היא רק גזה"כ א"כ שפיר נוכל לומר דע"כ לא מוקמינן בחזקתו הראשונה רק היכא שגם עכשיו נוכל לומר שהיא בחזקתו כמו שהיתה משא"כ היכא שכבר יצאה מחזקתה הראשונה ממ"נ כמו הכא בקדש' אבי' וקדשה היא עצמה שפיר אמרינן דעכשיו אין נוכל לומר העמידנ' על חזק' פנוי' וממילא ל"מ גם על מעיקרא וא"ש סברת התוס' א"א דחזקה היא רק גזה"כ ודו"ק. (ג) והנה א"א דחזקה דאיתרע מהני או לא ג"כ נוכל לומר דתלי' בהך סברא דא"א דענין חזקה היא מסברה דמסתמא לא נשתנה מכמו שהי' א"כ אע"ג דאתיליד ריעותא בהך חזקה מ"מ כיון שאינו ברור שע"י הריעותא יצאה מחזק' כמו בחזקת טמא שטבל והמקוה נמצא' חסרה וכתבנו לעיל בשער ב' סי' ח' דמ"מ איתרע לה חזקת טמא כיון שטבל עכ"פ רק דנוכל לומר כיון דמ"מ לא ידעינן אי טבל כראוי וממילא גם עכשיו הוא בחזקתו הראשונה שפיר אמרינן א"ס מוציא מידי וודאי וכמשכ"ל בשער ג' סי' ח' בשם הרשב"א לענין ח"א דבהמה דכל שלא ידעינן שנעשה בה מעשה הנכשיר' עליך הראי' וה"נ דכוותי' דכל שלא ידעינן שטבל כראוי הרי הוא בחזקת טמא כמו שהי' אמנם א"א דענין חזקה היא רק גזה"כ א"כ שפיר נ"ל דכל שאתיליד ריעותא בהחזקה שוב ל"מ על חזקתו הראשונה אעפ"י שמעיקרא הי' טמא בוודאי כיון שעכ"פ נעשה בו דבר שנוכל להוציאו מחזקתו הראשונה א"כ ל"מ חזקה וכתבנו לעיל בשער ב' סי' ו' דלפי"ז הא דאמרינן אוקמי' הטמא בחזקתו היינו מה שהי' אנו מחזיקין אותו לטמא דלהך חזקה כ"ז ריעותא כל שלא ידעינן בבירור שטבל כהוגן ולפי"ז אין להקשות מחביות אמקוה כיון דבחזק' טבל ל"ל שאנו הי' מחזיקין אותו לטבל כמו שהארכנו לעיל עי"ש וא"כ תו ליכא חזק' טבל דאיתרע לי' כיון שכבר הפריש עליו. והנה בהא דמשני הגמ' מקושי' דמקוה התם תרכ"ר הכא חל"ר לכאורה הא ה"כ תרל"ר איכא חז"פ והרי בוגרת לפניך דבשלמא בתוך שית שפיר מצינו למימר כמש"כ הפנ"י דאיכא רוב וחזקה לנערו' אמנם ביומא דמשלם שית אפי' אי נימא דאיכא חזקת נערות אעפ"י שעשוי' להשתנות היום דחזקה העשוי' להשתנות שח"ז כמו שנבאר לקמן בס"ד מ"מ איכא ח"פ והרי בוגרת לפניך וע"כ צ"ל דס"ל להגמ' כסברת התוס' דכאן ליכא חז"פ כיון דכבר היא מקודשת ממנ"פ וא"כ צ"ל דס"ל לשמואל דחזקה היא רק גזה"כ ולכך כל שאין לדון גם עכשיו על החזקה ועכשיו יצאה מחזקתה ל"מ החזקה למפרע כמש"כ וממילא נמי ס"ל דחזקה דאיתרע לש"ח דא"א דחזקה הי' רק גזה"כ א"כ ל"ה כוודאי וכל דאתיליד בי' ריעותא תו ל"ש דאוקמי' אחזקתה כמש"כ ודו"ק: