תבואות השדה חלק א נא

איזה שנים דתלי' דא"א דמה שציותה התורה לסמוך על החזקה היא מכח הסברא דאמרינן שכל דבר שכמו שהוא מעיקרא ה"נ מסתמא כך היא עכשיו וא"כ ל"ש לומר מחזיקי' מאל"א כיון דע"כ אא"ל שכמו שהי' מעיקרא כמו כן היא עכשיו שהרי מאותה החזקה שהי' הדבר מעיקרא כבר יצאה וא"כ אמח"ז מאל"א אמנם א"א דכל מנין החזקה היא רק גזה"כ שפיר נוכל לומר דכל דבר שהי' בחזק' איסור כיון שלא יצא עדיין בהיתר לפנינו נשאר בחזק' איסור אע"ג שאיסור הראשון כבר חלף והלך לו מ"מ הרי לא יצא עדיין הדבר בהיתר ברור ולכך שפיר מהני חזק' איסור הראשון להחזיקה עוד בהחזק' קמייתא אע"ג שכבר יצאה מחזקתה הראשונה והנה ג"כ י"ל במש"כ לעיל בשם הראשונים דחזק' המסבב עדיף מחזק' המסובב נמי תלי' בהך סבר' דא"א דענין החזקה היא מסבר' א"כ פשיט' דחזק' המסבב עדיפ' דאין זה סבר' לומר למשל בטמא שנתעסק בטהרות דנוקמי' הטהרות אחזק' כיון שנגע בהן מי שאנו מסופקי' בו ונולד בו ספק בטהרתו א"כ ממילא הטהרות כמו אותו שנגע בהן אמנם א"א דכל ענין חזקה היא גזה"כ א"כ שפיר מצ"ל דכל דבר תשאר בחזקתו וכך לי דבר המסובב כמו המסבב דהיא גזה"כ ולא ישתנה הדבר מכמו שהי' וכל דבר נעמוד על חזקתו הראשונה והנה לפי"ז א"ש ג"כ כאן גבי ח"א דבהמה דאע"ג דנמצא ריעותא בסכין מ"מ כיון דהבהמה שחיט' לפניך ובזה כבר יצאה מחזקתה כיון דהסכין הי' בדוק מעיקרא א"כ לעולם נשאר הדבר בחזקתו א"א דענין החזקה גזה"כ היא ואינו מרע הריעותא דסכין לחזקה דבהמה דהרי שחיט' לפניך מאי אמרת דעפ"י הסברא אין חילוק בין ריעותא דסכין לריעותא דבהמה ממ"נ אם תרצה לדין לפי הסברא ליכא כאן שום חזק' איסור דבהמה שהרי כבר אינו אמ"ה בוודאי ואין מחזיקין מאל"א כמ"ש וא"כ איכא תרתי חזקה להיתר הרי שחיט' לפניך וחזק' בדוק של הסכין ואם תרצה לומר דחזקה היא גזה"כ וא"כ איכא נמי חזק' איסור דבהמה יש לנו ג"כ שתי חזק' להיתר כלומר הרי שחיט' לפניך וחזק' בדוק של הסכין ול"ל דהרי פגום לפניך שהרי כל דבר אין אנו דנין רק במה שאנו דנין עלי' וכאן אנו דנין על הבהמה ולא על הסכין שהרי הסכין עכשיו וודאי פגום ועיין בתורת חיים כאן ובמס' עירובין ל"ה ע"ב וא"כ שפיר קאמר דסכין אתרעאי בהמה לא אתרעאי כמ"ש דממנ"פ איכא ב' חזק' להיתר וחד חזקה לאיסור דא"א דחזקה היא מסברא א"כ איכא ריעותא דהרי פגים לפניך בבהמה נמי כיון דהרי פגום לפניך מה שהסכין פגום היא ג"כ מסבב נגד הבהמה מ"מ איכא תרתי חזק' בדוק והרי שחיט' לפניך וחזק' איסור ליכא דאין מחמאל"א וא"א דענין חוקה אינ' מסבר' א"כ איכא חזק' איסור דבהמה איכא ג"כ תרתי להיתר חזק' בדוק והרי שחיט' לפניך ול"ל הרי פגום לפניך דא"א דחזקה אינה מסבר' א"כ שפיר י"ל בין ריעותא דסכין לריעותא דבהמה דבמה שאנו דנין על הבהמה לא אתילא בה ריעותא וא"כ א"ש מ"ט ל"א מקוה אתרעאי א"ד לא אתרעאי דהתם כי אתולי' ריעותא במקו' ממילא מהני לגרע חזק' שלם המקוה ונשאר הטמא בחזקתו אפי' א"א דחזקה היא מסבר' כמו שבארנו לעיל דחסר לפניך שהיא המסבב מרע החזק' שלם דמקוה וממילא נשאר החזק' טמא כמו שהי' משא"כ הכא אי נימא דריעותא דסכין יגרע להחזקה דהרי שחיט' לפניך והיינו משום דחזק' הי' מסברא א"כ תו ליכא חזק' איסור דבהמה כמש"כ רש"י חזקה הי' מסבר' אין מחזיקין מאל"א וא"ש דברי ר"ת אמנם ר"ה י"ל דס"ל דחזק' איסור היא איסור שאינו זביח' וא"כ לא יצאה לעולם מחזקתו הראשונה וא"כ שפיר איכא תרתי נגד תרתי כלומר נגד הרי שחיט' לפניך וחזק' בדוק ואיכא חזק' איסור והרי פגום לפניך ודו"ק היטב:

(י) הפנ"י במס' חולין הקש' מאי קמשני העמיד טמא על חזקתו והא כיון דמיעוט המקפיד אינו חוצץ רק מדרבנן דמסתמא אין לחוש כאן שהי' רובו ומקפיד דוודאי הי' מרגיש קודם הטבילה וא"כ אין לחוש רק למיעוט המקפיד וכיון דל"ה רק מדרבנן הרי נפיק עכ"פ מחזק' טומאה דאורייתא וא"כ מאי משני העמד טמא על חזקתו ונ"ל דלק"מ דהרי סתמא קתני טבל ועלה ומשמע אפי' אם הי' מעיקרא טמא מטומאה דרבנן וא"כ בכה"ג לא נפיק עדיין מחזקתו הראשונה כלל ועיין בר"ש פ"ב דמקואות מ"ב שהביא בשם התוספת דחמיר אם הי' נטמא מעיקר' בטומאה דרבנן בספק מים שאובים שבאו עליו אח"כ דנשאר בחזקתו הראשונה משא"כ בהי' עליו טומא' דאורייתא כיון דנפק מחזקתו הראשונה לא מחתינין לי' לטומא' דרבנן מספיקא וה"נ דכוותא דבטומא' דרבנן יש כאן שפיר חזק' טומא' ודו"ק ובחידושינו לסוגי' דשליחות במסכת גיטין ס"ד כתבנו עוד דר"ה ור"ח פליגי אי מהני ס"ס במקום חזקה דכאן הוי ס"ס כמש"כ הראשונים משום שמא לא שחט כנגד מקום הפגימה ושם הארכנו בס"ד. ראיתי בחי' הר"נ למסכת חולין שהקשה נמי קושי' התוספות דמה לי ריעותא דסכין או ריעותא דבהמה ותי' כמש"כ התוס' דריעותא דסכין לא מקרי ריעותא כ"כ כיון דאפשר ששחט שלא במקום הפגימה אמנם לפי מה שבארנו לעיל בס"ד א"ש בפשיטות דממ"נ ליכא ריעותא דאי נחשוב לריעותא מה שהסכין פגום א"כ ליכא חזק' איסור דבהמה דאין מחזיקין מאל"א כיון דהחזק' היא מסבר' וא"א דחזק' איסור דבהמה מקרי חזקה דהיינו שהחזקה היא גזה"כ א"כ שפיר י"ל בין ריעותא דסכין לריעותא דבהמה דאז אין אנו דנין רק על הדבר שאנו דנין עליו ולא במה שנפל בו הספק וכיון דעכשיו אנו דנין על הבהמה והבהמה הרי שחיט' לפניך מכח חזק' בדוק של הסכין אע"ג שנמצא אח"כ פגום אין מזיק ריעותא דסכין לריעותא דבהמה כמו שבארנו לעיל בס"ד באורך ודו"ק:

(יא) עוד רגע אדבר בענין חזקה דהשתא הנה כבר הבאתי לעיל בס"ד לבאר דכל היכא דאיכא חזקה דמעיקרא נגד חזקה דהשתא ל"מ והא דמהני במקוה הרי חסר לפניך נגד חזקה דמעיקרא שהי' שלימה כבר ביארנו דהתם ע"י מה שנתחסר לבסוף יש לדון שהחזקה גם מעיקרא ל"ה כראוי וכן כ' בס' גי"וו בכלל ס"ב וז"ל שם עוד אבאר לך אף אי קיי"ל כתירוץ הראשון במסכת נדה ב' ע"ב דהוי תרתי במקום חדא דחזקה דהשתא ה"ח ה"ד בחביות ובמקוה הנזכר שם ריש נדה דהוי חסר ואתאי והחמיץ מעט מעט מש"ה אלימי חזקה דהשתא וא"ל עתה ברגע זו חסר ואין לה זמן משא"כ בשאר חזקות אפשר דגם רבנן מודים דחזק' דהשתא ליתא כלל נגד חזקה דמעיקר' עכ"ל הרי כמו שבארנו דאין שום ענין לחזקה דהשתא כל היכא שהחזקה דמעיקרא מנגדתו ואעתיק לך לשון השב שמעתי' שמעת' ג' פט"ז וז"ל ראוי לספק היכ' דאיתרע חזקה דמעיקרא באופן דליכא חזקה דמעיקרא אי אזלינן בתר שעת מציאתן דאפשר דע"כ ל"א דל"מ חזקה דהשתא אלא משום חזקה דמעיקרא דעדיפא אבל היכא דליכא חזקה דמעיקרא אזלינן בתר השתא א"ד חזקה דהשתא לאו כלום היא ולכאורה נרא' מהא דאמרינן במקוה שנמדד ונמצא חסר כל הטהרות שנעשו ע"ג בין ברה"ר בין ברה"י טמאות ומשום תרל"ר חזק' טמא והרי חסר לפניך והו"ל וודאי טמא ומשמע משום דנגד חזק' מקוה איכא ח"ט ונשאר חזקה דהשתא דחסר לפניך ומש"ה הו"ל וודאי דאזלינן