תבואות השדה חלק א נ

לר"ה דכאן ליכא ריעותא כלל ואע"ג דאיכא חזקת איסור דבהמה מ"מ איכא כנגדה חזק' בדוק דהסכין והרי שחיט' לפניך והוי חזק' איסור דבהמה חדא במקום תרתי ומה גם דחזק' איסור דבהמה הי' רק מסובב כנגד חזק' בדוק דהסכין שהרי מה שאנו דנין עכשיו אין דנין כלל על הבהמה רק על הסכין וחזק' הסכין היא המסבב וכבר ביארנו לעיל בפ"א בשם הראשונים דחזק' המסבב לעולם עדיפ' מחזק' המסובב וי"ל קושי' זו עפ"י מש"כ הרשב"א במס' יבמות ל' ע"ב וז"ל ולשון אחר נ"ל לפרש דהתם גבי בהמה כל שלא מתה או שמתה ממילא או שלא נשחט' כראוי אסורה עד שיתחדש בה ענין המכשירה והלכך כיון שאתה בא להפצרה ולומר דנעשה בה מעשה שהכשיר' עליך הראי' עכ"ל הצריך לענינינו והנה כוונת דבריו היא כך דבוודאי כל שארי חזקות בשעה שאנו באין להוציא הדבר מחזקתו לא הי' החזקה ברורה וודאי רק מתורת חזקה כמו חזק' המקוה שהיתה שלימה מ"מ בשעה שטבל לא ידענו בבירור שהיתה שלימה רק מכח חזקה והלכך כי איכא חסר לפניך וחזק' טומאה הוי שפיר חדא במקום תרתי משא"כ הכא הך חזקות איסור דבהמה אינו כמו שאר חזקות דבשעה שאנו שוחטין הבהמה יש לה חזק' איסור בוודאי בלי גמגום ושום צד ס' שבעולם והלכך ל"מ נגדו חזק' הסכין שהי' בדוק כמש"כ הרשב"א דכל שאתה בא להתיר' ולומר שנשחט' כהלכתה עליך הראי' כלומר שרק ע"י דבר שהי' ג"כ וודאי נוכל להוציא מחזקתו שהי' ג"כ וודאי בחזקת איסור והלכך ל"מ חזק' בדוק דהסכין והרי שחט לפניך לשוי' לחזקת איסור דבהמה כחדא במקום תרתי וזהו דעת הרמב"ן והתו' דלר"ה אפי' בנאבד נמי פסול והנה לפי"ז י"ל דר"ה ור"ח פליגי אי אמרינן דחזקה שאנו מעמידין אותה הדבר בחזק' כמו וודאי או שהי' רק בתורת ספק רק דגזה"כ הי' כך דר"ה ס"ל דחזקה אינו כמו וודאי וא"כ חזק' בדוק דהסכין אינו וודאי שהרי אפשר שבשעת שחיט' הבהמה אחרי שחתך העור נפגמה ולכך ל"מ נגד חזקת איסור דבהמה שהיא ברירה אמנם ר"ח ס"ל דחזק' היא וודאי והלכך כשלא נמצא הריעותא לפנינו הוי הסכין בחזק' בדוק וודאי ואפי' שנמצא פגומה כיון ששבר בה עצמי' ועצם וודאי פוגם א"כ אינו מזיק כלל הריעותא והוי כנאבד ועדיפ' חזק' הסכין מחזק' איסור דבהמה משום דחזק' איסור דבהמה היא רק מסובב וחזק' הסכין הי' המסבב והוי ח"א דבהמה חדא במקום תרתי חזק' בדוק דהסכין והרי שחיט' לפניך והנה באמת יש להוכיח לכאורה כשיט' הרמב"ן והר"נ דלרה"נ אפי' בנאבד הסכין נמי פסול דהרי ע"כ ר"ה מודה דעצם וודאי פוגם דאטו מי נימא שיחלקו במציאות דלר"ה עצם אין וודאי פוגם ולר"ח וודאי פוגם. דהא לא מסתבר וא"כ כיון דעצם וודאי פוגם מה שנמצא פגום לפנינו לא גרע מלא בדק הסכין כלל דהא עכ"פ לא נבדק הסכין לאחר השחיטה וא"כ אא"ב דלרה"נ בנאבד הסכין נמי פסול א"ש אבל אי אמרינן בזה כשיט' שאר הפוסקים דבנאבד ר"ה נמי מודה א"כ קשה מה גרע שנמצא פגום כיון דעצם וודאי פוגם וא"כ יש קצת ראי' דר"ה פוסל אפי' בנאבד הסכין וכבר בארנו טעם הדבר בס"ד:

(ח) אמנם שיטות שאר הפוסקים דר"ה ור"ח ל"פ רק בנמצא פגום משא"כ בנאבד דליכא שום ריעותא לפנינו מודה ר"ה דכשר והנה א"א דדוקא בנמצא פגום לפנינו פוסל ר"ה יש לפרש בזה דעת הרמב"ם בפ"א מה' שחיטה דפסק אם לא בדיק בסימני' הר"ז נבילה וודאית ובנמצא הסכין פגום אפי' לא שבר בה עצמות ל"ה רק ס' נבלה ונתקשו בזק עי' בכ"מ שתירץ משום דסכין אתרעאי בהמה לא ועי' בס' ראש יוסף ובס' לב ארי' והנה מה שתירץ הכ"מ דסכין אתרעאי לכאורה צריך להבין הא בלא בדיק בסי' ליכא שום ריעותא לפנינו ואפ"ה הוי וודאי נבלה אע"ג דעפ"י הרוב שוחט כל הסימנים או עכ"פ רובם ובפי' כ' הרמב"ם בפ"א הלכה י"ב דאפי' הי' השוחט זריז ומהיר נמי הוי נבלה וודאי כי לא בדק בסימני' ובנמצא הסכין פגום ל"ה רק ספק נבלה ועי' מש"כ בזה בס' בינת אדם בתחל' שער החזק' ונראה דהנה בנמצא הסכין פגום יש לפנינו חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא להיתר וכמ"כ יש לאיסור ג"כ חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא ושניהם שקולי' כמו שאבאר בס"ד הנה להיתר יש כאן חזק' בדוק של הסכין הי' חזקה דמעיקרא וכנגדה יש כאן ג"כ חזקה דמעיקרא חזקת איסור של הבהמה וכאן לכאורה עדיפ' חזק' הסכין מחזקה דבהמה משום דחזק' הסכין היא חזקה המסבב. אמנם נגד זה איכא חזקה דהשתא מה שנמצא פגום לפנינו והיא לאיסור ואיכא נמי חזקה דהשתא דהרי שחיט' לפניך והיא להיתר והנה לכאורה הך דהרי פגום לפניך עדיף מהרי שחיט' לפניך דנגד הרי שחיט' לפניך הוי מה שנמצא הסכין פגום כמו מסבב נגד מסובב דאם בסכין פגום שחט אין כאן שחיט' כלל וא"כ שני החזקות שקולים להיתר כמו לאיסור וא"ש דהוי ספק נבלה (רק בשבר בו עצמות דעת הפוסקים דהוי כלא נמצא פגום כלל כמש"כ דעצם וודאי פוגם) אמנם בלא בדק בסימנים ל"ל כלל הרי שחיט' לפניך וא"כ איכא חזק' איסור מעלי' ול"מ כאן מה שרוב פעמים ידיעה שנשחט' הסימנים כהוגן דהא עכ"פ בהבהמה ליכא רובה וחזק' איסור יש כאן כמו מעיקרא כיון דליכא למימר דהרי שחיט' לפניך ולכך שפיר הוי וודאי נבלה ואע"ג דאמרינן רוב מצויין א"ש מומחין הן אע"ג דרוב אינו על הבהמה רק על השוחט ואפ"ה מהני וא"כ אמאי ל"מ כאן מה שעפ"י הרוב שוחט שפיר הסימנים כהלכתן יש לחלק דהתם נמי כיון דחזינן שהבהמה נשחטה לפנינו ותו ליכא כאן חזק' איסור כדמעיקרא שהרי שחוטים לפניך ולכך סמכי' על הרוב דמסתמא שחט שפיר משא"כ כאן היכי שלא נבדקו הסימנים יש כאן חזק' איסור ואין כאן הרי שחוט' לפניך ולכך הוי וודאי נבלה וא"כ שפיר כ' הכ"מ דבנמצא פגום סכין אתרעאי בהמה לא אתרעאי כמש"כ שם דשני החזק' הם שקולי' להתיר כמו לאיסור והוי ס' נבלה אמנם הכא גבי לא בדק בסימני' לא יצאה הבהמה כלל מחזק' איסור שלה כיון דל"ל הרי שחיט' לפניך וזה ברור. (ט) אמנם בטעמא דר"ח דמכשיר אפי' בנמצא פגום ולמסקנת הגמ' אפי' בלא שבר בה עצמות דאמרינן בעצם המפרק' נפגמה צ"ל דס"ל דחזק' איסור דבהמה ל"מ כלל משום דהרי שחיט' לפניך ואולי י"ל דסובר דבהמה בחיי' בחזק' איסור אמ"ה וכיון שכבר ידעינן עכשיו שיצאו מהך חזקה אין מחזיקין מאל"א ועי' בחידושי הרשב"א שם במס' יבמות וכאן בחידושי' לחולין ט"ו ע"א ד"ה בהמה בחיי' וא"כ יש כאן נגד מה שהי' פגום לפנינו חזקה דמעיקר' שהי' בדוק והרי שחיט' לפניך והוי הך מה שנמצא פגום כמו חדא במקום תרתי ובפרט לפי מאי שבארנו לעיל בס"ד דהרי היא פגום לפנינו לא יוכל להורע החזק' בדוק דמעיקר' משום דחזק' דמעיקר' עדיף אמנם ר"ה ס"ל דמחזיקי' מאל"א וא"כ יש כאן שפיר נגד חזק' בדוק ח"א של הבהמה ועפי"ז יש לפרש כוונ' ר"ח במ"ש סכין אתרעאי בהמה לא אתרעאי דלכאורה מה לי ריעותא דסכין או ריעותא דבהמה כמש"כ התו' ועוד הוסיפו להקשות ממקוה דאמאי ל"א התם מקוה אתרעאי אדם לא אתרעאי ואפ"ה אמרינן העמיד הטמא על חזקתו אע"ג דהרי טבל לפניך אמנם לפמש"כ יובן היטב דהנה הא דמחזיקינן מאל"א כתבנו במק"א זה