תבואות השדה חלק א מט

לכך אמרינן התם השתא הוא דחסר ואוקי הנגע בחזקת שלם ביצא הכהן מן הבית ועיי"ש בחדושי מהר"מ והקשה בס' הנ"ל וז"ל ואינם מובנים לי דגבי המקוה נמי החסרון שהיא בן מ"ם סאה לפחות מ"ם סאה גם היא מתחסר בב"א וע"כ אפי' בחסרון טפה אחת אינו טובל בו ובנגע נמי כשהי' גדול כסלע או כטפח או כאמה מ"מ כשרואין בסוף ימי הסגרו שנתחסר הרבה מכמותו הראשון ע"כ לא בב"א נחסר שזה היא דבר שהשכל והחוש מנגדו לומר שנגע גדול יהי רגיל לילך בב"א וא"כ ע"כ מקמי' הכי טובא איתרע לי' חזקתו עכ"ל והאריך עוד שם להבין החילוק בין נגע למקוה אמנם לפי מה שבארנו א"ש דאע"ג דאין חילוק אם המקוה מחזיק מאה סאה או חמשים או פחות וכל שיש בה מ' סאה טובל בו מ"מ במקוה שנמדד כגון שהי' שם נ' סאה דמסתמא ל"ה המ"ס מצומצמות כמש"כ הח"צ א"כ מכיון שנחסר ממנה סאה אחת אפי' כבר חזינן שמקוה זו דרכה להתחסר ואע"פ שלא הוחזק עדיין שיתמעט לפחות ממ' סאה מ"מ הרי כ' הב"י ביו"ד סי' ר"א בשם שו"ת הר"ן דאפי' כי לא הוחזק שיתמעט לפחות ממ' סאה מ"מ מכיון שמימיו מתמעטי' נכון הדבר שלא לטבול בה עד שיבדוק אם יש מ' סאה וא"כ מקוה זו בשעה שנמדד' היינו מחזיקין אותה כסתם מקואות שלא יכזב מימיו ואח"כ מיד כשנחסור אפי' סאה אחת אעפ"י שלא הגיע עדיין לשיעור פסלותו מ"מ הורע המקוה מעיקרא בכך ועכשיו נודע לנו שהמקוה הזאת איננה מהמקואות אשר מימיו עומדים בשטח אחד וא"כ מכיון שנמצא אח"כ פסול ממש נוכל לומר שהריעותא התחילה מכבר שהרי מיד שהתחיל להתחסר אפי' טרם שנפסלה נמי הורע חזק' המקו' בכך משא"כ בנגע אין נ"מ בין אי הנגע הי' כגריס או כשני גריסין או אפי' יותר וא"כ במה שהתחיל להתחסר טרם שהגיע לפחות מכגריס ליכא שום ריעותא בזה לחזק' הנגע דכאן ליכא למימר שמעיקרא הי' לנו מוחזק הנגע שלא תתחסר לעולם ז"א דהא גם מעיקרא ידעינן שעפ"י גדר הטבעי ע"כ לא תעמוד בעינה כל שעה וא"כ כל מה שנחסר עד כגריס אין בזה שום חסרון כלל לחזקה דמעיקרא ורק בשעה שנחסר מכגריס לפחות מכגריס ואותה המעט נתחסרה בב"א וא"כ אינו מזיק להחזקה דמעיקר' ולא איתרע החזקה דמעיקרא כלל כמו גבי מקוה שע"י החסרי' איכא ריעותא בגוף חזקות המקוה ודו"ק היטב כי היא נכון וברור בס"ד:

(ו) ואם כנים דברינו אלה מש"כ לחלק דחזקה דהשתא אינה מרע להחזקה דמעיקרא לתלות הריעות' למפרע רק היכי שע"י חזקה דהשתא נתודע שמה שהוחזקנו מעיקרא הי' בטעות כמו גבי מקוה שעכשיו שנמצא חסר' יש לחוש שגם מעיקרא בשעה שהחזקנו אותה בחזק' שלימה היתה ראוי' מצד טבע' ומקור' להתחסר וכן גבי יין שנתחמץ נבוא בזה לתרץ מה שהקש' הפנ"י במס' כתובות ט' ע"א בתוס' ד"ה ל"צ שהקשו ונימא דאוקמי' בחזק' כשרות לכהונה ומסתמא לאו תחתיו זינתה ותירצו דאוקמי' בחה"ג שנולדה בתולה כו' והקש' הפנ"י הא הוי תרתי במקום חדא כלומר נגד חזה"ג שהי' בתולה איכא חזק' כשרות לכהונ' והרי בעולה לפניך ועיין בשו"ת מוצל מאש סי' נ"ו ולפמש"כ א"ש דכאן אפ"ג שהיא בעולה לפניך מ"מ החזקה שהחזקה בחזה"ג שהיא בתולה לא הורע' בכך דאטו מי נוכל לומר שע"י שהיא בעולה עכשיו הי' בטעות החזקה דמעיקרא שהרי אפשר שרק עכשיו בזמן קרוב נעשה בעולה כמו גבי טריפות שאפשר שאירע סמוך לשחיטה ואפי' אם יש לחלק קצת משום דמסתמא בשעת כניסת' לחופ' לא זינתה כמש"כ האחרונים מ"מ אינו דומה למקוה דהא כאן לא נוכל לומר שעכשיו אגלאי מלתא למפרע שמעיקרא היא עומדת לפסוק חזקה"ג שלה ע"י בעילת זנות ולכך אין בכח לחזק' בעולה דהשתא לצרפה עם חזק' כשרות לשוי' חזק' הגוף חזק' בתולה דמעיקרא כחדא במקום תרתי לומר דקודם אירוסין זינתה ומתורץ נמי מה שהקשו התו' מס' חולין י' פ"א ד"ה סכין אתרעי וז"ל תימא דליכא לשנויי הכא גבי מקוה שנמדד דל"א מקוה איתרעי אדם לא אתרעי וה"נ נימא העמיד בהמה על חזקתה ואימא לא נשחטה דהרי הסכין פגום לפניך כלומר ולהוי חזק' בדוק דסכין חדא במקום תרתי חזק' איסור של בהמה והרי הסכין פגום לפניך ולפמש"כ א"ש דחזק' פגום לפניך לא יכול להורע חזקת בדוק שלו דהא אע"ג שנמצא פגום עכשיו לא נוכל לומר בשביל זה שאגלאי מלתא למפרע דמעיקרא ל"ה חזק' בדוק חזקה טובה כמו גבי מקוה שע"י שנמצא חסר י"ל דמעיקרא ל"ה חזקה טובה חזק' שלימה של המקוה דמעיקרא הי' ראוי' להתחסר כמש"כ ודו"ק ויש להעמיס כוונה זו בדברי התוס' שם במה שתירצו וז"ל וי"ל דשאני התם דא"ל חסר ואתי כו' כלומר דמרע לחזקה דמעיקרא כמש"כ ודו"ק וא"כ ל"ק נמי קושי' הט"ז ביו"ד סי' א' סק"ו על האגודה שהביא הרמ"א בשוחט שנטל קבלה ונמצא אח"כ שאינו יודע דאין מטריפין הכלים למפרע דנימא אוקי הבהמה בחזק' שאינו זבוח והרי שכח לפניך כמו הרי חסר לפניך ובפרט דא"ל שכח ואתאי כמו חסר ואתאי דהא אין דרך לשכוח בפ"א ולפמש"כ י"ל שפיר דבשלמא גבי מקוה נתגלה שגם מה שהחזקנו מעיקרא בטעות הי' די"ל שמשעה הראשונה היתה עומדת להתחסר משא"כ הכא גבי שוחט אעפ"י שעכשיו אינו יודע מ"מ מי איכא למימר שמיד בשעה שהחזקנו אותו לשוחט מומחה כשאר שוחטים הי' עומד לכך מעיקרא שישכח דהא אז הי' בידו לחזור על למודו ולא ישכח ורק ע"י פשיעתו אח"כ שלא שנה מסתמא עי"ז בא לו השכחה וא"כ אינו מרע החזקה דמעיקרא בכך אע"ג שא"א לומר שעכשיו ממש שכח מ"מ כיון דחזקה הראשונה אינה הורע בכך לומר שבטעות הי' מה שהחזקנו אותו שידע אנו נוכל לצרף חזקה דהרי שכח לפניך עם ח"א של הבהמה לחשבו כוודאי להטריף הכלים שיש להם חזק' היתר ודו"ק:

(ז) נעתיק עצמנו לבאר קצת סוגי' דמס' חולין דף י' ע"א שם פליגי ר"ה ור"ח בשוחט בסכין ונמצאת פגימה אמר ר"ה אפי' שבר בה עצמות כל היום פסולה חיישינן שמא בעור נפגמה ור"ח אמר כשירה שמא בעצם נפגמה ומסקינן דהטעם דעצם וודאי פוגם ופריך הגמ' מטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אעפ"י שנתעסק באותו המין כל היום כלו כלומר לאחר טבילה לא עלתה לו עד שיאמר ברי לי שלא הי' עלי ש"ה דאמרינן העמיד טמא על חזקתו ה"נ העמיד בהמה על חזקתו ואימ' לא נשחט' הרי שחיט' לפניך ה"נ הרי מבל לפניך הא אתילד' בי' ריעותא ה"נ הא אתילד' בי' ריעותא כלומר במה שנמצא הסכין פגום סכין אתרעאי בהמה לא אתרעאי והנה יש כאן דעות חילוקין בשיטות הראשונים דפת הרמב"ן והר"ן דלר"ה אפי' נאבד הסכין נמי פסול ואע"ג דלכאורה קשה דהא בנאבד הסכין ל"ל דאיתילד' בי' ריעותא ואיכא חזק' בדוק ואמאי פסולה והנה הרשב"א בתוה"א בית ראשון ס"א שפר ב' כ' דעור לר"ה וודאי פגום ואפי' לר"ח מכנם פגום אלא שאינו מצוי כעצם עיי"ש הנה מש"כ דלר"ה וודאי פגום ק"ל הלא עינינו רואים שהחוש מכחיש זה דהרי רוב פעמים נמצא הסכין לאחר בדיקה שלם ויפה וע"כ צ"ל דס"ל דהכא דנמצא פגום יש לחוש לעיר למי ואפשר דהוי מיעוט דשכיח אמנם בנאבד הסכין וודאי עשה אמאי יהי' פסול