תבואות השדה חלק א מח

דאתי קמן הוי וודאי בן ט' דאי לא"ה אלא שגם עכשיו אנו מסופקין אם הי' קטן עדיין הול"ל דאוקמי' אחזק' היתר ולומר שהוא קטן עדיין אע"ג דחזק' קטנות ל"ה חזקה מ"מ איכא חזק' היתר לכהונ' ולכך כתבו התוס' דמיירי שהוא עכשיו וודאי בן ט' וא"כ איכא חזקה דהשתא נגד החזקת היתר לכהונה ול"ל דאדרב' אוקמי' בחזק' קטן ז"א דל"ה חזקה כלל שהרי עשוי' להשתנות וא"כ לא שמעי' מדברי התוס' אלו דחזק' דהשתא מועיל רק היכא שאין מתנגד לה חזקה דמעיקר' כמו התם דחזק' קטנות ליכא משא"כ היכ' שמתנגד לה חזקה דמעיקרא כמו באשה שראתה דם אמרינן דשפיר טהורה למפרע משום דמוקמי' לה אחזק' טהרה ואע"ג דהשתא היא טמאה וודאי לא הורע בזה החזקה דמעיקרא ע' חזקה דהשתא רק לקדשים או לתרומה מטמאינן לה למפרע מע"ל משום חומר דטהרות כמש"כ שם התו' אמנם ז"ז כ"ה שהחזקה דהשתא מתנגד לחזקה דמעיקרא לא משגחינן בה כלל ומוקמינן לה אחזקה דמעיקרא ואין זה ענין לחזקה דאתרע דאפי' למאן דס"ל לש"ח מ"מ ס"ל שפיר דחזקה דהשתא אינו מתנגד לחזקה דמעיקרא כמש"כ לעיל בפ"ב ש"ג לחלק בזה ועיין בשו"ת פרי תבואה ח"ב סי' ל"ט וכן הא דס"ל לרב בקידושין מדהשתא בוגרת בצפר' נמי בוגרת אינו ראי' דאזיל בתר חזקה דהשתא דהא התם מיירי ביומא דמשלם שית' דליכא חזקה דמעיקרא חזק' נערות המליד' בזה שפיר מהני חזקה דהשתא ועיין בש"ע אה"ע סי' ל"ז ויבואר לקמן בס"ד כביאור סוגי' הגמ' דשם:

(ג) אמנם אי אמרי' דחזקה דהשתא אינו מועיל כלל נגד חזקה דמעיקרא אפי' היכא דאיכא חזקה בהדה לשוי' חזקה דמעיקרא חדא במקום תרתי אינו מועיל כלל משום דחזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא היא לגמרי כמאן דליתא כלל יתורצו כמה ענינים בס"ד אמנם צריך מתחילה לבאר מ"ש גבי מקוה אמרינן העמיד טמא על חזקתו והרי חסר לפניך הרי דחזקה דהשתא מועיל לצרף עם חזק' טמא לשוי' חזקה דמעיקרא חזק' המקוה כחדא במקום תרתי אומר אני דהענין היא כך דוודאי כל דבר שהי' בחזקתו הראשונה אע"ג שעכשיו יצא מחזק' הראשונה מ"מ כל כמה דלא ידעינן מתי יצאה מחזק' הראשונה ממשיכין אנו החזקה קמייתא ואמרינן שרק עכשיו לא זמן רחוק יצא מחזקתו הראשונה ומה"ט כ' הרשב"א בחי' לחולין בסוגי' דרוב וכן פסק המחבר בש"ע יו"ד סי' פ"א דהיכי שנמצא הבהמה טריפה ונעשו ממנה גבינות אם היא טריפות שאפשר לתלות דסמוך לשחיט' נולד בה אין מחזיקין הריעותא למפרע לומר כבר נטרפה זמן רב קודם השחיטה ואעפ"י שעכשיו היא וודאי טריפה שהרי ידעינן שנעשו מחיים מ"מ כ"ז שלא ידעינן בבירור שיצא' מחזקת' זמן רב קודם השחיטה אין מטריפין למפרע ואמרינן שעתה נטרפה ועיי"ש בט"ז ס"ג ובש"ך ס"ק ד' ורק היכי שידעינן שמכבר קודם השחיטה נעשו אזי מטריפין למפרע דאז חיישינן דלמא גם בשעה שנחלבה נמי היתה טריפה והסברא היא כך דכל דבר שהי' בחזקתה כבר נתחזק הדבר ההוא שהי' כך והלכך אע"ג שאח"כ חזינן שנשתנה הדבר מ"מ אמרינן שרק אח"כ נשתנה ומה שהחזקנו עד עכשיו אמת הי' הדבר למשל בזה הבהמה כל ימי חיותה החזקנו אותה בחזק' שאינה טריפה וא"כ אע"ג שלאחר שחיטה נמצא טריפה מ"מ אם אפשר לומר שסמוך לשחיטה ממש אירע לה הטריפה וא"כ מה שהחזקנו אותה כל ימי חיותה שהי' כשירה ל"ה בטעות נשארה החזקה למפרע משא"כ כשידעינן בבירור שאיזה זמן קודם השחיטה נעשה ולא סמוך ממש לשחיטה א"כ אגלאי מלתא למפרע שמה שהחזקנו מעיקרא לכשירה בטעות הי' בכה"ג וודאי אינו מועיל החזקה דמעיקר' דהוי כמו חזקה בטעות וזה דומה ממש למקוה שהרי המקוה הזו שנמדד והחזקנו אותה לכשירה שהרי בחזק' שלם הי' אצלינו בחזק' שלא תחסור וא"כ עכשיו שחזינן שנחסרה ואפשר שהחסרון הזה הי' מטבע' עד שמיד בשעה שנמדדת היתה ראוי להתחסר רק שעד עכשיו לא ידעינן ורק עכשיו אגלאי לנו הדבר א"כ חזקה זו בטעות הי' וכן ביין שנעשה חומץ כיון שטבע היין ומה שהחזקנו אותו ליין הי' לשינו בחזקה שלא יתחמץ שהרי אנו החזקנו אותו מסתמא כמו רוב יינות והלכך כיון שנתחמץ אח"כ נתוודע הדבר שמה שהחזקנו בטעות הי' ולכך נסתלקה החזקה דמעיקרא ע"י החזקה דהשתא ונשאר הדבר בספק ולכך היכי שיש לנו עוד חזקה אחרת הוי כוודאי משא"כ היכי דאפי' ע' החזקה דהשתא לא אגלאי למפרע מה שהחזקנו לחזקה דמעיקרא שהי' בטעות שוב אין מועיל כלל חזקה דהשתא להורע החזקה דמעיקרא ואמרינן שעד עכשיו בחזקתו הראשונה הי' ודו"ק היטב:

(ד) והא לך לשון המחנה אפרים בה' אישות סי' ג' שהקש' שם גבי עירוב בתרומה ונטמאו אמאי אמרינן דס' עירוב כשר הא איכא תרתי לריעותא חדא דהעמיד אדם בחזק' שלא עירוב וכ"ת דאיכא חזק' תרומה כנגדה הרי טמאה לפניך וכל היכי דאיכא תרל"ר אפי' ברה"ר טמא דהוי כוודאי ואיתרע לה חזק' דהעמיד תרומה אחזקתה ועי' בשער המלך פ"ה מה' תרומה שכתב לתרץ דלא אמרינן דתרל"ר חשוב בוודאי רק לענין דאורייתא אבל בדרבנן הקילו דל"ח כוודאי (ובאמת יש לו ראי' משיטות הרמב"ם שהרי בפ"י מה' מקואות פסק הר"מ גבי מקוה שנמדד דבטומאה דרבנן טהור עיי"ש) אמנם בס' הנ"ל כ' וז"ל דע"כ ל"א היכי דאיכא תרל"ר איתרע חזק' כשרות דמעיקרא אלא בחזקה דמקוה דאשתכח חסר לפניך משום דא"ל חסר ואתא חסר ואת' איתרע לי' חזקה מקמי' הכי טוב' ולא ידעינן מאימת משא"כ גבי עירוב בתרומה דל"ש למימר הכי מש"ה אמרינן השתא היא דאיטמי וחזקה דמעיקרא לא איתרע ומש"ה הוי ספק עכ"ל והיא הדבר אשר דברנו דמקוה ע"י הריעותא שנמצא חסר לבסוף אשתכח שהחזקה שהחזקנו מעיקרא בטעות הי' משא"כ גבי תרומה אע"ג דעכשיו היא טמאה מ"מ אטו מעיקרא ל"ה וודאי טהור' דבשלמא גבי מקוה אגלאי מלתא למפרע שמעיקרא נמי מצד עצמה ראוי הי' להתחשב וא"כ ממילא ריע' החזקה משא"כ גבי תרומה אטו בשעה שהיתה טהור' נוכל לדון עלי' שמצד איזה ריעותא בגופה יארע לה טומאה ז"א רק דתוכל להטמאות ע"י דבר אחר שתגרום לה וזה מעיקרא ג"כ הוי ידעינן שאם תגע בה טומאה בוודאי תטמא מ"מ כ"כ שלא ידעינן שנגע בה הטומאה שפיר מוקמינן לה בחזקתה וזה דומה למש"כ לעיל בפ"ב סי' ט' דכל היכי שאינו נולד לנו פ"י הריעותא איזה דבר חדש מה שלא נודע לנו מעיקרא בשעה שהעמדנו הדבר על החזק' לא מקרי ריעותא עיי"ש שביארנו באורך. בס"ד וכאן הדבר מבואר ביותר דדוקא גבי מקוה נולד לנו דבר חדש ממש דאף בשעה שהחזקנו אותה בחזק' שלם נמי מטבע' היא להתחסר שהרי עכ"פ אפשר שהי' כך וא"כ החזקה מעיקרא בטעות הי':

(ה) ועפ"י סברתינו מתורץ מה שהקשה בשו"ת ח"צ סי' ג' על דברי התוס' נדה ב' ע"ב ד"ם התם שכ' בסוף דבריהם וז"ל וקשה אדרב' נימא התם הרי הנגע לפניך ואוקי גבר' בחזקת טהרה וי"ל דגבי מקום רגילות להתחסר מעט מעט ולכך א"ל דמעיקרא חסר אבל הגע רגילות להתחסר בב"א פחות מכגריס