תבואות השדה חלק א מז

עומד לכך א"כ במה שנמצא חסר לא יצא כלל מגדר הטבעי להורע החזקה דמעיקרא ולא מקרי ריעותא רק היכי שנמצא ריעותא שאין מוכרח שיתהוה ריעותא כזה כמו במקוה חסירה או איזה ריעותא בבהמה כמו מים במוח שלא הי' מוכרח הדבר לבוא בזה שפיר מקרי ריעותא ודו"ק היטב:

(י) ואל תקשה דלפי דברינו יהי' נמצא דכל חזקה העשוי' להשתנות תהי' עדיף מחזקה דעלמא דבכל חזקה העשוי' להשתנות לא יזיק כלל מה שנמצא השינוי לבסוף כיון דמעיקרא נמי הי' עומד לכך כמו חזק' קטנות דלא יזיק כלל מה שהיא גדול לפנינו כיון דעומד לכך או כמו חזקת חי דלא יזיק מה שעכשיו מת כיון שמעיקרא הי' עומד לכך ולא משמע הכא מכל שי' הראשונים עיין בתוס' יבמות ס"ח ע"א ד"ה רש"י בסוף דבריהם וז"ל וי"ל דהכא כגון דהשתא דאתי קמן הוי וודאי בן ט' אעפ"י שהי' ספק כשבא עלי' לא מוקמי' לי' אחזקת קמייתא אלא אזלינן בתר השתא שהוא וודאי בן ט' דח"ק איתרע לה עכ"ל והנה שם איכא ג"כ חזקת כשרות לכהונה או לאכול בתרומה כמש"כ שם התוס' ע"ש וחזקת קטנות ואפ"ה מועיל לנו חזקה דהשתא דהיינו מה שהוא עכשיו בן ט' לגרוע חזק' היתר שלה והחזקה קמייתא ועיין בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' מ"א מש"כ בדברי התוס' האלו [האמנם שיש לפלפל בדברי התוס' הנ"ל ממש"כ במסכת כתובות ט' ע"א ד"ה ל"צ שהקשו ונוקמי אחזקת כשרות לכהונה דלאו תחתיו זינתה וי"ל דהעמידנה בחזקת הגוף שלא נבעלה ועד עכשיו היתה בתולה ע"ש ואע"ג דהתם נמי הרי בעולה לפניך ואעפי"כ מוקמינן לה אע"ג דאיכא נמי כנגדו חזקת כשרות לכהונה לומר שמקודם נבעלה ובחי' פנ"י שם הרגיש בזה דאיכא תרתי במקום חדא כלומר נגד חה"ג איכא חזק' כשרות והרי בעולה לפניך וע' בחי' הפלאה ובספר מוצל מאש סי' כ"ה וסי' כ"ו ולקמן נבאר בזה בס"ד] מ"מ נראה לחלק הענינים דוודאי כמו חזקת קטנות שבשום פעם אין עומד הענין על מצב אחד אפי' רגע כממרי' או אפי' חזקת חי שכל שעה ושעה היא מתקרב אל שעת המיתה בזה וודאי מקרי ריעותא כיון דעומד לכך ומעולם ל"ה הענין על מצב החזקה כמו שאר חזקות ובאמת לענין חזקת חיי' כבה השיגו האחרונים על הט"ז סי' ש"צ סק"ב וס"ל דחזקת חיים חשיב שפיר ונ"ל דהטעם היא משום דאע"ג דבכל שעה היא משתנה הא מ"מ כ"ז שהי' חי א"ל חזקה מעלי' לכ"ע שהרי אין קצבה לזמן חיותו וא"כ אע"ג שנמצא אח"כ מת אין זה ריעותא נגד החזקה דמעיקרא כמש"כ שהרי עומד לכך משא"כ בחזקת קטנות שזמן קטנותו יש לו קצבה ושום פעם אינו עומד החזק' קטנות על מצב אחד ולכך לא מקרי חזקה בשום פעם ולכך כתב שם המהרי"ט וז"ל הלכך נראה שאין עיקר קושי' התוס' שם מטעם חזקה דקטנות דהא לאו חזקה היא כדפרישית אלא עיקר קושיית' היא דנימא אוקי אתמ' בחזק' כשרות ומספק אתה בא לפוסלה אל תפסילנה מספק עכ"ל ע"ש משא"כ בנגע הרי כתבו התוס' במס' נדה שדרכו להתחסר בפ"א א"כ הא עכ"פ מקרי ריעותא כי האי לאורע' החזקה דמעיקרא כיון שהי' מתחילתו עומד לכך אבל באמת כל היכא דאיכא ריעותא שאין דרכו בכך א"כ בשעת הריעותא נולד לנו דבר שבשעה שהעמידנה על החזקה ל"ה ראוי להיות כך ל"ל דכל חזקה בריעותא כי האי הוי כמו חזקה בטעות ושפיר הורע החזקה דמעיקרא ע"י ריעותא כי האי ודו"ק היטב בחילוקים אלו כי הם נכונים וברורים בס"ד:

שער ג בו יבואר ענין חזקה דהשתא ומתי נקרא ריעותא להורע החזקה דמעיקרא או אם היא בגדר החזקה ממש ומקורו בש"ס:

(א) מקור חזקה זו נובע ממתני' דמס' מקואות פ"ב מ"ב והובא בכ"מ בש"ס מקוה שנמדד ונמצא חסר כל הטהרות שנעשו ע"ג למפרע בין כרה"י בין ברה"ר טמאות והיינו מסקנות הגמ' דמס' נדה ומס' קידושין ע"ט משום דהרי חסר לפניך וכבר ביארנו לעיל בס"ד דהרי חס"ל הוא המרע לחזקה דמעיקרא דמקוה:

וראיתי בס' קונטרס החזקות סי' ג' שכ' וז"ל ונלענ"ד דוודאי עיקרה דחזקה דהשתא גמרינן נמי מנגעים דכמו דאמרינן שם אוקי מלתא אחזקתה וכלומר דאמרינן חזק' שלא נשתנה מכמו שהי' א"כ ממילא כמו שהיא עתה כן הי' בתחילה דאם מתחילה ל"ה כמו שהיא עכשיו א"כ בע"כ נשתנה הרבה מכמו שהי' וכו' ונראה דהיינו נמי טעמ' בהא דאמרינן במס"ט והובא במס' נדה דף ד' במחט שנמצאת מלאה חלודה או שבורה ובשרץ שרוף שנמצא ע"ג זתים דאמרינן כל הטומאות כשעת מציאתן משום דאין לנו לדון אלא האיך היתה בשעת הנפילה ואמרינן דלא נשתנה מכמו שהי' עכ"ל והנה דבר גדול דברי הגאון ז"ל בזה דכל חזקה דהשתא ילפינן מחזקה דמעיקרא וא"כ ממילא כל חזקה דהשתא שהיא היפך החזקה דמעיקרא ל"מ ואמרנו לפרש בזה דברי ר"מ ורבנן בנגע בא' בלילה ולמחר השכים ומצאו מת דר"מ מטהר וחכמים מטמאים שכל הטומאות כשעת מציאתן וא"כ חזינן דרבנן ס"ל חזקה דהשתא היא חזקה מעליא ור"מ לא ס"ל חזקה דהשתא דהנה ע"כ מצינן למימר דילפינן חזקה דהשתא מחזקה דמעיקרא היינו דווקא א"א דחזקה דמעיקרא היא מסברא שהשכל גומר כן לדון בכל דבר שהיא בחזקתו הראשונה א"כ שפיר נוכל למילף חד"ה מחזק' דמעיקרא משא"כ א"א דחזקה היא הללמ"מ כמש"כ בס' שושנת העמקים סי' י"ב דלר"מ דחיישינן למיעוטא צ"ל דס"ל הלכה ואין דנין קו"ח מהלכה אע"ג דרוב' עדיף א"כ כ"כ לא נוכל למילף חזדה"ש מחזקה דמעיקרא ולכך לא ס"ל לר"מ חזקה דהשתא כלל:

אמנם מה אעשה שהרי התו' מס' נדה ד' ד"ה שכל הטומאות כ' להדי' דהא דמטהרינן במחט שנמצא חלוד' היא לאו משום חזקה דהשתא דל"א כשעת מציאתן רק לחומר קדשי' רק משום דמוקמינן הטהרות בחזקתי' ואי כדברינו דחזקה דהשתא היא חזקה מעלי' ל"ה צריכין לזה לומר משום חזקת הטהרות ועי' בס' שב שמעתי' ג' פ"ה שהאריך בזה לכך צריכין אנו לבאר ולהביא איזה מקומות אשר מצינו שהשתמשו בזו הסבר' דחזקה דהשתא כמו הרי חסר לפניך הרי חימוץ לפניך וכמה מקומות אשר מיאנו בזה הסבר' ואבארם כיד ד' הטובה עלי:

(ב) בתוס' יבמות ס"ח ע"א דתירצו דכיון דהשתא שהי' אתי לפנינו הי' וודאי בן ט' לא מוקמינן לי' אחזקה קמייתא הנה חזינן דשם השתמשו בהך סברא הואיל והיא עכשיו בן ט' אמרינן מעיקרא כשבא עלי' הי' ג"כ בן ט' ולכך ל"מ חזק' היתר שלה לאכול בתרומה וא"כ יהא מוכח מדברי תוס' אלו דס"ל דחזקה דהשתא הוי חזקה שהרי מועיל נגד חזק' היתר שלה אמנם כבר הבאתי לעיל דברי המרי"ט מ"א שכ' דהתם שאני משום דחזק' קטנות ל"ח חזקה כלל שהרי עשוי' להשתנות עיי"ש רק דמש"ה מוכרחי' התוס' לומר דמיירי דהשתא