תבואות השדה חלק א מה

חומץ וכן בנגע בא' בלילה דאע"ג שהיה לו חזקת חיי' שהרי פעם אחד בוודאי חי הי' אע"ג דלא ראהו מבערב מ"מ עכשיו הי' וודאי ולכך מטמאים החכמים אפי' ברה"ר עיין בר"ש ס"ה מס' טהרות מ"ז:

והנה אע"ג דכפי הנראה ריעותא כי האי שעכשיו בוודאי יצאה כבר מחזקתה גרע משאר ריעותא שנולד בהחזקה וגם עכשיו יוכל להיות שנשארה בחזק' הראשונה מ"מ י"ל נמי איפכא דבריעותא שכבר יצאה מחזקה א"כ אנו באין לדון רק על מעיקרא ומעיקר' ל"ה שום ריעותא כלל א"כ לא מרע הריעותא של עכשיו לחזקה דמעיקרא ואפשר דזהו כוונות התוס' בריש מס' נדה שכ' בד"ה מעל"ע דטומאה דלמפרע לא ילפינן מסוטה והיינו דאע"ג דבסוטה גם עכשיו אין הדבר ברור שנטמאה מ"מ על אותה שעה שאנו דנין אם הי' מותרת לבעלה באותה שעה איכא ריעותא שהרי נסתרה עם הבועל משא"כ בטומאה דלמפרע דאע"ג שעכשיו היא בוודאי טמאה מ"מ הא א"א דנין כלל על השתא דהרי חזינין כעת שהיא טמאה רק על למפרע ואז לא הי' שום ריעותא כלל לפנינו וע' בשו"ת פרי תבוא' ח"ב סי' ל"ט שכתב ממש כדברים אלו בשם הפלתי:

(ד) והנה י"ל דהא מילתא תליא אי אמרינן בכל חזקה שנשתנה ממה שהי' דעכשיו הי' בגדר חזקה דהשתא דהיינו חזק' כשעת מציאתן והך חזקה נמי הוי כמו שאר חזקה א"כ בכל מקום דאיכא ריעותא דהיינו שעתה כבר יצאה מחזקתה הראשונה והי' בגדר חזקה דהשתא ואיכא חזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא וא"כ וודאי פשיטא דריעותא כי האי גרע מהיכי דאיכא ריעותא בחזקה ולא יצאה עדיין מחזקתה הראשונה בבירור דשם אין שם חזקה עליה רק ריעותא בעלמא משא"כ הכא איכא חזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא אמנם אי אמרינן דחזקה דהשתא אינו נחשב' כלל נגד חזקה דמעיקרא א"כ וודאי פשיטא דריעותא כי האי שנולדה בעיקר החזקה ויש לנו לדון על שעת הריעותא ממש כמו על הטהרות שאנו דנין עליהם משעה שנמצא השרץ אצלו אם נגע בהן או לא דגרע משאר ריעותא אעפ"י שכבר יצאו מחזקתה הראשונה בבירור להחזיקה למפרע בשעה שלא היה עדיין שום ריעותא לפנינו כמו במקוה לומר שמה שחסר עכשיו הי' למפרע נמי כיון שלא ראינו עכ"פ שום ריעותא למפרע ואם אמנם דגבי מקוה יש לחלק משום דחסר ואת' מ"מ בשאר ריעותא כה"ג כגון בהמה שנמצא טריפה לאחר שחיטה לאסור הגבינות למפרע כיון די"ל שלא היה עדיין שום ריעותא בשעה שעשו ממנה הגבינות א"כ ריעותא כי האי קיל טפי והנה בעיקרא דמילתא דהך חזקה דהשתא אם נחשוב לאיזה ענין נגד החזקה דמעיקר' ראיתי כי גדלה בזה המבוכה בין הפוסקים ועי' בזה בש"ש שמעת' ג' פ"ד וה' שכ' להחליט כשיטת התו' ר"י מס' נדה דהך חזקה כשעת מציאתן אינו רק לחומר קדשים וטהרות והואיל שהיא ענין רחב ניחד לזה פרק בפ"ע בס"ד להביא כל שיטות הראשונים והאחרונים ויהי' לאחדים עם ענין חזקה העשוי' להשתנות:

(ה) לפי מה שהעלוני לעיל בסי' ב' מדברי הגדולים דדעת הר"מ הי' דחזקה דאיתרע ל"ש חזקה נביא ליישב מה שתמהו הראשונים דהיינו הרשב"א ר"י מס' נדה והריטב"א בקידושין ע"ט והכ"מ פ"ה מה' תרומות על הרמב"ם שפסק פ"י מה' מקואות ה"ו גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר בין ברה"ר בין ברה"י טמאות וא"כ מוכח דס"ל כרבנן דכ"ש דתרל"ר חשיב כוודאי ובפ"ה מה' תרומות גבי הבודק יין להיות מפריש עליו ונמצא חומץ דהוי ס' תרומה אע"ג דאיכא נמי תרל"ר דהיינו חזקת טבל והרי חומץ לפניך ואפ"ה פסק דל"ה רק ס' ובריש מס' נדה וכן במס' קדושין פ"ט הביא הגמ' להקשות מחביות אמקוה ומשני מאן תני חביות ר"ש וא"כ הרמב"ם דפסק גבי חביות כר"ש וגבי מקוה כרבנן מזכה שטר' לבי תרי ועי' במל"מ פ"י מה' מקואות ובשעה"מ פ"ה מה' תרומות שהאריכו בזה [ובאמת יש לעיין בזה דמאחר שהרמב"ם פסק כפי הבנת הראשונים בדבריו דתרל"ר חשיב כוודאי א"כ אמאי פסק גבי מקוה שנמדד היכא שטבל מטומאה דרבנן דספיקו טהור כיון דהוי כוודאי אפי' בדרבנן נמי הי' לו לטמא ועי' במל"מ שם שכ' דהא דפסק הרמב"ם דבטומאה מד"ס טהור היינו דווקא שנטמא בוולד הטומאה אבל בדבר שהי' אב הטומאה אף שהי' מדרבנן כגון הכותים שהם כזבים טמא וכיון דהרמב"ם מיירי בטומאה מד"ס שעיקר' רק מדרבנן דבאלו אפי' היכי שיש ס"ס לחומרא נמי מקילין בהן כדאיתא מס' מקואות פ"ב מ"ב לכך לא מהני אפי' תרל"ר דאפי' א"א דתרל"ר חשיב כוודאי אפשר דלא עדיף מס"ס ולכך שפיר פסק הרמב"ם דבטומאה מד"ס טהור גבי מקוה שנמדד]:

(ו) ונראה ליישב דהנה כבר העלינו לעיל פ"א סי' וא"ו בס"ד דהא דאמרינן כאן העמד טמא על חזקת והיינו דחזקה דהרי חסר לפניך הי' העומד נגד החזקת מקו' שהי' שלם דשני החזקות היינו חזקות שלם וחזקה דהשתא דהרי חסר הם חזקות המסבבים וממילא נשאר חזקת הטמא בפ"ע וכן גבי יין נשאר חזקת הטבל בפ"ע והנה זה רבות בשנים אשר ראיתי בספר שערי תורה שהקשה מ"ט אמרינן דטמא משום חזקת טמא והלא כיון שעכ"פ כבר טבל רק שאין אנו יודעים האיך טבל איתרע לי' עכ"פ חזקת טומאה עיין בתוס' רע"א בהגהותיו למשניות מס' מקואות וא"כ אמאי הוי וודאי טמא לשיטות הסוברים דחזקה דאיתרע לא מהני מה"ת ותירץ דכל חזקות טמא יש להשני חזקה דהיינו חזקה דמעיקרא שהי' בחזקת טמא ומספק אנו צריכין להעמידו בחזקתו הראשונה אמנם הך חזקה איתרע באמת כיון שעכ"פ התחיל לעשות איזה מעש' דהיינו מה שהלך לטבול ומגרע החזקה הראשונה אמנם יש עוד חזקה אחרת דהיינו מה שהוחזק לפנינו לטמ' ובחזקה כזו ל"מ ריעותא דעד שאין אנו יודעים בבירר שנטהר מטומאתו הראשונה הרי הי' בחזקת טמא לפנינו כמו שהי' מעיקרא וזה הוי בגדר אין ספק מוציא מידי וודאי והיינו אי אמרינן דחזקה הנחזק' היינו מה שהי' מוחזק אצלינו בכך הי' נמי נחשוב לחזקה ולחזקה כי האי לא מגרע הריעותא דכ"ז שאין אנו יודעים בבירור שנטהר מטומאתו הרי הי' בחזקת טומאה אצלינו כמו שהי' מעיקרא זה תוכן דבריו:

(ז) ועפ"י הדברים האלו אמרתי לפרש כוונת הגמ' מס' נדה ע"א דקאמר ואב"א ה"ט דר' דר"ש גמר סוף טומאה מתחל' טומאה מה תחיל' טומאה ספק נגע וכו' אף סוף טומאה ס' טבל בר"ה טהור ורבנן הכי השתא התם גבר' בחזק' טהר' קאי מס' לא מחתינ' לי' לטומאה הכא גברא בחזק' טומאה קאי מס' לא מפקינן לי' מטומאתו עכ"ל הגמ' והנה יל"ד בזה טוב' א' קושי' התוס' שם בד"ה גמר סוף טומאה וז"ל תימא דשפיר קאמרי רבנן דהתם איכא חזק' טהר' ב' יל"ד דאדפריך ורבנן מה קשי' להו הלא הסבר' והחילוק מבואר מעצמו בין תחל' טומאה לסוף טומאה ודקארי לי' מאי קארי לי' ג' קשה קצת הלשון דקאמר מספק לא מפקי' לי' מטומאתו וה"ל לומר מספק לא נפיק מטומאתו מאי הלשון לא מפקי' לי' אמנם עפ"י האמור ניחא בס"ד דר"ש הכא קאמר כיון דכל טעמ' דרבנן הי' משום דע"י חסר לפניך נגרע חזקות המקוה ונשאר חזקות טומאה והנה כבר כתבנו לעיל דחזקת טהרה גבי ספק טומאה איתרע לי'