תבואות השדה חלק א מד

המקוה שהי' מסבב משום דחזקות המסבב' נסתלקה ע"י חזקה אחרת נגדה שהי' ג"כ מסבב' כלומר דהרי חסר לפניך ה"נ מהני חזקות איסור דבהמה כיון שחזקות השוחט שהי' ידע נסתלקה ע"י החזקה דהשתא שהרי שכח לפניך. וממילא ל"ק מה שהקשה בספר גו"ו כלל ס"ב דמאי פריך התוס' גבי נגע דהיכא דנמצא חסר בסוף שבוע אמאי לא נטהר הנכנס מעיקרא לתוכ' משום חזק' טהרה דגברא והרי חסר לפניך והרי חזקות טהרה דגברא הי' רק כמו חזקות הכלים ואפ"ה ס"ל להתוס' דמהני עיין לעיל באות ד' ולפי"ז א"ש דהתו' הקשו שפיר דאע"ג דנגד חזקות הבית שהי' טמא דהיינו ע"י חזקות הנגע לא מהני חזקות טהרה דגברא כלום משום דחזקות הנגע הי' המסבב' וחזקות טהרה הי' המסובב' מ"מ הקשו התו' שפיר דנימא הכי דנגד חזקות הנגע שהי' המסבב' איכא חזקה דהרי חסר לפניך הנגע עכשיו שהי' ג"כ מסבב' וא"כ נסתלקה חזקות שלם דנגע שהי' המסבב' ע"י חזקה דהרי חסר לפניך שהי' ג"כ מסבב' וממילא נשאר חזקות טהרה דגברא דמהני אע"ג שהי' מסובב כיון שעכשיו עומד בפ"ע מאחר שנסתלקה חזקות שלימה דהנגע כמו גבי מקוה דמהני חזקות טומאה היכי שנסתלקה חזקות המסבב ע"י חזקה דחסר לפניך שהי' ג"כ מסבב כמש"כ לעיל והקשו התוס' שפיר והך דט"ז דומה ממש למקוה לגמרי ואין כאן שום קושי' ודו"ק היטב. ובעיקר תירץ התוספות מה שמחלקו דגבי מקוה רגילה להתחסר מעט מעט ולגבי נגע רגיל להתחסר בב"א פחות מכגריס עיין בשו"ת ח"צ סי' ג' מה שנתקשו בדבריהם וברצון ד' יבואר לקמן בס"ד:

שער ב בו נבאר קצת מענין חזקה דאתרע (א) דע שיש ב' מיני חזקה דאיתרע הא' שאין מההכרח שיתיליד הריעותא רק שאירע כך כמו מקוה שהי' בחזקות שלימה עד עכשיו ואח"כ נמצא חסר הוי מה שנמצא חסר ריעותא על החזקה דמעיקרא ואפי' לולא הסברא דחסר ואתאי נמי מקרי החזקה קמייתה חזקה דאיתרע שהרי עכשיו כבר נשתנה מבראשונה וכל דבר שיצא ממצב הראשון לפנינו זה בכלל חזקה דאיתרע והנה בכה"ג היכא שברור לנו שנשתנה ממה שהי' בתחילתה זה מקרי וודאי ריעותא אמנם מצינו עוד בגוונא אחרת ריעותא דהיינו שאך לאחר שנולד הריעותא יש להסתפק אם נשתנה מכמו שהי' והמשל בזה הי' כמו שכאן שנמצא אצל טהרות שכ' התוס' במס' סוטה כ"ח ע"א דמקרי ריעותא כיון שנמצא השרץ אצל הטהרות אע"ג דאינו ברור שעכשיו נמי הם טמאים אפ"ה מקרי ריעותא וז"ל התוס' שם וה"פ במס' נדה התם גבי סוטה וספק שרץ הרי ריעותא דהיינו השרץ והבועל קמן אצל הטהרות והאשה וכו' עיי"ש בסוף הדיבור הנ"ל חזינ' להדיא מדבריהם דאע"ג שגם עכשיו אינו ברור שנסתלק' החזקה הראשונה מ"מ ריעותא מקרי והחילוק שבין ריעותא הראשונה דהיינו שעכשיו לאחר הריעותא ידעינן בבירור שנסתלקו החזקה הראשונה ובין הריעותא השני' שעדיין לא נסתלקה בבירור חזקה הראשונה רק שע"י הריעותא יש לנחות לספיק' הי' פשוט דבריעותא הראשונה יש לדון עלי' מכח חזקה דהשתא כמו דהרי חסר לפניך במקוה והרי בוגר' לפניך במס' קידושין ע"ט וכדומה ג"כ לענין חזק' חי בט"ז יו"ד סי' שצ"ז ס"ק ב' דמסקנתו דחזקת חי לא חשיבי היכי שנמצא מת ומקרי מה שהיא מת לפנינו כמו חזקה דהשתא ועיין בנו"ב מהד"ק לאה"ע סי' ל"ד מה שהאריך שם משא"כ הריעותא השני' דהיינו שגם עכשיו לא ידעינן בבירור אם נסתלקה החזקה דמעיקרא זה בוודאי לא נוכל לחשבו לחזקה שהרי ליכא לפנינו גם עכשיו דבר ברור רק דיש לדון אם החזקה קמייתה חשובה עדיין כדמעיקרא או דלמא כיון שכבר איתרע ל"מ החזקה והוי כשאר ספיקות. אמנם מצינו חזקה אחרת שאף מעיקרא הוי ידיעה שיסתלק דהיינו כל חזקה העשוי' להשתנות כמו חזקת קטנות (או חזקות חי) או חזקת נערות או חזקות טהרות דאשה שהרי ידעי' שסופה לראות דם וע' בשו"ת מהרי"ט סי' י"א וסי' מ"א וסי' נ"א ובספר שב שמעתי' שמע' ג' פ"ט ס"י פי"א ולקמן נדבר מענין הך חזקה וכאן נבאר בס"ד המין הראשון מהחזקה דאיתרע היינו שאין מההכרח להמצא הריעותא וגם אחרי הריעותא עדיין לא נסתלקה בבירור החזקה הראשונה אי מוקמי' אחזקת קמייתא אע"ג דאיתרע או דנימא כיון דאיתרע החזקה לא מוקמינן אחזקה קמייתא:

(ב) בשו"ת מהרי"ט ח"ב ליו"ד בקונטרס הספיקות שלו כתב וז"ל ואי קשי' אפילו תימ' שהספיקות דבר תורה הם מ"מ ל"ק אמאי מטהרין ס' טומאה ברה"ר משום דמדאורייתא מוקמינן בחזקתי' חזקת טהרה וי"ל דהא ל"ק דברה"ר מטהרי' אפי' היכא דאיתרע חזקתו שהרי הי' השרץ אצל הטהרות מעיקרא והו"ל דומיא דסוטה שהואיל והבועל הי' אצל האשה איתרע לי' חזקה דרגלים לדבר ומביא דברי התוס' שהבאתי לעיל בפרק הזה אות א' וכו' אלא שצריך עיון שהתוס' כ"ח ע"ב שם בד"ה מכאן הקשו למאי איצטריך הלכה למילף טומאה ברה"ר מסוטה נימא העמד טהור על חזקתו והי' להם לתרץ משום דאיתרע לה חזקה כדכתבו התוס' עצמ' שם עכ"ל המהרי"ט:

וראיתי בס' דברי אמת בקונטרס דברי סופרים סי' ב' שם שכ' דלהתוס' ס"ל חזקה אע"ג דאיתרע מ"מ מהני מה"ת וס"ל באמת דהא דס"ט ברה"ר טהור הי' מטעם החזקה אבל הרמב"ם כפי הנראה מדבריו פ"ט מה' טומאת מת ובריש פ' ט"ז מה' אבות הטומאה דס"ל דהא דס' טומאה ברה"ר דטהור הי' כמו כל הספיקות שמותר מה"ת וא"כ ס"ל דל"א משום חזקת טהרות והיינו דכיון שנמצא השרץ אצל הטהרות איתרע חזקת' וס"ל דחזקה דאיתרע ל"מ מה"ת כך הם תורף דבריו הקדושים עיי"ש העולה מדבריו דמאן דס"ל ס"ד מה"ת לחומרא ס"ל חזקה דאיתרע מהני מה"ת וא"כ ליכא למילף מס"ט ברה"ר דשאני התם דמוקמי' להו בחזקת טהרות משא"כ למאן דס"ל ס"ד מה"ת לקולא ס"ל דחזקה דאיתרע ל"ש חזקה וא"כ ליכא למימר דמשום חזקת טהרות מטהרינין ס"ט ברה"ר וע"כ דהוי כמו כל הספיקות שמותרים מה"ת ועיין במהרי"ט בסי' הנ"ל שכ' ג"כ להדיא דלדברי הרמב"ם א"צ להלכה לס"ט רק ברה"י ע"ש וא"כ נתבאר מדברי הגדולים שהבאתי בסי' זה דמאן דס"ל ס"ד מה"ת לקולא ס"ל חזקה דאיתרע ל"ש חזקה ומאן דס"ל ס"ד מה"ת לחומרא ס"ל חזקה דאיתרע שמה חזקה ועיין בשעה"מ פ"ג מה' אישות הי"ד במש"כ שם בענין נתקדשה תוך ששה חדשים אי הוי ס' קדושין או דאוקמי' בחזקת נערות אע"ג שנמצא אח"כ בוגרות ותלי' לה ג"כ כחזקה דאיתרע ויבואר לקמן בעזהש"י בס"ד:

(ג) כל חזקה שנשתנית עכשיו ממה שהי' מעיקרא מקרי חזקה דהשתא ריעותא לגבי חזקה דמעיקרא. והנה במס' נדה שם כל הריעותא הם בכה"ג דהיינו שעכשיו כבר יצאה מחזקה הראשונה דאשה שהיתה בחזקת טהורה ועכשיו הי' טמאה וכן מקוה שהיתה בחזקה שלימה ועכשיו היא חסירה וכן היין עכשיו היא