תבואות השדה חלק א מב

אמר הכותב טרם אבוא אל השער הזה אשר גדולי חברים דרכו בו וכמעט לא הניחו מקום אשר לא שערים אבותינו הקדושי' בכל פרט ובפרט ואלך מה נענ' אבתרי' לזאת צריכין אנו למועדי כי מטרת כוונתינו היא רק ללקט אמרים וליישב הסוג בשם המדברים מענין הזה הצריכין ביאור ומד' הפועל ישועות אשאלה לחונן דעה בינה והשכל ויראנו נפלאות בעניני חזקות אמן:

(א) נבאר בס"ד אם אנו מסופקים על איזה דבר ויש כאן חזקה ורק שאותה חזקה תלי' בדבר אחר כגון טהרות שנשתמשו בכלים שספק אם הטדלו כראוי מי אמרינן דמהני חזקת הטהרות לצרפו לחזקה בפ"ע א"ד כיון דהכלי' שנשתמשו בהם הטהרות א"ל חזקה אינו מועיל כלום ח"ט דידהו דהכל הולך אחר דבר המסבב דהיינו הכלים שנעשה בהם הטהרות ולא אחר המסובב שהיא הטהרות שנעשו בכלים ודבר זה נפתח בגדולים. הריטב"א במס' קידושין ע"ט ע"א כתב וז"ל וק"ל אמאי אזלינן בתר ח"ט נזיל בתר חזקת טהרות שנגע בהן שהי' בחזק' טהרה ולא נטמאו מספק ואכ"ל דכיון דבוודאי נגע בהן אין להם שום חזקה כדאמרינן בשלי' בבית (בפ' המפלת כ"ו ע"א דכיון דרוב שלי' יש להם וולד הבית טמא ולא אזלי' ב"ח דבית לומר איכ' מיעוט שליות שאין להם וולד לחזקת הבית שהי' טהור אלא כיון דהוי שלי' בבית נפק לי' מחזקתה והו"ל השלי' וה"ה להא וכן בנדה לב"ה דמטמא מע"ל למפרע דכיון דוודאי נגעה נפקא טהרות מחזקתה והוי כנדה גופ' וכן אתה דן בכ"מ דאיכא וודאי מגע ולא אזלינן בח"ט אלא כשיש ספק במגע עצמו ושמא לא נגע עכ"ל וכן במס' ערובין ל"ו ע"א כ"כ וז"ל והר"ם בר שניאור נתן טעם לדבר למה אלימ' חזקת העירוב שבכ"מ אין לנו לדון חזקה אלא מדבר שהספק בא ממנו וכן גבי מקוה אמרינן העמיד טמא על חזקתו ול"א העמד טהרות על חזקתן עכ"ל וז"ל התוס' רי"ד במס' קידושין ע"ט וה"נ במקוה איכא חזק' טהרות דא"ל אוקמינן בחזקתה ומשום דאיכא חזקה דגופא דטמא ל"ח לה וה"ה ה"נ התם (כלומר דחזקת ממון נגד חזקת הגוף לענין מומין במס' כתובות) עכ"ל נלמד בפירוש מדברים אלו דהיכא דאיכא ב' חזקות חזקה המסבב וחזק' המסובב דל"מ חזקה המסובב נגד המסבב:

(ב) והנה ראיתי בחידושי מהר"ם מס' נדה שהקשה למה קאמר הגמ' דשמאי קסבר העמד אשה על חזקתה ול"ק העמד טהרות על חזקתן דעדיפ' מחזקת אשה וגם להלל תקשה אמאי מטמא למפרע ול"א העמד טהרות על חזקת' משום דל"ח חזקה כל שלא היתה לה שעה מבוררת ובטהרות ליכא שעה מבוררת כ"כ בטהרתן עכ"ל כוונתו משום דמיד שנתעסקו בהן האשה ל"ה לנו שעה מבוררת לטהרתן דהא עכשיו אגלאי מלת' למפרע שמיד מעיקרא יש לספק עליהם לא מקרי חזקה חזקת טהרות דידהו ומ"מ מה שהביא ראי' מדברי התוס' ע"ב שם ד"ה דאיכא ריעותא כלומר שכתבו שם לענין גבינות שנעשה מבהמה ונמצא טריפה דאין להתיר הגבינות מטעם דאוק' הבהמה בחזקתה שלא היתה טריפה כיון דמעולם ל"ה אותה שעה מבוררת ל"מ החזקה וכן במס' חולין י"א ע"א ד"ה אתי' מפ"א כ' נמי להך סברא וה"נ רוצה המהר"ם לדמות חזט"ה דל"מ משום שאינו מבוררת במחכ"ת אינו דומה כלל דבשלמא גבי הבהמה מעולם ל"ה נוכל לומר ע"ז הבהמה שידעי' בבירור שאותה שעה הית' כשרה שפיר מקרי חזקה שאינ' מבוררת כיון שאינ' נתברר רק לאחר שהיתה י"ב חדשים משא"כ בטהרות אע"פ שבשעה שנתעסק' האשה בהם אין להם חזקה ברורה שהם טהורי' דהרי בתר האשה גריר' מ"מ קודם שנתעסקה בהם האשה הי' ידעי' בבירור שהם טהורי' בבירור וא"כ אמאי לא נקמינ' אחזקתה הראשונה מ"מ לפי דברי המהר"ם אין מוכרח לומר דלא אזלינן בתר חזק' המסובב כיון דמשנינין שנוי' אחרינ' משום דל"ה חזקה מבוררת:

(ג) מ"מ אפי' אי יהיבנ' לי' לסבר' מהר"ם דהכא גבי טהרות שנתעסקה בהן האשה יש לספק עליהם מה הן אם טהורים או טמאים מ"מ גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר דאמרינן העמד טמא על חזקתו ודאי קשה קושי' הראשונים הנ"ל אמאי ל"א בתר חזקת הטהרות והתם ל"ל שלא הי' שעה מבוררת לחזק' דידהו דבשלמא גבי אשה כיון דמגופ' קחזי שפיר י"ל שמיד משעה שנתעסק' בהן יש לנו להסתפק עליהם ולא מקרי חזקת טהרה דידהו מבורר' ולא מהני לשיטת הסוברים כדעת התוס' דחזק' שאינ' מבוררת בשעת' לא מהני משא"כ גבי מקו' שנמדד דבשעה שנגע בטהרות לא היה מקום לספק כלל על הטהרות אע"פ שנגע בהן דכיון דהמקו' עד עכשיו הי' בחזקת שלימ' כדמשמע במס' נדה ובמס' קדושין ועי' בתוס' רי"ד למס' קדושין ע"ט מ"ש בזה א"כ בוודאי מקרי חזקה מבורר' לחזקת הטהרו' דלעולם לא אירע בהם איזה דבר שראוי להסתפק עליהם עד עכשיו שנמדדה המקו' ונמצא' חסיר' וא"כ אמאי לא נוקמי' הטהרו' בחזקח' וע"כ כתירץ הראשונים הנ"ל דכיון דנגע כהן הטמא ואיהו טמא מכח חזק' טומא' שלו ממילא לא מהני חזקת טהרה שלהן דאזלי' בתר המסבב ובר מן דין גם לענין הטהרות גבי אשה כבר כתבתי דלא דמי כלל לחזקת ה שכתבו התוס' שאינ' מבורר' דהתם מעולם לא נתברר בשעת' משא"כ הכא עכ"פ קודם שנתעסק' האשה בהן הי' טהורות בוודאי א"כ אמאי לא מקרי חזקה מבורר' כמו בכל דבר שהי' בחזק' היתר או בחזק' טהרה ודברי מהר"מ קשה בעיני ועי' בשו"ת פרי תבואה ח"ב סי' ל"ט שהביא ג"כ דברי מהר"מ אלו ועי' בספר ג"וו כלל ס"ב שנסתפק ג"כ בזה אי אזלינן בתר חזקה המסובב' ולקמן יתבאר דברינו בס"ד:

(ד) הט"ז ביו"ד סי' א' ס"ק ו' גבי מה שפליג שם על האגוד' שמביא הרמ"א וס"ל דבשוחט אע"פ שנטל קבלה ונמצא אח"כ שאנו יודע מטריפי' הכל למפרע מטעם דהבהמה יש לה חזקת איסור והרי לפניך כמו גבי מקו' דאיכא חזק' טמא והרי חסר לפניך ע"ש שהאריך וכתב וז"ל וג"כ אין לומר בנידון דידן להתיר הכלי' לאוקמינהו בחזקתיהו דהיתר מתחלה זה אינו דהא בגטין ל"א פרש"י וז"ל גבי מקוה שנמדד כל טהרות שנשתמשו בהם בכלי' ואנשים שטבלו מטומאתן טמאי' משמע אע"פ שיש להם חזקת טהרה לזאת הטהרה לא מהני כיון דאיכא ריעו' במקוה ובטבל שם ה"נ כן הוא עכ"ל נרא' להדיא דס"ל נמי דלא מהני חזקת הכלים לגבי ריעותא דשוחט כיון דחזקת היתר בכלים לא הוי רק מסובב והנה בס' גיו"ו כלל כ"ב הקשה על הט"ז ממה שהקשה התוס' במס' נדה ב' ע"ב ד"ה התם דאמאי מטמאינין אדם הנכנס לבית המנוגע אפי' כי נמצא הנגע חסר לאחר שבעה ול"א אוקי גבר' בחזק' טהרה והרי חסר לפניך אלמא דס"ל להתו' דאע"ג דבשעה שנכנס הי' הבית טמא מ"מ כיון דהשתא חסר הנגע ל"א דחזק' טהרה דגברא לא מהני אע"ג דחזק' טהרה דגברא הי' רק מסובבת ע"ש ובאמת גם מעיקר' דמילתא דמקו' שנמדד יש לתמוה הרבה דאי נימא כמ"ש לעיל בשם הראשוני' דחזק' מסובב לא מהני גבי חזק' המסבב א"כ קשה אמאי מטמאי' גבי מקו' שנמדד משום דאיכא נגד חזקת המקו' שהיתה שלימ' חזק' טמא והרי חסר לפניך והא חזק' דמקו' היא המסבב' דאי היתה שלימה כמעיקר'