תבואות השדה חלק א מא

אמרינן דון מינ' ומינ' או דון מינ' ואוקי באתרא דאי אמרינן דון מינ' ואוקי באתרא לא הו"א דדיו כחדש שאינו נוהג בשל עכו"ם דמכיון דהוי ילפינן ערלה בק"ו מחדש דנוהג בחו"ל ממילא הו"א דנוהג בשל עכו"ם נמי דאוקי באתר' דערלה בא"י פשיטא דנוהג בשל עכו"ם נמי לכ"ע וי"ל דמשו"ה ס"ל לר"א דאין ערלה בחו"ל ול"ל הללמ"מ דאי ס"ל דאי הוי נוהג ערלה בחו"ל לא הי' אצטריך הללמ"מ דהוי ילפינן בק"ו מחדש וע"כ דגמר' גמיר לי' לר"א דאין ערלה נוהג בחו"ל כלל ואפי' מדרבנן והנה אי ס"ל דון מינ' ומינ' א"ש דאצטריך הללמ"מ דלא מצינו למילף ערלה בק"ו מחדש דהו"א דאינו נוהג בשל עכו"ם כמו חדש לכך אצטריך הללמ"מ ודו"ק:

(כא) ראיתי בחי' הרי"מ שהקשה איך יכולים הרבנן לחייב במצו' התלוי' בארץ הא לכאורה משמע דחכמים אין יכולים לתקן כך שיהי' מה שהם מתקני' כעין של תורה וכיון דמצו' דאוריי' היכא דהי' חובת קרקע אינו נוהג' בחו"ל א"כ איך יכולי' לתקן שיהי' נוהג מדרבנן וכה"ג כתבו התוס' מס' ברכות כ' ע"ב ד"ה ובתפלה לענין מ"ע שהז"ג דאפי' היכא שרוצי' לתקן מדרבנן נמי אין יכולים לתקן היכא שהי' מ"ע שהז"ג כיון דמה"ת נמי מ"ע שהז"ג פטורים הנשים. ונ"ל דלא דמי כלל דבשלמא לענין מ"ע שהז"ג אין יכולי' חכמים לתקן בלא איזה טעם כיון דמ"מ הו"ל מ"ע שהז"ג. משא"כ הכא לענין חובת קרקע כגון כלאים דנפקא לן דאינו נוהג בחו"ל ורבנן אסרו הכלאים הנה מה שצריך לשמוע לתקנ"ח היא משום שאמרו התור' לא תסור והך לא תסור הו"ל חובת גברא שהטילה התורה על כל א' מישראל לשמוע לתקנ"ח. וא"כ מכיון שאסרו חכמים כלאים והא שצריך לשמוע לדבריהם היא מכח לא תסור א"כ מיד שאסרו חכמים ע"י תקנתם נעשה מחובת קרקע חובת גברא דלא תסור הוי חובת הגוף וממילא נוהג בחו"ל נמי דחובת הגוף נוהג בחו"ל וה"נ ע"י תקנ"ח נעשה מחובת קרקע חובת הגוף משא"כ במ"ע שהז"ג דאפי' עפ"י תקנ"ח נמי הו"ל מפשהז"ג שפיר אינו יכולים לחייב היכא שאין להם איזה טעם ודו"ק היטב כי היא עמוק בס"ד:

(כב) בגמ' איבעי' להו ר"א לקולא פליג או לחומרא פליג הא דרוצה הגמרא לדחוק ולומר דר"א לקולא פליג אע"ג דפשטי' דלישנא משמע טפי דר"א לחומרא אמר וכתב הפנ"י דמשום דסתם מתני' מס' ערלה ס"ל נמי חדש אסור בחו"ל מה"ת לכך רוצה לומר דת"ק נמי ס"ל חדש נוהג בחו"ל כסתם מתני' ור"א לקולא פליג. ולכאורה יש לומר עוד באופן אחר דהנה לפי' באות ה' כתבנו דיש לומר דדווקא מ"ע שתלוי' בחובת קרקע כמו הפרשת תרומה ומעשרות אינו נוהג משא"כ באיסור התלוי' בקרקע כמו ערלה או חדש אי אמרינן דאינו תלוי בהקרבת העומר זה לא מקרי חוב' קרקע. והנה יש להסביר הדבר יותר דהנה עיקר החילוק שבין חובת קרקע לחובת הגוף ילפינן מקרא דאבד תאבדון וזה הוי מ"ע בפשטא דקרא. אע"ג דהרמב"ן והריטב"א כתבו דקאי על איסור במות מ"מ פשטי' דקרא נאמר במ"ע וא"כ י"ל דדווקא דבר התלוי במ"ע כמו טבל אע"ג דהיא ל"ת מ"מ כיון דהפרשת תרומה ומעשרות הוי מ"ע ואין ראוי לנהוג בחו"ל לכך הל"ת דטבל נמי אינו נוהג משא"כ איסור ל"ת גרידא כמו ערלה וחדש וכלאים נוהג דלא ילפינן ל"ת שהיא חובת קרקע מעש' אי אמרינן דל"ת חמירא מעשה אמנם לר"א דס"ל מכשירי מצוה נמי דוחי' שבת וא"כ לא בעינן בעדל"ת בעידנא דווקא וא"כ ממילא ס"ל עשה עדיפא מל"ת כמה שהארכנו בזה בחידושינו לסוגי' דעדל"ת בס"ד שפיר מצי סבר דילפינן חדש אע"ג דהיא ל"ת אינו נוהג מקרא דאבד תאבדון כיון דל"ת קיל מעשה א"כ שפי' עדיף לומר דר"א לקולא פליג דלר"א לשיטתו לפיכ' י"ל דגם ל"ת התלוי בחובת קרקע נמי אינו נוהג בחו"ל וא"ש מה דקאמר הגמרא ר"א לקולא פליג ולא קאמר בלשון האיבעי' ת"ק לחומרא או לקולא ולפימ"ש א"ש דעיקר מה דמספק' לי' לבעל האיבעי' היא מכח דר"א שמעינן לי' בעלמא דעשה עדיפא מל"ת כמ"ש א"כ שפיר ילפינן דל"ת דחדש דהיא חובת קרקע אינו נוהג בחו"ל מק"ו דעש' אינו נוהג מכ"ש ל"ת דקולא ולכך רוצה לומר דלקולא פליג ולכך הביא הלשון ר"א לקולא פליג ופשיט לי' דמ"מ נוהג חדש לר"א משום דס"ל מושב כ"מ שאתם יושבים א"כ גלתה התורה בפירוש דחדש נוהג בחו"ל וא"ש נמי במה דקאמר הגמ' אליבא דת"ק מ"ט מושב לאחר ירושה וישיבה משמע ולא קאמר בפשיטות משום דהיא חובת קרקע וילפינן מקרא דאבד תאבדון דחובת קרקע אינו נוהג בחו"ל ולפי דברינו א"ש דחדש כיון דהיא ל"ת אין להוכיח מקרא דאבד תאבדון דהיא מ"ע דאינו נוהג בחו"ל כיון דל"ת חמירא ולכך צ"ל דאינו נוהג משום דמושב לאחר ירושה וישיבה משמע אי נמי משום דלר"א כיון דס"ל דל"ת קיל צ"ל הא דחדש נוהג בחו"ל היא משום דמושב כ"מ שאתם יושבי' נקט נמי לת"ק משום דמושב לאחר ירושה וישיבה משמע ודו"ק:

(כג) והנה העיקר הונח' דר"א לחומרא פליג היא אי אמרינן דר"א ס"ל מושב כ"מ שאתם יושבים משמע וכר"ג דפליג על ר' ישמעאל והנה עיקר פלוגת' תלי' אי קרבו נסכים במדבר או לא והנה יש לומר דמשו"ה קיי"ל כר"א משום דר"ע דפליג על ר' ישמעאל נמי סבר כוותי' והלכה כר"ע מחבירו. והנה אי הו"א דר"א ס"ל לא קרבו נסכים במדבר היינו צריך לומר ע"כ דר"א לקולא פליג. והנה יש לי קושי' עצומה דבמס' זבחים ק"י ע"ב בפלוגת' דמנסך ג' לוגי' מים בחג בחוץ חייב ור"א אומר (כך הי' הגירס' שגירסא מהרש"ק שם) אם מלאן לשם חג חיי' וס"ל לר"פ דבקרבו נסכים במדבר קמפלגי דלר"א לא קרבו נסכים במדבר וא"כ צ"ל לר"פ דר"א לקולא פליג וא"כ בוודאי הלכת' כת"ק לחומרא דהא איכא תרי סתמ' במס' ערלה ובמס' קידושין כיון דת"ק לחומרא וכה"ג נמי מקרי סתמא אע"ג דר"א פליג כיון דמילתא דת"ק סתמא נשנית ועי' מס' ביצה ב' ע"ב תוס' ד"ה גבי שבת וא"כ קשה מס' מנחות ס"ח ע"ב ס"ל לר' פפא להדי' חדש בחו"ל דרבנן והא כיון דלדידי' ר"א לקולא פליג בוודאי הלכתא כת"ק וצ"ע ואולי יש לומר דס"ל לר"פ כיון דאיכא ר"א דפליג על ר"ע וגם ר' ישמעאל פליג עליו ובמס' מנחות מ"ה ע"ב ג"כ אית' לחד תנא דלא קרבו נסכים במדבר הו"ל הלכתא כהני תנאי דפליג על ר"ע דהלכ' כר"ע מחבירו ולא מחביריו ואפשר דבאמת ספוקי מספקא לי' לר"פ אי כה"ג נמי היכא דפליגי רבים על ר"ע רק לא נשנה פלוגתת' יחד רק מכמה מקומות איכא הוכח' דאיכא תנאי טובא דלא ס"ל כר"ע אי כה"ג נמי אמרי' הלכה כר"ע ולא מחביריו כיון דלאו בחדא דוכת' אתמר פלוגתיהו על ר"ע ומכח הך ספיקא ס"ל דמדרבנן עכ"פ נוהג ופי' מ"ש לעיל באות י"ח וי"ט ודו"ק או אפשר דבמס' זבחים גרסי' לר"ס ר' אלעזר ולא ר' אליעזר: