תבואות השדה חלק א מ

הלכה י"ד הביא לענין מתנת עניים דאינו נוהג מה"ת רק בא"י מדכתי' ארצך ארצכם דהיינו שתלוי בביאת הארץ וכבר תמהו עליו דהרי במסקנ' נראה לכאורה דלא תלי בביאה כלל רק בחובת קרקע. ונציע עוד איזה בקואות בסוגיא אי מה קאמר ר"י הכי קאמר חובת הגוף נוהגת בארץ ובחו"ל. למה נקיט הכי קאמר לא הול"ל רק תלוי' חובת קרקע אינו תלוי' חובת הגוף ב' למה נקיט ר"י מעיקרא לפרש מהו אינו תלוי' שהי' חובת הגוף ובמתני' נקט תלוי' ברישא:

(ז) ונראה ליישב דהנה בס' עצמות יוסף הקש' מאי פריך והרי תפלין ופ"ח דלמא תנא ושייר דהא קיי"ל אין למדין מן הכללות ואפי' במקום שנאמר חוץ. ונ"ל דהגמר' הקשה כיון דכל עיקר רבותא דתנא לאשמעינן רישא דמילתא דתלוי' אינו נוהג' רק בארץ ס"ל לר"י או להמקשן דלא שייך לומר דהתנא לא דק במה דרוצה לאשמעינן בעיקר הרבות' והנה י"ל דהגמרא שפי' ידע דתפלין ע"כ צריך לנהוג בחו"ל מלימוד הירושלמי שהבי' הריטב"א מדכתיב ואבדתם מהרה וכו' וקשרתם ותפלין אתקש לפטר חמור רק הא קשיא לי' כיון דבאמת כתיב בי' ביאה וזה היא מסברא דכ"מ שנאמר ביאה אין מהראוי לנהוג רק בארץ וא"כ אע"ג דתפלין גלי לן רחמנא דנוהג בכ"מ מ"מ הו"ל למתני במתני' ול"ל דתנא ושייר בבבא מה דהתנא נקט עיקר מילתא לאשמעי' דאינו נוהג רק בארץ לא מסתבר לא לומר תנא ושייר ועי' בס' אור חדש שכ' דר"י ל"ל דאין למדין מן הכללות וקאמר הגמרא אמר ר"י ה"ק כל מצו' שהיא חובת הגוף ונוהג' בין בארץ בין בח"ל כלומר לא לאפוקי לגמרי מס"ד דכל דכתי' בי' ביאה אינו נוהג רק בארץ דבאמת פשיטא דקרא הכי משמע דבביאה תלי' וכאידך תנא דבי ר' ישמעאל דכ"מ שנאמר ביא' לאחר ירושה וישיב' ותפלין ופט"ח דנהגי אפי' בחו"ל הי' מטעמא אחרינ' אז כדרשא דירושלמי והא דלא נקטי במתני' חמץ מתפלין דתנא ושייר ואע"ג דאין דרך התנא לשייר מה דאשמעי' בעיקרא במילתא לכך קאמר ה"ק כל מצוה שהיא חובת הגוף נוהג' וכו' ועיקר רבות' אתי לאשמעי' דאינו תלוי' נוהג' בין בארץ בין בחו"ל ולא כמ"ש לעיל באות ז' ואע"ג דבריש' נקט תלוי' מ"מ הרי אמרי' במס' זבחים צ"א ע"ב דתנא רישא אטו סיפ' נמי וא"כ שפי' אמרינן לענין תפלין אע"ג דכתי' בי' ביאה ונוהג אפי' בחו"ל דלא תנא לי' בחוץ משו' דתנא ושייר כיון דעיקר כוונת התנא לאשמעי' דחובת הגוף נוהג אפי' בחו"ל וז"ש רש"י סוף ד"ה ממה שאמור בענין וז"ל ונלמד מכאן דכל חובת הגוף נוהג' אפי' בחו"ל עכ"ל הרי דרש"י נמי פירש דר"י אתי לאשמעי' דכוונת התנא הי' להשמיענו דינא דחובת הגוף וא"כ ממילא נוכל לומר דתפלין תנא ושייר ולכך יפה עשה הר"מ דנקט בהלכ' מת"ע דתלוי' אינו נוהג בחו"ל משו' דכתי' בי' ארץ דאפי' לפי המסקנא נמי תלוי במה דכתי' בי' ביאת ארץ וכמה דשקיל וטרי בסוגי':

(יח) ומעתה נבא לתרץ מ"ט לא אסרו חדש מדרבנן עכ"פ לת"ק. ונ"ל דהנה לכאורה קשה ג"כ למאן דס"ל ערלה הלכת' מדינא ופרש"י הנהגוהי הם עליהם בחו"ל וכלאי' מד"ס משמע דרבנן אסרו וקשה מ"ט ערלה לא אסרו רבנן ושבקיה כפי מה שינהגו מעצמם ונ"ל דהנה גבי ערלה מפורש בי' ביאה להדי' בקרא דכתי' כי תבאו אל הארץ והוי מפורש בתור' להיתר ואין כח ביד חכמי' לאסור ולכך לא אסרו חז"ל כמ"ש בט"ז בכמה מקומות רק מעצמן שפיר יכולי' לנהוג בו איסור ועי' בס' יד מלאכי בכללי התלמוד סי' רצ"ה לענין דם טוהר דמעצמם יכולים לנהוג איסור אע"ג שהתירה התורה להדיא דכתיב על דמי טהרה. אמנם גבי כלאי' דלא שרי' רחמנא להדיא בחו"ל רק מכללא דחובת קרקע ילפינן לה שאינו נוהג בחו"ל שפיר יכולי' חכמים לאסור אפי' אם בני המדינה לא ינהגו איסור מעצמם וא"כ ניחא גבי חדש נמי כיון דגבי עומר כתי' ביאה ואמרי' דאיסור חדש תלי' בקצירת העומר כדאמרי' מס' מנחות פ"ד ע"א. וכן כתבו המפורשי' דאי אמרי' קצירכם ולא של עכו"ם ה"נ אין איסור חדש נוהג בשל עכו"ם וא"כ כיון שהתירה התורה להדיא לא אסרו חז"ל:

(יט) ועפי"ז יש לתרץ דהא דאמרי' מס' מנחות ס"ח ע"ב לר"פ ור"ה ברי' דר"י דחדש בחו"ל דרבנן לאו משום דס"ל דרבנן גזרו על איסור חדש רק ספוקי מספק' להו דהנה במס' ערלה סתם לן תנא איסור חדש וכאן במס' קידושין הוי מחלוקת וא"כ הו"ל סתם ואח"כ מחלוקת רק דאין סדר למשנה מ"מ ספיק' הוי ועי' בתויו"ט פ"ד מס' תמורה משנה ה' וס"ל להני אמוראי דספיק' דפלוגתא הוי כשאר ספק. ולכך אכלו באורת' דשתסר נגהי שבסר דהו"ל כמו ס"ס ספק אי חדש נוהג וספק דשבסר ונקיט הגמרא חדש בחו"ל דרבנן כלומר דמכח ספיקא דפלוגת' אסור מדרבנן וא"ש מ"ש התוס' שם מס' מנחות דפלוגת' דתנאי היא כלומר לכך ס"ל דאסור מדרבנן מכח הך פלוגת' דתנאי ועי' בס' קרבן נתנאל באות קפ"א שהקש' מ"ט השמיטו הפוסקי' הנהו אמוראי מס' מנחות דפליגי שם אי חדש בחו"ל דאורי' או דרבנן ולפימ"ש א"ש דאפי' לר"פ דס"ל חדש בחו"ל דרבנן הי' ג"כ רק משום דמספק' לי' אי הך סתמא דמס' ערלה עיקר או הכא במס' קידושין דנשנה במחלוקת היא עיקר וא"כ הכל תלי' בפלוגת' דת"ק ור"א ועי' בס' המקנה שהבי' דתלי' אי ר"ע פליג רק על ר' ישמעאל והלכה כר"ע מחבירו או דאיכא עוד תנא דפליג על ר"ע וא"כ אין הלכ' כוותי' דמחבירו ולא מחביריו עי' מס' מנחות מ"ה ע"ב ועי' עוד בס' המקנה שכתב דהא אי חדש אינו נוהג בשל עכו"ם כדעת הב"ח יו"ד סי' רצ"ג דתלי' בסוגי' דמס' פסחים אי אמרי' כר"א דלא תאכלו איסור הנאה משמע וא"כ אצטריך קרא דקצירכם להיתר הנאה עי' מס' פסחים כ"ג ע"א ולא דרשי' קצירכם ולא של עכו"ם וא"כ חדש נוהג בשל עכו"ם משא"כ אי ס"ל כחזקי' דרק לא יאכל הוי איסור הנאה וא"כ לא צריכ' קרא להיתר הנאה בחדש ודרשי' קצירכם ולא עכו"ם וממילא אין חדש נוהג בשל עכו"ם. ולפי"ד א"א לומר כן בדעת הב"ח דהרי הב"ח רוצה לומר בשיטת הר"מ נמי דס"ל אין חדש נוהג בשל עכו"ם והרי הר"מ פסק להדי' פ"ח מהלכ' מאכלו' אסורות הלכ' י"ד כר"א דכ"מ שנאמר לא תאכלו איסור הנאה משמע וא"כ אצטרי' קרא דקצירכם להיתר הנא' ולא מייתר למעט של עכו"ם וע"כ דס"ל להב"ח דמקצירכם שמעינן היתר הנא' וגם למעט של עכו"ם נמי וא"כ נדחי' דברי המקנה בשיטת הב"ח ומ"מ נכונים דבריו בסוגי' הגמר' ודו"ק:

(כ) לכאורה יש לומר דהא אי חדש נוהג בשל עכו"ם תלי' בהא דהנה לכאור' יש להקשות אי ס"ל חדש בחו"ל מה"ת למה לן הלכה למשה מסיני על ערלה שנוהג בחו"ל הא מצינו למילף בק"ו ערלה מחדש כמה דיליף רשב"י דף ל"ח ע"א. אמנם יש לומר דהללמ"מ אצטריך להתיר ספיק' והנה כבר הקש' בר"נ כאן בסוגי' אי אמרי' ספיק' דאורי' מה"ת לקולא למה אצטריך הלכת' להתיר ספיקא ועי' בר"נ שתירץ דאצטריך אפי' בספק דבעלמא אסור כגון דאתחזק אסור' מ"מ הכא שרי מהללמ"מ. אמנם אי אמרי' דחדש אינו נוהג בשל עכו"ם א"ש דאי הוי ילפינן ערלה מחדש בק"ו הו"א דיו כחדש ואינו נוהג בשל עכו"ם. וי"ל דתלי' אי