תבואות השדה חלק א לט

אנדרוגנס ולא נולד ביה"ש ולא נולד כשהי' מהול ר"י אומר אנררוגנס דוחה שבת ובתוס' שם ר"ה ולא ספק כתבו דלספק לא אצטריך קרא מנא תיתי לחלל עליו שבת ועיקר קרא לאנדרוגנס וראיתי בספר תפארת ישראל להגאון ר' יהונתן על הלכות נדה בסוף הספר בקונטרס הספיקות שכתב דתו' ס"ל דספיקא דאורי' מה"ת לקולא וא"כ פשיטא דאין למול בשבת כיון שהי' ספק אינו מחייב ולכך צ"ל דעיקר קרא אתי לאנדרוגנס וא"כ לר"י דס"ל דאנדרוגנס דוחה שבת וליכא לאוקמי קרא רק לספק דנולד כשהי' מהול נמי אמרינן שם דהוי ספק שמה ערלה ככוש' וא"כ אי ס"ל לר"י ספיקא דאו' מה"ת לקולא א"כ יקשה קושי' התו' למ"ל קרא למעוטי דאין למולו בשבת דהא לא הוי בר חייב מילה כלל וע"כ צ"ל דלר"י ס"ל ספיקא דאור' מה"ת לחומרא וא"כ ספק נמי חייב במילה ושפי' אצטריך קרא דבשבת אין למולו וא"ה כיון שזכיתי לזה דלר"י ע"כ ל"ש לומר עשה דמצה דוחה ל"ת דחדש מכח הקושי' דא"א לצמצם יקשה עלינו סוגי' דמס' מנחות פ"ד דאמרי' שם דלר"י בר"י ס"ל מושבותכם כ"מ שאתם יושבים וקשה מנ"ל להוכיח כך דמקרא דויאכלו מעבור הארץ אין להוכיח דאיסור חדש נוהג כמ"ש דא"כ אכלו מצה ול"ל דעדל"ת דר"י בר"י מסתמא לא יחלוק על אביו ר' יהודא וא"כ ל"ש לומר עדל"ת מכח א"א לצמצם וצ"ל דר"י בר"י אי ס"ל מושב כ"מ שאתם יושבים משמע ס"ל דשפיר היו יכולים לאכול מצה אפילו בלי דחיית העשה ול"ת אע"ג דאיסור חדש הי' נוהג דהנה הר"ש פ"א דמס' חלה ס"ל דבשעה שנכנסו לא"י נאסרו כל התבואות אפי' משל אשתקד דהעומר של שנה העברה דהיינו יום י"ו דניסן לא היה יכול להתיר איסור חדש כיון שאז עדיין לא הי' נוהג איסור חדש קודם שנכנסו לארץ וממילא משנכנסו לארץ נאסרו כל התבואות אמנם שיטת ר"ת הא דשל אשתקד לא נאסר כיון דהקרבת העומר לא היה נוהג ממילא לא נהג איסור חדש כלל בשל אשתקד ועיין במהרש"א כאן שכתב דלשיטת ר"ת אין קשה כלל ניתי עשה דבערב תאכלו מצות וידחה לל"ת דחדש כיון דישן מותר הוי אפשר לקיים שניהם וא"כ אפש"ל שפיר דר"י בר"י הוכיח מקרא דויאכלו מעבור הארץ דמעיקרא לא אכול משום איסור חדש ול"ל דא"כ האיך אכלו מצה כיון דאליבי' א"א לומר עדל"ת מכח א"א לצמצם דמצה אכלו מן הישן שלא היה נאסר כל זמן שאין מצות עומר נוהג כלל אמנם לאחר שנכנסו שהי' נאסר בכ"מ אפי' קודם ירושה וישיבה דמושב אינו משמע לאחר ירושה וישיבה דווקא וממילא נוהג בחו"ל נמי דזהו ידוע דא"א דנוהג בא"י קודם ירושה וישיבה נמי אין חילוק בין א"י לחו"ל וכן כתב בחדושי המקנה בגמ' בד"ה איבעי' להו:

(טז) והנה הך מילתא אי בשעה שנכנסו לא"י נאסרו כל התבואות גם דאשתקד אע"ג שלא הי' העומר נוהג כלל אי לא תלי' בהא דא"א דאיסור חדש תלוי בהקרבת העומר א"כ לא נאסור מדאשתקד כיון שאז ל"ה עומר נוהג כלל אמנם א"א דא"ח אינו תלוי בהקרב' העומר א"כ שפיר נאסור משום חדש גם תבואה דאשתקד אע"ג שהעומר לא הי' נוהג כלל וע' משכ"ל. והנה מדס"ל לר' יוסי בר"י ע"כ כשיטת הר"ת דאשתקד לא נאסור דא"כ האיך אכלו מצה כיון דלדידי' ל"ל עדל"ת כמש"כ לעיל ע"כ ס"ל דאיסור חדש תלי' בהקרב' העומר ולכך כ"ז שלא הי' העומר נוהג לא נאסור משום חדש וא"כ כיון דא"ח תלוי בהקרב' העומר א"כ איך דרוש כ"מ שאתם יושבים ונוהג חדש בחו"ל הא מתבואות חוץ לארץ אין מקריבין העומר וע"כ צ"ל דר"י בר"י ס"ל דעומר בא נמי מחו"ל ושפיר נוהג חדש בחו"ל וא"כ מתירוץ קושי' הלח"מ שהבאותי לעיל באות ה' בס"ד דוודאי לדידן שפיר י"ל דאע"ג דאין עומר בא מחו"ל מ"מ נוהג א"ח דלא תלוי כלל בהקרבה וא"כ גם תבואות. של אשתקד נאסרו כשיטות הר"ש פ"א דחלה ומ"מ הי' יכולי' לאכול מצה משום כמש"כ אמנם לר' יוסי בר"י דלדידי' לא מצינו לומר גבי מצה עדל"ת א"כ קשה מנ"ל לומר כ"מ שאתם יושבים דהא טפי עדיף לומר דל"ה צריכין ולכך לא אכול מעיקר' ממה דנימא דא"ח נוהג ולא אכלו מצה וצ"ל דר"י בר"י ס"ל כר"ת דשל אשתקד לא נאסור וע"כ דא"ח תלי' בהקרב' וא"כ ס"ל שפיר כ"מ שאתם יושבי' משמע מקרא דויאכלו מעבור הארץ דמעיקרא לא אכלו ולא קשה האיך אכלו מצה דשל אשתקד לא נאסור ואכלו משל אשתקד וא"כ לר"י בר"י תלוי א"ח בהקרב' העומר ולכך של אשתקד לא נאסור כיון דמצ"ע עדיין לא הי' נוהג וא"כ קשה למה נוהג חדש בחו"ל כיון דמתבואות חו"ל אין מקריבין עומר ולכך ס"ל לר"י בר"י דעומר נוהג נמי בחו"ל כלומר דבא מתבואות חו"ל נמי וקאמר הגמ' שפיר וקסבר חדש בחו"ל דאורייתא ממושבותיכם וכיון דאוריי' היא איקריב' נמי מקריבין דלר"י בר"י אא"ל דחדש יהי' נוהג בחו"ל ואין עומר בא מחו"ל כיון דס"ל ע"כ דשל אשתקד לא נאסור תלוי א"ח בהקרבת העומר אמנם הרמב"ם מצי סבר כשיטת הר"ש דשל אשתקד נמי נאסור אע"ג דל"ה עדיין מצוו' עומר דאין א"ח תלוי' בהקרבת העומר ול"ק לדידי' א"כ איך אכלו מצה דאכלו שפיר משום עדל"ת ול"ק מכח א"א לצמצם דהא שייכי כל ג' תירוצים שכתבנו לעיל באות י"ב דמב"מ בטיל ודשא"מ מותר וס"ד מה"ת לקולא וא"כ שפיר ס"ל עדל"ת וא"ח נוהג בשל אשתקד נמי דלא תלי' כלל בהקרב' העומר וא"כ שפיר ס"ל אין עומר בא מחו"ל אע"ג דס"ל דא"ח נוהג בחו"ל ודו"ק היטב כי היא עמוק בס"ד:

נבאר בס"ד איזה חידושי' בסוגיא דגמרא (טז) במתני' כל מצו' שהיה תלויה בארץ אינו נוהג אלא בארץ חוץ מן הערלה והכלאים ובתוס' ד"ה כל מצוה הביאו הירושלמי דפריך אמאי לא תני חלה ומשני לפי שאינו בשל נכרים, והנה המפורשים כתבו דגמרא דילן לא ס"ל הך תירוצא מדפריך מתפלין ופטר חמור דג"כ אינו נוהג בשל נכרים והנה י"ל דמתני' לא מיירי רק מדברי' הנוהגי' מה"ת, וערלה ס"ל דהלכ' למשה מסיני וכלאים מיירי בהרכבת האילן דאסור מה"ת וכן כ' הפנ"י ולכך לא נקט חלה. אמנם לפי האמת דכלאים מיירי בכלאי הכרם וא"כ נקט במתני' דברים שנוהגין מדרבנן נמי וכמ"ש בתוס' ד"ה והרי תפלין דלכך פריך מתפלין דאפי' אי אינו נוהג רק מדרבנן נמי הו"ל למתני א"כ משמע לת"ק מדלא קתני חדש דאפי' מדרבנן נמי אינו נוהג ולר"א חדש אסור מה"ת כסתם מתני' דסוף מסכת ערלה. ולכאורה קשה אמאי לא אסור מדרבנן עכ"פ חדש כמו כלאים וערלה למאן דס"ל הלכ' מדינ' ועי' בפנ"י שהקש' דבמס' מנחות ס"ח ע"ב ס"ל לר"פ ולר' הונא ברי' דר"י דחדש בחו"ל דרבנן ושם כתבו התוס' דפלוגת' דתנאי היא ולכאורה לא מצינו כאן פלוגתא דתנאי בזה אי חדש בח"ל דאורייתא או דרבנן דלת"ק אפי' מדרבנן אינו אסור ולר"א אסור מה"ת ועי' בחידושי הרי"מ שהקשה ג"כ מ"ט לא גזרו לת"ק מדרבנן עכ"פ לאסור חדש. ונ"ל דהנה התוס' כתבו ד"ה והרי תפלין דגם בס"ד הוי ידע דחוב' קרקע הוי תלוי' בא מדקתני כלאים ובכלאי' לא כתיב בי' ביאה רק דס"ל דאפי' אינו חוב' קרקע נמי הוי תלוי' בארץ כל דכתי' בי' ביאה. והנה הרמב"ם פ"א מהלכות מתנת עניים