תבואות השדה חלק א לח

דעדחל"ת וא"כ שפיר מוכח מקרא דויאכלו מעבור הארץ דאיסור חדש נוהג כמש"כ וממילא מוכח מושב כ"מ שאתם יושבים משמע ול"צ לומר דר"ע גמר לה דקרבו נסכים במדבר ולכך אמרינן במס' זבחים דמש"ה ס"ל לר"ע קרבו נסכים במדבר משום דמושב כ"מ שאתם יושבים משמע דמוכח מקרא דויאכלו מעבור הארץ כ"מ שאתם יושבים כמש"כ בגמ'. אמנם כאן בקידושין דחזינן דהגמ' דחה להך לימוד מקרא דויאכלו מעבור הארץ דאיסור חדש נוהג דמשום דל"ה צריכי וע"כ צ"ל דניח' לי' לדחוק בקרא דל"ה צריכי' משום דאם הי' איסור חדש נוהג ל"ה יכולים לאכול מצה דאין עדל"ת דבעינן מצה הראוי' לשבעה ולכך אמרינן דמש"ה ס"ל לר"ע מושב כ"מ שאתם יושבים משום דגמו' גמיר לי' דקרבו נסכים במדבר דמקרא דויאכלו מעבור הארץ אינו מוכח דניחא לן טפי לדחוק בקרא לומר דל"ה צריכי כדי שלא נצטרך לומר שנתבטלו ממ"ע דמצה דל"ל עדל"ת כיון דל"ה מצה הראוי' לשבעה וא"כ אין סתירה מסוג' דזבחים לסוגא דכאן דשם אזיל אליבא דרבא דלא בעינן מצד הראיי' לשבעה וא"כ שפיר עדל"ת וכאן אזיל אליבא דאביי דס"ל כר"י דבעינ' מצה הראוי' לשבעה וא"כ ל"ל עדל"ת וא"כ אינו מוכח מקרא דויאכלו מעביר הארץ דמושב כ"מ שאתם יושבים משמע ודו"ק היטב:

(י) ועפ"י הדברים האלו נבא בס"ד שביאור סוגי' דמס' מנחות מ"ט אמרינן שם אליבא דר' יוסי בר"י דמשום דס"ל חדש נוהג בחו"ל עומר נמי בא מחו"ל דהנה בחידושי הרי"מ הקשה קושי' עצומה איך אפש"ל דעשה דמצה דוחה ל"ת דחדש הא קיי"ל א"א לצמצם וא"כ יש כאן ספק דלמא יאכל טפי מכשיעור והוא דומה לקושי' שהקשה הה"ג ר' יהונתן ז"ל שמאי דקיי"ל דשיעור' נשתכחו בימי אבלו של משה א"כ לא הי' יכולי' לאכול מצה דאי יאכל פחות מכשיעור אין כאן מצוה ואי יאכל יותר נמי יהי' אסור אמנם לקושי' זו אמרתי דהירושלמי ס"ל במס' פאה פ"א הלכה א' אי דהב"ד יכולי' לתקן איזה שיעור שירצו וא"כ הקשה שפיר היה להם לתקן איזה שיעור ולאכול מצה מן החדש אמנם הך קושי' מכח א"א לצמצם וודאי קשה והנה שם בחידושי הרי"מ תירץ דהנה לחוש לדלמא יאכל מעט פחות אין כאן חשש דא"כ לא הוי רק ח"ש י"ל הא ח"ש אסור מה"ת דמ"ט אסור ח"ש משום דחזי לאצטרופי והיינו דלמא יאכל עוד וכאן ל"ש זה דאם יאכל עוד ממילא יקיים המצוה ולא יהי' איסור וא"כ א"כ חשש רק שמא יאכל יותר ואמרי' דזה שאוכל יותר מכזית נתבטל בלעיסתו תוך הכזית דמסתמא אין חשש מכח א"א לצמצם שיטעה ויאכל שני זתים רק מעט יותר מכזית וא"כ נתבטל אותו המעט ברוב שהי' הכזית שמותר לאכול ואין כאן איסור ע"ש:

(יא) ועוד נ"ל לתרץ באופן אחר הקושי' מכח א"א לצמצם דהנה באמת קיי"ל דבר שא"מ מותר אמנם באכילת איסור ל"ש דשא"מ כיון שנהנה ולכך לא אמרינן דאיסור שנתערב בהיתר יהי' מותר מכח דשאינו מת"ל דהא נהנה עכ"פ ולכך בנט"ל באמת מותר דהא אינו נהנה עי' בר"נ מס' ע"א ס"ח בסוגי' דנוטל"פ ודו"ק וא"כ י"ל דע"כ לא"א דבאכילת איסור ל"ש לומר דשא"מ כיון שנהנה עכ"פ היינו דווקא אם יודע שיש שם איסור כמו באיסור שנערב בהיתר דאע"ג שא"מ רק להיתר מ"מ עכ"פ האיסור שם ונהנה ממנו משא"כ הכא שעיקר אכילתו הי' לאכול הכזית מצה שמכוין עליו ורק מכח א"א לצמצם יש כאן חשש דלמא יש שם יותר מכזית א"כ שפיר אמרי' יותר והוא אינו יודע כלל אם יש שם ואין דעתו כלל לאכול יותר ואינו מרגיש מזה שום הנאה שפיר אמרינן דהוי דשא"מ ושרי:

(יב) ועוד י"ל דאינו קושי' כלל מכח א"א לצמצם דהא ל"ה רק ספיקא דהא אפשר שצמצם כמש"כ התוס' בעירובין ה' ע"ב ד"ה וספק דבריהם והנה אם אכל פחות א"כ איסור כמש"כ לעיל בשם החידוש הרי"מ דל"ש לאסור משום דחזי' לאצטרופי ורק דלמא יאכל יותר כיון דס"ד מהת"ל א"כ ממילא מותר לאכול משום עדל"ת דהא אפשר שצמצם דהא אינו בוודאי שלא יצמצם ורק ספיקא דלמא אוכל יותר ומה"ת לקולא ומעתה יש לנו ג' תירוצים דשפיר נוכל לומר ד"ע דמצה דוחה ל"ת דחדש וממילא מוכח מקרא דויאכלו מעבור הארץ דמעיקרא לא אכל משום דאיסור חדש נוהג כמשכ"ל בס"ד והא דאיך אכלו מצה הא א"א לצמצם ל"ק מכח ג' תירוצים אי משום דבטל א"א מבמ"ב נתבטל הך שהי' יותר מכשעור ב' משום דהוי דשא"מ ג' משום דסדא"ל מה"ת ודו"ק וא"כ י"ל באמת מש"ה ס"ל לר"ע מושב כ"מ שאתם יושבים משום דמוכח מקרא דויאכלו דאיסור חדש נוהג ול"ל דא"כ האיך אכלו מצה לר"ע שפיר נוכל לומר דעדל"ת ול"ל כקוש' הרי"מ הא א"א לצמצם דלר"ע י"ל כל הכי ג' תירוצים אי משום דבטל דלא מצינו לר"ע שיסבור באיזה מקום מב"מ ל"ב וגם משום דשא"מ נמי דשרי לר"ע כדאי' במס' ב"ק קי"ג ע"א גבי מותר להבריח מן המכס ללבוש כלאים ומוקי לה שם משום דס"ל דשא"מ מותר ובמס' כריתות כ"ג ע"א גבי בא אחד ואכל הראשונה ואח"כ אכל הב' השני שתיהם חייבים אשם תלוי משמע דווקא היכי שהי' פעם אחת ב' חתיכות אז חייב בא"ת דהוי איקבע איסור' עכ"פ פ"א משא"כ באם ל"ה איקבע איסור' א"ח א"ת וידוע מש"כ המהרי"ט והפר"ח בקונטרס הספיקות דמאן דס"ל ב' חתיכות דווקא ס"ל ס' דאורי' מהפ"ל ולכך א"ח א"ת רק היכי דאיקבע איסור' וא"כ זכינ' לדין דלר"ע ר"ל סד"א מהנ"ל וע' בס' מלא הרועים בעינין סד"א וא"כ עולים לר"ע שפיר כל הג' תירוצים שכתבנו ושפיר אמרינן דע' דמצה דוחה ל"ת דחדש אע"ג שהי' איסור חדש נוהג וא"כ מוקמינן פשטא דקרא דויאכלו מעביר הארץ מעיקרא לא אכל משום איסור חדש וממילא מוכח דמושב כ"מ שאתם יושבים משמע ודו"ק:

(יג) ומעתה נחזה אנן אם נמצא איזה תנא דלא ס"ל אפי' כחד מהני ג' תירוצים וא"כ ממילא לא נוכל לומר עשה דמצה דוחה ל"ת דחדש מכח דא"א לצמצם וא"כ אינו מוכח מקרא דויאכלו דאיסור חדש נוהג דא"כ איצטריך לומר דלא אכלו מצה בלילה ראשונה והנה כד נדייק נשכחים דלר"י א"א דעשה דמצה דוחה ל"ת דחדש מכח א"א דכל הני ג' תירוצים שכתבנו לא נוכל לומר אליבא דר"י דתירוצו של הרי"מ משום דנתבטל הך מותר מכזית פשיטא דל"ל דהא ר"י ס"ל מב"מ לא בטל וגם תירץ השני משום דבר שאנו מתכוין ל"ש לר"י דאיהו ס"ל דשא"מ אסור מה"ת והתי' השלישי משום ספיקא דאורי' מה"ת לקולא ג"כ ל"ש לר"י דיש להוכיח דר"י ס"ל ספיקא דאורי' מה"ת לחומרא משני מקומות אי לפימ"ש הגאון מהר"מ בנעט בספרו מגן אבות בסוגיי' דצוריף במס' שבת מ"א ע"ב דדשא"מ הוי ספיקא דהא הוי ספק אם יעשה המלאכה או לא עי"ש וא"כ כיון דס"ל דשא"מ אסור ממילא ס"ל ע"כ ספיקא דאוריי' מה"ת לחומרא אמנם שנוי' דחיקא לא בעינ' דיש לדחות דהתם ה"ט משום דאח"כ נתברר שנעשה האיסור שהרי המלאכה נעשית אח"כ אמנם בשאר מקום ס"ל שפיר ספיקא דאורי' מה"ת לקולא ע"כ נבא להוכיח מעמק יהושפט ולשפוט במישור ממקום אחר דס"ל לר"י ספיקא דאורי' מה"ת לחומרא כמ"ש בס"פ:

(יד) דהנה במס' שבת קל"ה ע"א איתא שם ערלתו דוחה את השבת ולא ספק ערלתו ולא