תבואות השדה חלק א לז

איסור חדש בחו"ל דלא תלי' מידי איסור חדש בהקרבת עומר ודו"ק:

(ז) מ"מ אכתי נשאר לנו מקום עיין בדברי הגמ' מס' מנחות פ"ד ע"א כיון דשם לא נאמר בפירש בדברי ר' יוסי כר"י דחדא תלי' באידך רק הגמ' קאמר כך קסבר חדש בחו"ל דאורי' ממשבותיכם כ"מ שאתם יושבי' משמע מנ"ל להגמ' לומר כך לר' יוסי כר"י דמשום דקסבר חדש בחו"ל דאורי' משו"ה ס"ל עומר בא מחו"ל כיון דאפשר לומר דלא תלי' כלל בהא הגם די"ל דהא פשיטא לי' לגמרא דע"כ אינן דס"ל חדש אינו נוהג בחו"ל אין העומר בא מחו"ל וא"כ כיון דר' יוסי כר"י ס"ל להדי' עומר בא מחו"ל ע"כ דס"ל חדש נוהג בחו"ל מ"מ למ"ל להגמרא לומר הטעם בדברי ר' יוסי כר"י משום דקסבר חדש בחו"ל דאורי' כיון דאפשר דאע"ג דחדש בחו"ל דאוריי' מ"מ אין עומר בא מחו"ל ולא הי' לו להגמרא להביא כלל הך טעמא. ונ"ל דהגמרא ידע דאליבא דר' יוסי כר' יהודא אי לאו דעומר בא מחו"ל לא הי' איסור חדש נוהג כלל בחו"ל. וצריך להבין מנ"ל להגמרא לומר כן ואדרבא מסתמא ר' יוסי ס"ל כאבוהו ר' יהודא מס' מנחות ס"ח ע"א דכל היום הי' אסור א"כ אפי' בזמן שביה"מ קיים אם לא הקריבו העומר הי' ניתר חדש בליל י"ז כמ"ש וא"כ לא תלוי איסור חדש בהקרבת העומר וא"כ מנ"ל לגמרא לומר וכיון דמדאורייתא הי' אקרובי נמי מקרבינו והיאך תלוי זה בזה ואדרבא אינו תלוי כלל חדש בהקרבת העומר וע"כ דאידך דרש אחר היה לו לר' יוסי כר"י לומר דעומר בא מחו"ל נמי ולא משום דאיסור חדש נוהג בחו"ל כיון דאינו תלוי זה בזה דווקא כמ"ש:

(ח) ונ"ל ליישב דהנה כפי הנראה בסוגי' כל הפלוגת' אי חדש נוהג בחו"ל או לא תלי' אי אמרי' מושב כ"מ שאתם יושבים משמע או לאחר ירושה וישוב' דלר' ישמעאל מושב לאחר ירושה וישיב' אינו נוהג בחו"ל ולר"ע נוהג בחו"ל ואמרי' בגמ' במאי מפלגי ופרש"י מה ראה ר"ע שלא למד כר' ישמעאל דכיון דכתיב ביאה ומושב לאחר ירושה וישיב' משמע. נראה מפרש"י דאי לאו שהיה לו לר"ע איזה לימוד ממקום אחר טפי הוא בפשטא דקרא דמושב היינו לאחר ירושה וישיבה ומסקינ' בקרבי נסכים במדבר קמפלגי דלר"ע קרבי נסכים במדבר אע"ג דכתיב בי' מושב א"כ ממילא מוכח דמושב כ"מ שאתם יושבים משמע. א"כ משמע מהכא דאי לא הוי ידע ר"ע ממקום אחר דקרבי נסכים במדבר לא היה מפרש כ"מ שאתם יושבים דמושב טפי ממשמע לאחר ירושה וישובה והקשה בחידושי מהרי"ט ובס' עצמות יוסף הא במס' זבחים קי"א ע"א משמע להיפך דמשום דס"ל לר"ע מושב כ"מ שאתם יושבים משו"ה ס"ל קרבי נסכים במדבר וא"כ קשה מנ"ל לר"ע לומר קרבי נסכים במדבר ולומר מושב כ"מ שאתם יושבים ונ"ל דהנה לכאור' יש להוכיח מפשטא דקרא ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול וע"כ משום איסור חדש א"כ משמע מושב כ"מ שאתם יושבים כמה שהקשה הגמרא באמת ואע"ג דהגמ' משני דלמ"ד שאחר ירושה וישוב' לא הוי אכלו מעקרא משום דלא הוי צריכי שהי' מסתפקי' ממן שבכליתם מ"מ הי' דוחק לומר דקרא לא אתי לאשמעינ' לדינא ובפרט דהא שנסתפקו ממן שבכליתם עפ"י הנס הי' ולא עביד רחמנא ניסא לשקרי אם הי' יכולין לאכול מעיקרא בתבאות הארץ כיון דלא היה נוהג איסור חדש עי' בחו' פנ"י וגם קשה קושי' הריטב"א מה משני דלא הוי צריכי הא הוי צריכים לאכול מצה. וא"כ ניחא לן טפי לומר דקרא דויאכלו מעבור הארץ מוכח דחדש נוהג ומשו"ה לא אכלו מעיקרא א"כ מאי פריך הגמ' מה ראה ר"פ שלא לדרוש כר"י דמושב לאחר ירושה וישובה ובאור חדש הקשה ג"כ קושי' זו ונ"ל דהגמ' ס"ל דע"כ ליכא למימר דקרא דויאכלו מעבור הארץ היינו משום דאיסור חדש היה נוהג דא"כ ישאר הקושי' ירושלמי פ"ב דמס' חלה מעתה לא אכלו מצה בלילי פסח. עי' במס' ר"ה י"ג בתוס' ד"ה דאקריב שהביאו הך דירושלמי וא"כ ניחא לן טפי לדחוק ולומר דמעיקרא לא אכול לאו משום איסור חדש רק משום דלא הוי צריכי אמנם אי אמרינן דאפי' אי איסור חדש היה נוהג הי' יכולים לאכול מצה משום עדל"ת כמ"ש הירושלמא הביאו התוס' כאן בוודאי ניחא לן טפי לדרוש כר"ע דמעיקרא לא אכול משוה איסור חדש ול"ל דא"כ אי איסור חדש נוהג הי' נמנעים מלאכול מצה וזה דוחק לומר שכל ישראל נתבטלו ממצות מצה דזה אינו דמצה ע"מ היה יכולין לאכול משום עדל"ת כמ"ש בירושלמי ומעתה העולה מדברינו הו' כך דאי אמרינן אע"ג דאיסור חדש נוהג הי' יכולי' לאכול מצה או משום עדל"ת כמ"ש הירושלמי או מטעם אחר כמה שנבאר לפנינו בס"ד וודאי מקמינן קרא דויאכלו ממחרת הפסח דמעיקרא לא אכול משום איסור חדש ומכח מושב כ"מ שאתם יושבים דמסתבר טפי לומר דקרא אתי לאשמי' מה דנ"מ לדינא ממה דנימא דרק משום דלא הי' צריכי' לא אכלו מעיקרא ולאשמועינן שהיה המן חביב להם עי' בתוס' הנ"ל במס' ר"ה אמנם אי נימא דאם היה איסור חדש נוהג גם מצה לא הוי אכלו וזה וודאי דוחק לומר כך דהא בירושלמי הקשה באמת מעתה לא אכלו ישראל מצה בלילי הפסח וא"כ טפי ניחא לן לומר דמעיקרא לא הוי אכלו משום דל"ה צריכי וא"כ ל"ה מוכח מקרא דויאכלו מעבור הארץ דאיסור חדש נוהג ומושב כ"מ שאתם יושבים משמע ורק אי נימא דגמ' גמור לו ר"ע דקרבו נסכים במדבר שפיר יש להוכיח דמושב כ"מ שאתם יושבים משמע ושמור לך זה הכלל בקיצור דמאן דס"ל דעשה דמצה דוחה ל"ת דחדש שפיר מוכח מקרא דויאכלו מעבור הארץ דמעיקר' לא אכלו משום איסור חדש אמנם א"א דאי איסור חדש נוהג גם מצה לא אכלו אינו מוכח מקרא דאיסור חדש נוהג דטפי ניחא לן לומר דמשום דלא הוי צריכי לא אכלו מאחר שנתבטלו ממ"ע דמצה וא"כ לא נוכל לומר דמושב כ"מ שאתם יושבים זולת אם יש לנו איזה לימוד ע"ז ממקום אחר ישמור היטיב זה הכלל כי היא מקצוע גדול בסוגי' דדין בס"ד:

(ט) ומעתה נחקורה ונראה אם יש מקום לומר דעשה דמצה דל"ת דחדש דהנה האחרונים הקשו דאיך אפש"ל דעשה דמצה דל"ת דחדש הא בפסחים ל"ח ע"ב ס"ל לר"י דמש"ה אינו יוצא' בחלת תודה לשם מצה משום דבעינן מצה הראוי' לשבעה ולחמה תודה אינה מהל"ז משום דנעשה נותר וא"כ ה"נ גבי חדש אינו ראוי' רק למצוה מצה לחוד' דאח"כ חוזר לאיסורו וא"כ ל"ה מצה הראוי' לשבעה עיין בספר אור חדש ובהגה טעם המלך פ"י מה' חו"מ שהקשו כן וצ"ל דאי ס"ל דעשה דמצה דל"ת דחדש לא ס"ל כשנוי' דר"י שם רק כרבה דמשני שם דמש"ה א"י בלחמי תודה משום דבעינן מצה המשתמרת לשם מצה וא"כ לא ס"ל לרבה כר"י דבעינן מצה הראוי' לשבעה וא"כ שפיר עדל"ת וא"כ מתורץ שפיר קושי' המהרי"ט והע"י דהנה שם במס' זבחים קי"א ע"א איתא רבא ברי' דרבה אמר קרבו נסכים בבמה איכא בניהם ובפלוגתא דהני תנאי והני תנאי כהני תנאי ושם הבי' פלוגת' דר"י ור"ע אי קרבו נסכים והנה רבא מסתמא לא פליג על אביו רבה דלא בעינ' מצה הראוי לשבעה וא"כ שפיר נוכל לומר עשה דמצה דל"ת דחדש וא"כ אפי' אי איסור חדש נוהג מ"מ אכלו מצה משום