תבואות השדה חלק א לו

דע"כ ל"א דהוי סתם ואח"כ מחלוקת רק היכא דבמחלוקת נשנה להדיא דיחיד ס"ל כסתם וא"כ ה"נ אי הוי מפורש במתני' להדיא דר"א אוסר חדש הי' מוכח דמה דסתם במתני' מסכת ערלה דחדש נוהג בחו"ל יחידאי הי' וכר"א משא"כ הכא דאפשר דר"א לקולא פליג ואע"ג דפשוט לי' מאביי דלחומרא פליג מ"מ ממתני' אינו מוכח להדי' דת"ק מיקל ובכה"ג לא הוי כסתם ואח"כ מחלוק' וא"כ שפיר הדרינ' לכללא ופסוק הלכה כסתם מתני' דמס' ערלה דחדש אסור מה"ת בכל מקום, והנה הפנ"י בקו"א למס' קידושין הבי' דמשו"ה ס"ל לר"פ ור"ה ברי' דר"י מס' מנחות ס"ח ע"ב דחדש בחו"ל דרבנן משום דסתמי' אחרינא אשכחו דתנא מס' מנחות פ"ג ע"ב דעומר ושתי הלחם אינו בא רק מארץ ושם פ"ד ע"א אמרינן דר' יוסי בפי' ס"ל עומר בא מחו"ל משום דקסבר חדש בחו"ל דאוריתא וא"כ ממילא מוכח דמתני' דס"ל עומר אינו בא אלא מן הארץ ס"ל דחדש בחו"ל לאו דאוריתא ולכך אין לומר בא מחו"ל:

(ה) הגם דהר"מ ע"כ לא ס"ל דחדא תלי' באידך דהרי ס"ל פ"ד מהלכות תמידים ומוספי' דאין לומר בא אלא מן הארץ ואפ"ה ס"ל דחדש נוהג בחו"ל מה"ת פ"י מהל' מאכלות אסורות וכבר הרגיש בזה הלח"מ פ"ז מהלכות תו"מ הלכ' ה' עי"ש וע"כ צ"ל דס"ל להר"מ דאיסור חדש אינו תלוי כלל בהקרבת העומר והנה צריך ליישב דברי הר"מ מ"ט ס"ל איפכא מפשטי' דגמרא דמשמע דאיסור חדש תלוי בהקרבת העומר ונ"ל דהנה לכאורה נחזי אנן מה מקרי חובת קרקע דהנה תרומות ומעשרות פשיט' דמקרי חובת קרקע דכל איסורי תלוי במה שצריך להפריש מגדוליו וא"כ שפיר מקרי חובת קרקע משא"כ ערלה וכלאי הכרם דזהו הוי איסור שאין לו היתר לעולם דהפירו' אינו נותרי' לעולם כמ"ש התוס' ל"ח ע"א ד"ה והוא הדין א"כ למה יקרא זה חובת קרקע ולא נחשבים כשאר איסורים ואע"ג דהאיסור תלוי בגידולי קרקע מה בכך הלא חמץ נמי תלוי האיסור בחמש' המינים שהי' גדולי קרקע (הגם שיש לחלק דחמץ שאינו משום דדבר אחר אין שייך בו חימוץ שאינו בא לכלל חימוץ) מ"מ עכ"פ אדש"ל דחובת קרקע לא מקרי רק מה שיש איזה חוב וחיוב על האדם לעשות כמו הפרשת תרומה ומעשרות וא"כ שפיר אמרינן דהוי חובת קרקע וכיון דחיוב הפרשת תרומות ומעשרות לא שייך רק בא"י א"כ ממילא איסור טבל נמי אינו נוהג רק בא"י משא"כ במה שאסרה התורה כמו ערלה וכלאים וא"כ בי' איכא חיוב שיהי' מוטל עליו לעשות לתקן האיסור דהלא הוי בגדר חובת קרקע והוי כשאר איסורים שנוהגים אפי' בחו"ל ובאמת יש להוכיח מלישנא דגמרא ג"כ דערלה וכלאים לא דמי ממש לחובת קרקע לגמרי דאמרינן חוץ מן הערלה וכלאים דהלכתא גמירי לה דאע"ג דאיכא למימר חובת קרקע וקשה הלשון דנקט דאיכא למימר הכי הוי לי' לומר דאע"ג דחובת קרקע א"ו י"ל דהכי קאמר הגמרא דהנה ערלה יש לנו לומר דלא מקרי חובת קרקע כמ"ש כיון שאין כאן שום חיוב מוטל לעשות איזה פעולה כמו כהפרשת תרומות ומעשרות לא דמי לחובת קרקע דחובת קרקע מקרי רק דבר שיש חיוב לעשות איזה פעולה. וגם י"ל דמ"מ מקרי חובת קרקע דהא עיקר האיסור הי' על מה שצומח מן הקרקע וזה דנקט הגמרא חוץ מן הערלה דאיכא למימר כלומר דאע"ג דלא דמי לגמרי לחובת קרקע מ"מ איכא למימר דהוי חובת קרקע ואתי' הלכתא לאשמעינן דמ"מ נוהג בחו"ל והנה חדש וודאי מקרי חובת קרקע דהא ע"י החיוב שציותה התורה להתיר האיסור דהיינו ע"י הקרקע העומר ניתר האיסור א"כ שפיר מקרי חובת קרקע אמנם לכאורה היה לומר דחדש נמי לא מקרי חובת קרקע דהא אפי' באו הקרבת העומר נמי ניתר עיצומו של יום או למ"ד האיר מזרח מתיר או למ"ד יום הנף כולו אסור וא"כ חדש נמי לא מקרי חובת קרקע כיון דאין האיסור תלוי רק בהקרב' העומר דהא היום נמי מתיר והוי כמו חמץ שאסרה התורה כל ז' ימי הפסח ואח"כ חוזר להתירו ומאי דס"ל חמץ שעבר עה"פ מותר מה"ת. אמנם אי אמרי' דבזמן שביהמ"ק קיים את לא הקריבו עומר לא הי' ניתר איסור חדש ורק בזמן שאין ביהמ"ק קיים יום ט"ז מתיר א"כ שפיר תלוי איסור חרש בהקרב' העומר דווקא וא"כ לפי"ד הוי חדש כמו שאר חובת קרקע:

(ו) והנה ראיתי בס' מנחת חינוך על המצוות סי' ש"ג שנסתפק בזה האיך הדין בזמן שביהמ"ק קיים ולא הקריבו העומר אם ניתר בט"ז או דנימא דגזה"כ הי' דבזמן שיכול להקריב העומר דלא ניתר איסור חדש רק ע"י הקרבת העומר עי"ש. שוב מצאתי להגאון בס' טורי אבן למס' ר"ה דף ע"ב שכתב להדי' שם בד"ה מידי דתלי' במעשה דדינו דנאנסו ולא הקריבו עומר ניתר בט"ז עי"ש. ולכאורה י"ל דתלי' בהא דאי אמרי' דלולא העומר האיר המזרח מתיר וא"כ הקרב' העומר בא להמשיך זמן האיסור א"כ כל שלא הקריבו העומר נשאר באיסורו. משא"כ אי אמרי' דבזמן שאין ביהמ"ק קיים כל היום אסור וא"כ העומר בא לקצר הזמן ולהתירו קודם ליל י"ד א"כ ממילא אם לא הקריבו העומר די לנו לומר שלא נעשה הפעולה מה שהי' בא לקצר זמן האיסור משא"כ דנימא שעל ידי שלא הקריבו העומר ימשך עוד זמן האיסור יותר משאם לא הי' עומר נוהג כלל זה לא אמרי' דבשלמא למאן דס"ל האיר המזרח מתיר א"כ ע"כ העומר בא להרחיב זמן האיסור שפי' מצינו לומר דכל שלא הקריב העומר נשאר באיסורו משא"כ אי אמרי' דלולא העומר כל היום אסור א"כ העומר אינו בא רק לקצר זמן האיסור ממילא אם לא הקריבו העומר נשאר הדין כמו שלא הי' עומר כלל וניתר עכ"פ בליל י"ז ודו"ק כ' הי' ספק נכונה וא"כ לפי זה אין איסור חדש תלוי' בהקרב' העומר דווקא לעולם דהי' אפי' אם לא הקריבו עומר ניתר עכ"פ בליל י"ז. א"כ לא דמי חדש לשאר חובת קרקע דבשלמא טבל מקרי חובת קרקע דאיסורו תלי' במה שצריך להפריש מן מה שגדל בקרקע משא"כ חדש דאין איסור תלוי כלל בהקרב' העומר. וא"כ לפי"ז א"ש דע"כ לא אמרי' דאיסור חדש אינו נוהג רק במקום שכשר להקרב' העומר היינו דוקא אי אמרי' דאיסור חדש אינו ניתר רק ע"י הקרבת העומר היכא דאיכא עומר א"כ ממילא אמרי' דמסתמא דממקום שאמרו התורה שלא להביא עומר אין איסור חדש נוהג משא"כ אי אמרי' דאין איסור חדש תלוי בהקרב' העומר כלל ואפי' בזמן דשייך מצוות עומר אי לא הקריבו עומר נמי ניתר בליל י"ז א"כ אינו תלוי כלל איסור חדש במקום שכשר להקריב ממנו עומר דהא חזינן דאינו תלוי זה בזה דהא אסי' אי לא הקריבו עומר כלל נמי יש היתר לאיסור חדש. וא"כ שפיר מצינו לומר דאיסור חדש נוהג אפי' בחו"ל אע"ג שאין מקריבין עומר מחו"ל. וא"כ י"ל דסוגי' דמס' מנחות ס"ו כמ"ד האיר המזרח מתיר וא"כ בזמן שביהמ"ק קיים אי לא הקריבו עומר נשאר החדש באיסורו א"כ שפיר תלי' איסור חדש בהקרבת עומר וא"כ לולא דס"ל לר' יוסי כר"י דעומר בא מחו"ל לא הי' נוהג איסור חדש בחו"ל. משא"כ הר"מ דפסק בהלכה מ"א פ"י דכל היום אסור וא"כ אפי' בזמן שביהמ"ק קיים אי לא הקריבו עומר ניתר איסור חדש בליל י"ז א"כ לא תלוי איסור חדש בהקרבת העומר דווקא לעולם אפי' בזמן שביה"מ קיים א"כ שפיר ס"ל דאע"ג דעומר אינו בא מחו"ל מ"מ נוהג