תבואות השדה חלק א לה

הקרא לא הי' שום סברא לחלק במצות בין א"י ובין חו"ל ולכאורה יש להביא ראי' לזה מסוגי' הגמ' דילפינן דחוב' הגוף נוהג בחו"ל מע"א ולכאורה קשה דלפ"א רק ע"א נוהג בחו"ל נמי משום דחמירא משא"כ שאר מצוות שאינו חמירא כ"כ מנ"ל דנוהג אפי' בחו"ל ועי' בחידושי הרי"ם בא"ח לחיו"ד סי' י"ט שהרגיש ג"כ בזה. אמנם אי אמרי' דעיקר הלימוד אתי' להורות דחובת קרקע אין נוהג רק בארץ א"ש דשפי' מצינו למילף מע"א דמה ע"א אע"ג דהי' חמור' מ"מ לולא שהי' חובת הגוף לא הי' נוהג רק בארץ מכ"ש שאר מצוות שאינו חובת הגוף וודאי אינו נוהגי' רק בארץ אמנם יש עוד דרך אחר דהא דחובת קרקע אינו נוהג אלא בארץ א"צ שום לימוד פ"ד דזהו פשיטא דבקרקע חו"ל דאינו קדוש' לא ציותה התורה ונהוג בה הני מצוות דשייכי' בארץ ועיקר הלימוד אתי' להורות דחובת הגוף נוהג אפי' בחו"ל ואע"ג דלכאורה קשה מה שהקשינו אך מוכיח מע"א דלמא שאני ע"א דחמירא מ"מ י"ל כמ"ש הריטב"א כאן דמה דנקט ע"א מיירי מאיסור במה:

(ב) אמנם הואיל דבשא' דסוגי' משמע דמיירי בע"א ממש ולא כמ"ש הריטב"א דמאיסור במה מיירי נ"ל דהך מילתא מה שנסתפקנו אי החידוש הא מה דאשמעינן דחובת קרקע אינו נוהג אלא בא"י דאדרבא דעיקר החידוש הי' דחובת הגוף נוהג אפי' בחו"ל דבזה פשיטא הירושלמי וסוגי' דידן. דהנה המעיי' בירושלמי כיון במס' קידושין ימצא דחלק מסוגי' דידן בג' דברים האחד דבמתני' דידן נקט ברישא כל מצוה שהי' תלוי' בארץ אינו נוהג אלא בארץ ואח"כ נקט ושאינו תלוי' בארץ וכו' ובירושלמי נקט ברישא כל מצוה שאינו תלוי' בארץ נוהג' בין בארץ בין בחו"ל ואח"כ נקט דתלוי' בארץ אינו נוהג' אלא בארץ וכבר הרגיש בזה בחידושי הרי"מ על השני' מגמ' דילן לירושלמי ב' בגמ' דילן ילפינן מע"א דחובת הגוף נוהג' אפי' בחו"ל ובירושלמי הביא הלימוד מתפלי' דבתפלי' כתי' ואבדתם מהרה וכו' וקשרתם אותם הרי דאפי' בגלות נמי חייבי' במצוות תפלין ומינה ילפינן לכל מצות שהם חובת הגוף דומי' דתפלי' דנוהג אפי' בחו"ל עי' בריטב"א שהביא ג"כ הך דרשא דירושלמי. ג' דבגמ' דילן משמע דתנא דפליג על ר"א וס"ל דחדש אינו נוהג בחו"ל הי' משום דס"ל דמושב לאחר ירושה וישיבה משמע וממילא אינו נוהג בחו"ל הא מאן דס"ל מושב כ"מ שאתם יושבי' נוהג ע"כ אפי' בחו"ל ובירושלמי משני דאפי' מאן דס"ל מושב כ"מ שאתם יושבי' משמע מ"מ מצינו לומר דחדש אינו נוהג בחו"ל ומושב אצטריך על פירות א"י שיבאו לחו"ל דבהם שפיר נוהג דין חדש משא"כ פירות הגדלי' בחו"ל אין איסור חדש נוהג אפי' אי אמרי' כ"מ שאתם יושבי' משמע עי' פ"ב דמס' חלה ועי' מל"מ פ"א דמס' תרומות הלכה כ"ב לענין חלה דאפי' מאן דפוטר מחלה בפירות א"י שיצאו לחו"ל היינו דווקא אם לא באו לכלל חיוב בא"י דהיינו קודם גילגל העיסה משא"כ אי כבר נתחייבו בא"י בחלה שנתגלגלה העיסה בא"י לכ"ע חייב אפי' יצא אח"כ לחו"ל וא"כ ממילא בחדש דחל החיוב בסלי וודאי נוהג אפי' יצאו אח"כ לחו"ל וזה פשוט. (ג) ולפמ"ש יש לומר דהירושלמי וגמ' דילן פליגי כהך מילתא אי עיקר הרבות' הי' דחובת קרקע אינו נוהג רק בא"י אי אפכי' דאצטריך לאשמעינן דחוב' הגוף נוהג אפי' בחו"ל דהנה במס' זבחים נ"א ע"ב דטפי אמרי' דתנא סיפא אטו רישא ממה דנימא דתני רישא אטו סיפא עי"ש דגמר' פריך ותני רישא אטו סיפא ומשני אין במערבא אמרי תני רישא אטו סיפא מ"מ נראה מזה דיותר מסתבר לומר דתני סיפא אטו רישא ועי' בס' יד מלאכי בכללי התלמוד באות תקמ"ט להבי' כן בשם הר"ש אלגאזי וא"כ א"ש הנה בגמרא דילן דיליף מע"א דחוב' הגוף נוהג אפי' בחו"ל וא"כ עכצ"ל דעיקר הלימוד אתי' דחובת קרקע אינו נוהג רק בא"י כמ"ש. דאי נימא דהי' רוצה לאשמעינן דחוב הגוף נוהג אפי' בחו"ל מנ"ל מע"א דשמא שאני ע"א דחמיר וע"כ כמ"ש דילפינן מע"א דלולא דהוי חוב' הגוף לא הי' נוהג רק בא"י ולכך נקט התנא ברישא הדין דכל מצו' שהי' תלוי' בארץ אינו נוהג רק בארץ דזהו העיקר מה דאצטריך לאשמעינן וסיפא דכל שאינו תלוי' בארץ נוהג אפי' בחו"ל לאיצטריך לאשמעינן רק אגב רישא נקט דאיידי דנקט ברישא דמצוה שתלוי' בארץ אינו נוהג רק בארץ קתני סיפא דאינו תלוי' בארץ נוהג אפי' בחו"ל. ואין זה דומה ומ"ש התוס' מס' זבחים צ"ב ע"ב ד"ה אי הכי דמה שפשוט יותר מזכיר תחלה דזהו דווקא בחדא בבא כמה אמרי' התם אחד הפנימיות ואחר הנאכלי' מיבעי' לי' משא"כ בתרי בבי אמרינן דברישא נקט שעיקר הדין מה דאצטריך לאשמעינן טפי. ולכך נקט ברישא דתליא בארץ אינו נוהג רק בארץ ואח"כ נקט אגב אורח' דאינו תלוי' בארץ נוהג אפי' בחו"ל. אמנם בירושלמי דיליף לה מתפר' דחוב' הגוף נוהג אפי' בחו"ל א"כ שפי' י"ל דס"ל דזהו העיקר מה דאצטריך לאשמעינן דחוב' הגוף נוהג אפי' בחו"ל אמנם הי' דחובת קרקע אינו נוהג רק בארץ זה פשיטא לי' ולכך נקט ברישא דאינו תלוי' בארץ נוהג אפי' בחו"ל דזהו העיקר מה דאכשרי' לי' לאשמעינן ואח"כ נקט אגב אורח' דתלוי' בארץ אינו נוהג רק בארץ אע"ג דזהו הי' פשיט' לי' נקט סיפא אגב רישא וממילא י"ל דהא אי אצטריך קרא לומר דפירו' א"י שיצאו לחו"ל נוהג בהם הדין דא"י דנמי תלי' בהא דאי אמרי' דעל מה שהי' תלוי' בארץ דאינו נוהג רק בארץ דזהו מילתא דפשיטא א"כ שפי' י"ל דאפי' על פירו' א"י שיצאו לחו"ל דנוהג איסור חדש ג"כ אצטריך קרא משא"כ אי אמרי' דמסבר' לולא הילפותא דקרא לא הוי ידעינן דחובת קרקע אינו נוהג רק בארץ רק ממה דילפינן מע"א מוכח דחובת קרקע אינו נוהג רק בארץ א"כ ממילא פשיטא דפירו' א"י שיצאו לחו"ל דוודאי נוהג בהם איסור חדש דבכה"ג מנ"ל למעוטי וא"כ א"צ קרא כלל לומר דפירו' א"י אסורי' בחו"ל משום חדש. וא"כ א"ש דגמר' דידן הי' ס"ל דלולא הילפות' לא הוי ידעינן דחובת קרקע אינו נוהג אלא בארץ וא"כ ליכא למימר דמושב אצטריך לי' לפירו' א"י שיצאו לחו"ל דזהו פשיטא דנוהג אפי' בחו"ל בפירו' א"י דמנ"ל למעוטי וע"כ כל דמאן דס"ל חדש אינו נוהג בחו"ל דריש לי' מושב לאחר ירושה וישיבה אמנם הירושלמי דכתבנו דס"ל דזהו פשיטא לן מילתא דחוב' קרקע אינו נוהג רק בארץ א"כ שפי' י"ל דאפי' מאן דס"ל מושב כ"מ שאתם יושבי' משמע ס"ל דאינו נוהג בחו"ל ומושב אצטריך לי' לפירות א"י דאסור משום חדש בחו"ל ודו"ק ויבואר עוד בס"ד נבאר בס"ד שיטות הפוסקי' בדין חדש בחו"ל:

(ד) הר"מ פ"י מהל' מאכלות אסורות והרי"ף סוף מס' פסחים והרא"ש (עי' בשו"ת הרא"ש כלל ב') והמחבר בש"ע יו"ד סי' רצ"ג פסקו דחדש נוהג בחו"ל מה"ת כר"א משום דסתם לן במתני' סוף מס' ערלה סתם משנה חדש אסור מה"ת בכ"מ ועי' בתויו"ט למס' קידושין כאן וגו' במג"א סי' תפ"ט סוף ס"ק י"ז וכבר דברי מזה האחרונים דהוי סתם ואח"כ מחלוק' דכאן במס' קידושין במחלוקת הי' שנוי' ואין הלכ' כסתם ואע"ג דאין סדר למשנה מ"מ אינו מוכרח דלהוי סתם דדלמא כסדר הי' שנוי' ולולא דמסתפינ' יה' נ"ל לומר