תבואות השדה חלק א לד

(יח) לקמן י"ז ע"א במתני' דהנוטל אם על הבנים ר"י אומר לוקה ואינו משלח כ' הרמב"ם בפי' המשנה דר"י ס"ל ל"ת הנל"ע לוקין וכן משמע מפירושו למס' חולין עי"ש והי' תמוה מאוד דהרי מסקינ' במס' חולין קמ"א ע"ב דר"י ס"ל ל"ת הנל"ע אין לוקין והא דלוקין בשלה"ק משום דס"ל שלח מעיקר' משמע וכן מוכרח מהך ברית' דהובא בכ"מ בש"ס גבי נותר בא הכ' ליתן עש' אחר ל"ת לומר שאין לוקין ומהך ברייתא פשיטא בגמ' דטעמא דר"י משום דשלח מעיקרא משמע ועי' בפנ"י שהאריך לתרץ דברי הרמב"ם ונ"ל דהנה יל"ד על בעל האיבעי' שם חולין מ"ט דר"י אי משום דסובר להנלע"ל או משום דשלח מעיקרא משמע וכי נימא דהי' נעלם ממנו הברייתא דהנותר דלר"י א"ל בלאהנל"ע וכן על הפשטן דפשיט לי' מעיקרא מברייתא דגנב וגזלן ודחי לי' ואח"כ פשיט לי' מהך ברייתא דולא תותירו ולא פשיט לי' מיד דאי' להדיא דר"י אומר בא הכ' ליתן עשה אחר ל"ת לומר שאין לוקין ונ"ל דהנה כבר כתבנו לעיל דא"א דל"ת חמור מעשה אין סברא שיה' כח בקיום העשה שאחר הל"ת לנתק הלאו אמנם אי הו"א דעשה עדיפא מל"ת שפיר יש סבר' שבקיום העשה מנתק הלאו וא"כ י"ל לעולם ס"ל לר"י להנל"ע לוקין בעלמא דל"ת חמיר' מעשה ואין כח בקיום העשה לנתק הלאו רק גבי נותר דהלאו קיל שאין בו מעשה אע"ג דר"י ס"ל ג"כ לאו שאב"מ לוקין עי' מס' מכות ד' ע"ב מ"מ קיל משאר לאו שיב"מ ומלאו כזה עשה עדיפא ולכך מודה דהעשה מנתק הלאו וא"כ שפיר בעי' ר"א בר ממל במס' חולין אי ר"י ס"ל בכל מקום לאםנלע"ל ולא רצה לפשוט מנותר דבנותר י"ל דשאני משאר לאוי כיון שאב"מ ופשיט באמת מגנב וגזלן אמנם אי הו"א דטעמא דלאו הנל"ע א"ל הוא משום שהעשה מתקן מה שקלקל והוי כלא עביד איסור כלל א"כ ודאי יש לפשוט מנותר דמאי בנותר שאין העשה תיקון הלאו ממש כמשכ"ל ומ"מ לא לקי מכש"כ בשאר לאוי היכי שהעשה היא תיקון הלאו ממש דלא לקי והנה בס' לב ארי' הקשה מה בעי הגמ' לפשוט מהך דגנב וגזלן דר"י ס"ל להנלע"ל דלמא שאני גבי גזל דאיכא תרי לאוי לא תגזול ולא תעשוק כמש"כ התו' מס' חולין פ"א ע"א ד"ה הנח עי"ש ובמס' זבחים קי"ד ע"ב בתוס' ד"ה אלמא וצ"ל דהך דפשיט לי' ס"ל דעיקר הטעם בלהנל"ע הוא משום דע"י העשה מתקן הלאו והואיל והוא מתקן אשר עוות אין חילוק בין חד לאו לתרי לאוי כמש"כ התו' פ"א ע"א דכל היכ' שמתקן הלאו א"ח בין חד לאו לתרי לאוי עי"ש וא"כ שפיר פשיט לי' מגזלן דע"כ ר"י ס"ל להנל"ע לוקין דא"ח בין ח"ל לתרי לאוי היכא שמתקן בידים וא"כ שפיר פשוט לי אח"כ מנותר לסברתו דהטעם היא משום שמתקן הלאו א"כ ממילא מצינו למפשט מנותר דמה גבי נותר שאין העשה תיקון הלאו ומ"מ לא לקי לר"י מכש"כ היכא שהעשה תיקון הלאו פשיט' דא"ל והיינו רק לבתר דהקשה מגנב וגזלן ולא דחי דש"ה דאיכא תרי לאוי וע"כ ס"ל דבלהנל"ע הטעם משום שמתקן את אשר קילקל וממילא מוכח מנותר דבשאר לאו הנ"ל ודאי לא לקי אמנם באמת אי ס"ל גבי גזילה נמי דיש חילוק בין חד לאו לתרי לאוי שפיר מצינו למימר דהטעם דלהנל"ע ל"ה דע"י העשה מתקן מה שקלקל ונפטר מעונש הלאו רק דכח קיום העשה מנתק הלאו (ובאמת פרט הר"מ גזל תוך לאוי דניתן לתשלומי' ולא משום נל"ע עי' בר"מ פי"ח מהל' סנהדרין ובפ"א מה' גזילה ואבידה כתב דהוי להנל"ע אמנם גם שם מסיים דהוי לאו הניתן לתשלומין ובאמת י"ל דלא ניחא לי' לומר מטעם נל"ע דהוי חרי לאוי) וא"כ י"ל דמנותר אין ראי' כלל לומר דר"י ס"ל דלהנל"ע א"ל דמצינו לומר דלעולם בשאר לאוי הנל"ע לוקין לר"י דס"ל דקיום העשה לא מצי מנתק לל"ת חמור' מעשה רק גבי נותר מש"ה א"ל דשם קיל הלאו מעשה כיון שאב"מ ורק לפי מאי דפשוט מגנב וגזלן ולא דחי משום דאיכ' תרי לאוי כקושי' הלב ארי' שפיר רצה לפשוט מנותר דמזה מוכח דעיקר הטעם גבי להנל"ע שמתקן מה שקלקל אמנם לפי האמת נוכל לומר דיש לחלק בין נותר דדוקא גבי נותר מינתק הלאו דקיל משאר לאוי ולא בלאוי' אחרי' וכן משמע מפשטא דאבעי' לי' לר"א בר ממל ולא רצה לפשוט מנותר וע"כ שפיר כתב הר"מ דלר"י ס"ל להנל"ע לוקין:

(השמטה משכ"ל). לסברות הבעהמא"ו דאפי' לר"י דס"ל קימו ולא קימו א"ל רק היכ' דמשכחת לה בטלו כי היכ' דנהוי משכחת ע"י מעשה עפ"י סברת הרה"מ מצאתי ראי' מלישנא דר"י דבאמת הכי ס"ל כסברת הרה"מ דאפי' באין בו מעשה רק שמשכחת ע"י מעשה הוי כלאו שיש בו מעשה דהנה כאן במס' מכות ט"ז ע"א ובמס' שבועות פ"ג אית' אמר ר' יוחנן כל ל"ת שיב"מ לוקין כו' נקט הלשון שיב"מ ובמס' תמורה ג' ע"א אית' אר"י כל ל"ת בי' עשה בה מעשה לא נקט יש בו מעשה רק עשה בה מעשה ויל"ד על שנוי הלשון אמנם עפ"י סבר' הה"מ הנ"ל א"ש דר"י ס"ל דל"ב דווקא שיעשה מעשה רק דנהוי משכחת ע"י מעשה ולכך נקיט כל לאו שיב"מ כלומר כל שיש בו מעשה אע"ג שלא עשה מעשה נמי חייב מלקות אמנם ר"י י"ל דלא ס"ל כסברת הה"מ הנ"ל ואינו לוקה רק אם עשה מעשה ממש לכך נקט עשה מעשה ולזה עוררנו חכם מופלג אחד וא"כ ראי' למש"כ בשיטות בעהמא"ו דהבעה"מ נקט למילתא אליב' דר"י דאיהו ס"ל קימו לגירס' בעה"מ וא"כ שפיר בעינן דמשכחת לה בבטלו דאז משכחת לה ע"י מעשה לכך לוקין בלא קימו אע"ג דהוי אב"מ דהא ר"י לא נקט עשה מעש' דווקא רק יש בו מעשה כלומר דנהוי משכחת ע"י מעשה כסברת הה"מ ודו"ק היטב:

שער ו אנא ד' אדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש והושיענו לכוין לאמיתה של תורה להוציא תעלומות בסוגי' דחדושי מס' קידושין ל"ז:

אמר הכותב אם אמנם בדין חדש כבר האריכו בזה גדולי המחברים וביחוד הגאון הגדול בספר שו"ת שאגת ארי' החדשות העמיק הרחיב ודבר גדולות נגד דברי הב"ח ביו"ד סי' רצ"ג שכתב דחדש אינו נוהג בשל עכו"ם ועי"ש בס"כ וט"ז ובמג"א סי' תפ"ט והפנ"י כתב בזה פסק מיוחד בענין חדש בקונטרס אחרון למס' קידושין ואני לא באתי למדה זו להניח ראשי בין ההרים ומה מני יהלך להכריע לדינא ולא כתבתי את אשר העלה מצודתי מעט מן המעט רק לפלפולא בעלמא ע"כ אמרתי טרם אענה בזה ארשום איז' חידושין בפי' הגמ':

(א) במתני' כל מצוה שהי' תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ ושאינו תלוי' בארץ נוהגת בין בארץ בין בחו"ל חוץ מן הערלה וכלאים ר' אליעזר אומר אף החדש, הנה במתני' אשמעינן שני דינים האחד דמצוה שהי' תלוי' בארץ דהיינו חובת קרקע כפי מסקנת הגמ' אינו נוהג אלא בארץ והשני דמצוה שאינו תלוי בארץ דהיינו חובת הגוף נוהג בין בארץ בין בחו"ל. והנה נחזי אנן איזה מהני דינים צריך לאשמעינן דיש לומר בזה ב' פנים האחד דמה שהי' חובת הגוף דנוהג אפי' בחו"ל זה לא הוי שום רבות' ועיקר החידוש הי' מה אשמעינן דחובת הקרקע אינו נוהג רק בארץ דלולא