תבואות השדה חלק א לג

ללאו א"כ הנ"מ גבי כ"י הומ"ל דאע"ג שעשה איסור ועבר על ב"י קיום העשה שאח"כ מנתקו לאיסור משא"כ הר"מ ס"ל דלאו משו"ה מפטר בהנל"ע שקיום העשה מנתק עונש הלאו כמ"ש לעיל דמאן דס"ל ל"ת חמירא אין כח בקיום העשה לנתק עונש הלאו עי' לעיל אות ט"ו ורק משום שכל היכא שבדעתו לקיים העשה אין כאן שום איסור וממילא ל"ש מלקות דהא אפשר שבדעתו לקיים העשה וא"כ שפיר ס"ל דהיכא שהאיסור נמשך כל רגע העביר' נמשכ' לא מצי מחשבתו על קיום העשה להפקיע האיסור דמעיקר' ולכך ס"ל דב"י לא הוי נל"ע ועי' בשו"ת חכם צבי סי' ב' מ"ש בדברי הרמב"ם אלו ודו"ק היטב:

(טז) ואכתי פש גבן לברורי לתרץ קושי' הרמב"ן במלחמות שהקשה לשיטות בעהמ"א שהבאתי לעיל דס"ל דמאן דמחייב בלא קימו ה"ד היכא דליכא בטלו א"כ מ"ק בגמ' אהא דקאמר אין לנו אלא זאת ועוד אחרת הניחא למאן דתני קימו הא למאן דתני קימו נמי לא א"ש כיון דלא מחייב רק היכי דמשכחת בטלו אמנם עפ"י מש"כ לעי' דמש"ה בעינן דווקא דמשכחת לה לה בבטלו דאל"ה אין לוקין על מה שלא מקיים העשה דהו"ל לאו שאב"מ ניח' דהכי אזלא קושי' הגמ' דבשלומא א"א דמחייב בלא קימו ורק דמש"ה בעיני' דמשכחת לה בבטלו דנהוי משכחת לה ע"י מעשה וכסברת הה"מ פי"ג מה' שכירות דכל דמשכחת ע"י מעשה לוקה אפי' בלא מעשה א"ש דמצינו למימר עוד אחרת היינו אונס ושפיר משכחת לה ע"י מעשה דהיינו בקטלה ול"ק קושי' הגמ' אי דקטלה קלב"מ דמ"מ משכחת לה ע"י מעשה דהא עיקר החי' הי' רק משום דלא מקיים העשה רק שאב"מ וכל היכי שמשכחת ע"י מעשה אע"ג דקלב"מ מ"מ מעשה מיהו עביד ושפיר חייב מלקות על שאינו מקיים העשה משא"כ א"א בטלו א"כ עיקר החיוב אינו רק ע"י מה שמבטל העשה בפועל וע"ז בא חיוב המלקות פריך שפיר הא לא משכחת לה דאי דקטלה קלב"מ משא"כ א"א דחייב בלא קימו א"ש דהא שאמת עיקר החי' הוא ע"י מה שאינו מקיים העשה ולא בעינן רק שהי' משכחת לה ע"י מעשה נמי וממילא כל שמשכחת לה ע"י מעשה דהיינו בקטלה אע"ג דקלב"מ מ"מ חייב מלקות כיון דאכא גוונ' שנתבטל העשה ע"י מעשה חייב מלקות בלא קימו נמי ודו"ק:

ועפ"י הנ"ל י"ל מה שיל"ד בגמ' א"ר שימי מחוזנא' כגון שקבל לה קידושין מאחר ולכאורה קשה וכי לא הבין ר' שימי דזה לא מקרי בטלו בידים כיון דרק מרצונו קבל לה קידושין ובשליחות כמו דפריך באמת אמנם להנ"ל ניח' דר"ש ס"ד דעיקר הטעם דצריך להיות בטלו בידים הי' רק היכא דנהוי משכחת ע"י מעשה ולכך רצה לתרץ דהא משכחת לה ע"י מעשה וממילא לקי אפי' בלא קימו אמנם הגמ' דחי לה דלמ"ד בטלו לא סגי' מה שמשכחת לה מעשה באותו ענין רק בעינן בטלו בידים ממש ודו"ק אמנם למאן דתנו קימו ולא בעינן בטלו רק כי היכא דנהוי משכחת ע"י מעשה באמת מצינו לאוקמי או כגון דקטלה או דקבל קידושין דמשכחת לה ע"י מעשה וממילא פריך שפיר הניחא למאן דתנו קימו כנ"ל לתרץ שיטות הבעהמא"ו בס"ד:

(יז) בתוס' ד"ה אי דקטלה קלב"מ והקשו התוס' דלמא מיירי שהרגה בשוגג וי"ל דהוי כמו מתה מאלי' ועי' מהרש"א ולכאור' יש להקשות לר"י דס"ל חולין פ"א ע"א גבי שחט ראשון לשכנו ושני לע"א ולא אתרו בי' משום ע"א חייב מלקות משום אותו ואת בנו ולא כר"ל דס"ל הואיל וכי אתרי בי' פטור כי לא אחרי בי' נמי פטור א"כ קשה קושי' התוס' לוקמי במזיד ולא אתרי בי' למיתה רק למלקות על הלאו שעבר על לא יוכל לשלחה ול"ש קלב"מ כיון דלא אתרי בי' לר' יוחנן דס"ל הכי והי' קושי' עצומ' לכאורה אח"כ ראיתי בס' גינ"וו כלל כ"ג ד"ה עוד אבאר לך שהקשה ג"כ קושי' זו והנה לגירס' הגאונים שכתבו דר"י ס"ל קימו ולא קימו יש ליישב דהכי אזלא קו' הגמ' דהנה הריטב"א הקשה בלא"ה מאי פריך הניחא למאן דתני קימו הא ר"י גופא ס"ל הכא ותירץ דבעינן לתרוצי הך דר"י דאמר זאת ועוד אחרת לכ"ע וא"כ פריך הגמ' שפיר אי דקטלה קלב"מ ול"ל דבלא אתרי בי' דמ"מ קשי' למאן דס"ל הואיל ואלו אתרי בי' פטור כי לא אתרי בי' נמי פטור ואע"ג דלר"י חייב מלקות בלא אתרי בי' מ"מ קושי' הגמ' בלא"ה אזלא אי לא ס"ל כר"י דהא לר"י בלא"ה לוק' דהא איהו באמת קימו ולא קימו תני לגרס' הגאונים אמנם לגירס' רש"י דלא צריכין לומר דקושי' הגמ' קאי אפי' אי לא ס"ל דר"י דבאמת קושי' הגמ' אזלא רק לר"י דאיהו ס"ל בטלו הדרא קושייתינו לדוכתא מ"ט לא אקמי' במזיד ולא אתרי בי' ונראה ליישב ע"ד הפילפול קצת דהנה בגמ' מסקינן דועוד אחר' הי' פאה דמשכחת לה בטלו היכא שאכל העיס' ג"כ ולכאורה יש להקשות אמאי לא נימא דאיתא בתשלומים כמו גבי גזילה או השבת המשכון דאע"ג ששרפו איתא בתשלומים וצ"ל דוודאי אי הו"א דמתנת עניים הוי רק כשאר ממון שפי' מצינו למימר דכמו דאמרינן דתעזוב הוי נל"ע ולא תעזוב מעיקרא משמ' ה"נ יש לו תקנה אפי' כשאכל גם העיס' לשלם ועיין מפ' יומא ל"ו ע"ב בתוס' ד"ה לאו דנבלה. אמנם כיון דמצינו דמ"ע אינו כשאר ממון אמרינן דכל היכא שנכלה לגמרי איסור' דעבד עבד ואין לו תקנה אח"כ וא"כ משכחת לה שפי' בבטלו כמסקנת הגמרא והראי' דמת"ע ל"ה כשאר ממון דהרי גבי מתנת עניים קיי"ל דספיקא לחומרא וספק לקט לקט ואילו בשאר ממון אזלינן בספיקא לקולא משמע דמתנ"ע הוי כאיסור ועי' בר"נ למס' נדרים ז' ע"א ועי' בס' החינוך מצוה רי"ח:

והנה ר"י במס' חולין קל"ד ע"א ס"ל דהא דאמרינן ספק לקט לקט כיחידאה הי' משמע דלהלכה ס"ל דמת"ע הוי כשאר ממון ואזלינא בי' לקולא וא"כ ממילא י"ל דלדידי' אית לי' נמי תקנה בתשלומי' ולא משכח' בטלו גבי פאה לר"י. וא"כ י"ל דלר"י באמת הך זאת ועוד אחרת מוקי לה גבי אונס ומשכחת בטלו כקושייתינו במזיד ולא אתרי בי' למית' דחייב מלקות דלדידי' לא הוי פאה בטלו דהא אית לי' תקנתא בתשלומים כיון דהוי כשאר ממון ולמאן דס"ל דלא כר"י בהך אותו ואת בנו וס"ל הואיל ואתרי בי' פטור כי לא אתרי בי' מצי סובר דמת"ע לא הוי כשאר ממון וממילא לית לי' תקנה בתשלומים ומשכחת בטלו גבי פאה. ומיושב שפיר מה דקאמר אין לנו אלא זאת ועוד אחרת ולמה שינה דבריו בלשון חרה ולא קאמר מיד אין לנו אלא זאת ופאה ולמה סתם דבריו אמנם להנ"ל א"ש דר"י לא רצה לומר זאת ועוד אחרת פאה להדי' דהא לר"י כיון דס"ל דמת"ע הוי כשאר ממון א"כ אית לי' נמי תקנתא בתשלומים רק לר"י באמת הוי עוד אחרת ואונס וכגון שהרגה במזיד ולא אתרי בי' אמנם ר"י ידע דאית מאן דפליג וס"ל דאפי' כי לא אתרי בי' נמי פטור ממלקות ומתרץ כיון דמתניתן ע"כ מרבה עוד דבר אחד בזה הכלל כמ"ש בחי' הפנ"י וא"כ מוכרחי' לאשכוחי עוד דבר אחד שיהי' דומה לשלוח הקן וע"כ הך מ"ד דס"ל דלא משכחת גבי אונס דאפי' כי לא אתרי בי' נמי פטור ממלקות ס"ל גבי פאה דליתא בתקנתא דתשלומים וא"כ משכחת לה בטלו. ועי' בנו"ב מד"ת לאו"ח סי' צ"א שכתב ג"כ כה"ג מהך דאין לנו אלא זאת ועוד אחרת. ודו"ק היטב: