תבואות השדה חלק א לב

(יג) וראיתי במל"מ פ"ג מהלכת ביאת המקדש הלכ' כ"א שהאריך בזה אם תחלתו הי' במעש' ואח"כ אין בו מעשה אי חשיב לאו שאב"מ כגון לענין טמא שהי' במקדש דתחלתו הי' ע"י מעשה וראיתי שכ' שם וז"ל וע"כ ל"א דכל שהתחלת הפעולה היתה ע"י מעשה דאף דלבסוף ליכא מעשה דחשי' כמעשה היינו כשהתחלת הפעולה היתה באיסור אבל כשהיתה בהיתר אינ' מצטרפת עם סופ' להחשיב כמעש' עי"ש ועי' בס' גינת וורדים כלל כ"ב ועפי"ז דהך סברא שכתבנו בשיט' בעהמ"א דלא מחייב בלא קימו רק היכא שמשכח' לה בבטלו דלא קימו לחודא חשי' אין כו מעש' דתלי' בהא אי אמרינן דכל להנל"ע היכא שבדעתו לקיים העשה אם עשה איסו' עכ"פ בשע' עביר' הלאו וראיתי בס' גי"וו כלל כ"ב שהובא דלשיטת הר"י בתוס' מס' פסחים כ"ט ע"ב דמשהו חמץ ע"מ לבערו אינו עובר משמע דס"ל דאין כאן איס' כלל כשדעתו לקיים העשה וא"כ י"ל דודאי אי אמרינן דלא כשיטת הר"י ובכל להל"ע אפי' שבדעתו לקיים העש' מ"מ עושה איסור בעבירה הלאו א"כ שפיר חייב מלקות בלא קימו ול"ל דהא מה שאין מקיים העש' הוי כלאו שאב"מ דזה אינו כיון דבשעת עבירת הלאו עש' איסור עכ"פ וכיון שמתחלתו הי' ע"י מעש' אמנם אי אמרינן דבכל לאהנל"ע היכא שבדעתו לקיים העש' אין כאן שום איסו' א"כ בשע' עבירות הלאו לא נוכל ליחס שם איסו' כלל על הפעולה דהא הכל תלו בקיום העשה וכיון שלא עשה שום איסור א"כ איך יחייב מלקות אח"כ על מה שאין מקיים העש' כיון שאין בו מעש' וכה"ג אין מצטרף תחלת הפעולה עם סופה כמ"ש המל"מ שם וא"כ שפיר כתב הבעהמא"ו דאין חייב מלקות בלא קימו רק היכא דמשכחת לה בטלו דאז שפיר חייב מלקו' בלא קימו אע"ג שאין בו מעש' כיון דמשכחת לה ע"י מעש' דהיינו בבטלו וכסברת הה"מ פי"ג מהלכות שכירות ודו"ק:

בו נבאר בס"ד שיט' הר"מ בהא דקיימו:

(יד) הרמב"ם ז"ל פי"ח מה' סנהדרין פסק דלא קימו חייב מלקות רק היינו דווקא אם אין בידו תו לקיים העשה כגון גבי אונס היכי שמתה או נתקדשה לאחר עיין ברמב"ם פ"א מה' נערה ה"ו ואז חייב אע"ג שלא ביטל העשה בידים אבל כ"ז שיש בידו לקיים העשה אע"ג שלא קיים בשעה שהב"ד מזהירין אותו לקיים אינו לוקה ולא כשיטות רש"י דכל שהב"ד מזהירין אותו לקיים ולא קיים לוקה למאן דס"ל קימו ולא קימו עי' לח"מ פי"ח מה' סנהדרין ונראה דתלי' במשכ"ל אי בכל להול"ע היכי שבדעתו לקיים העשה אם עושה איסור בשעת עבירות הלאו דרש"י סבירא ליה דאע"ג שדעתו לקיים העשה מ"מ עושה איסור בשעת עביר' הלאו וכן כתב רש"י להדי' למ"ד קימו דהלאו נגמר מיד א"כ פשיטא דכל שהב"ד מזהירין אותו לקיים חייב מלקות כשלא קיים כיון דהאיסור נגמר מיד אמנם הר"מ ס"ל דמי שבדעתו לקיים העשה אינו עושה איסור בעביר' הלאו א"כ ל"ל דחייב מלקות כיון שהב"ד מזהירין אותו לקיים דהא אכתי לא עשה שום איסור דמצי למימר שבשעת עבירות הלאו הי' בדעתו לקיים העשה וא"כ איך אפשר ללקות אותו כשאינו הולך לקיים העשה בשעה שמזהירין אותו ולכך אינו חייב מלקות רק כשנתבטל העשה לגמרי דתו אין בידו לקיים העשה כלל ואין להקשות דא"כ אמאי ס"ל להר"מ כשנתבטל העשה אע"ג שלא בטלו בידים חייב מלקות ואפי' במקום שלא משכחת בטלו גבי אונס והא הוי לאשאב"מ במה שנתבטל העשה כיון דאיהו לא בטל העשה וליכא למימר כיון דתחלת עבירה הי' ע"י מעשה חייב מלקות אע"ג שאח"כ בשעת שנתבטל העשה הוי אין בו מעשה מ"מ חייב מלקות דהא כיון דהר"מ ס"ל דבתחל' המעשה אין כאן שום איסור כשבדעתו לקיים א"כ אינ' מצטרפ' תחלת המעש' לאוי להקשיב' כמעש' כמ"ש לעיל באות י"ג לשיטת בעהמאי די"ל דהר"מ סובר דאפילו שמתחלת הפעולה לא הי' שום איסור כגון הכא בעבירת הלאו מ"מ כיון דאח"כ נתבטלה העש' ואגלאי למפרע שעשה איסור ובשעת עבירת הלאו הי' מעשה הוי כלאו שיש בו מעשה שהרי יש הרבה גדולים דס"ל הכי דכיון שמתחלתו הי' מעשה אע"ג שהי' בהיתר הוי כיש בו מעשה ועי' ס' מנחת חינוך ס' רט"ז דיני פאה באו' ג' שהבי' כן בשם הרבה גדולים דאע"ג שמתחלתו הי' בהיתר מ"מ כיון שהי' ע"י מעשה ואח"כ אגלאי למפרע שהי' איסור כיש בו מעשה חשיב ולוקי':

(טו) ובזה י"ל טעמא דהר"מ שכתב להדי' פרק נערה דלאו שקדמו עשה אין לוקי' דהנה בסוגי' אמרינן דאונס הוי לאהנל"ע משום דכתיב כל ימיו בעמוד והחזיר. והנה בסוגי' דתמור' ה' ע"א משמע דלאביי דס"ל אע"מ לא אמרינן דקרא דכל ימיו אתי לנתוקי ללאו שיהי' נל"ע דהא אצטריך קרא לומר שחייב להחזיר' דאי לאו כל ימיו ה"א כיון דאע"מ אין חייב להחזיר' וכן כתב בספר מחנה לוי בחי' למס' מכות וכבר הבאתי לעיל קצת מזה והנה בהך דאי עביד מהני כתב הלח"מ פ"ו מהלכות בכורות הלכ' ח' דהר"מ ס"ל אע"מ וא"כ ממילא לא אמרינן דאונס הוי להנל"ע רק לאו שקדמו ע"ש וא"כ י"ל דמהך סברא פסק הר"מ דלאו שקדמו עשה נמי אין לוקה דהנה כל גריעותא דל"ת שקדמו עשה הי' רק משום שיכול לקיים העשה בלא עבירת הלאו וא"כ י"ל דוודאי אי אמרינן דבכל להנל"ע אע"ג שבדעתו לקיים העשה עושה אוסר מיד רק דעשית העשה אח"כ הוי במקו' מלקות כמ"ש רש"י א"כ שפיר יש לחלק דעש' מה שהי' יכול לקיים גם בלא עשית הלאו לא יכול לפוטרו ממלקות דבשלמא בעשה שאין לקיים רק אחר עבירת הלאו וא"כ מרויח בעבירת הלאו קיום העשה שאח"כ שפיר ריטרו ממלקות משא"כ כשהי' יכול לקיים גם בלא עבירת הלאו א"כ לא הרויח כלום בעבירת הלאו אין העשה פוטרו ממלקות אמנם אי אמרינן דבכל להנל"ע אין עושה שום איסור בשעת עבירת הלאו כשדעתו לקיום העשה א"כ ממילא לא נעשה שום איסור בשעת עבירת הלאו וא"כ מה בכך שהעשה קדמה ללאו מ"מ הא בדעתו הי' שיקיים העשה וליכא איסור בשעת עבירת הלאו שעכ"פ לא נוכל לייחס שם איסור על לאו כזה שבדעתו לקיים עשה אח"כ אין חילוק בין קדמו עשה או לא כיון שבשעת עבירת הלאו אין כאן שום איסור ושפיר פסק הר"מ דאפילו בל"ת שקדמו עשה נמי לוקה ודו"ק. וראיתי בחי' צל"ח למס' ביצה ד' ע"ב דמש"ה פסק הר"מ פ"א מהלכות חמץ דלוק' על בל יראה היכא שקנה שאור ולא אמרינן דפטור מטעם להנל"ע משום דתשביתו הוי לאו שקדמו עשה עי' נו"ב מד"ת לאו"ח סי' צ"א שהאריך בזה והי' תמי' דהא הר"מ פסק להדי' פ"י מהלכות נערה דל"ת שקדמו עשה נמי אין לוקין אמנם העיקר כדעת הר"מ דפסק דלוקין על ב"י הא כמ"ש לעיל אות י"א משום דהעשה דתשביתו אין מנתק הלאו כיון שעובר בכל שעה וכל רגע ורגע ניתוסף איסור' כמ"ש השעה"מ פ"א מהלכות חמץ ולפי מה שכתבתי נתבאר היטב כיון דעיקר מה שאינו לוק' בלהלל"ע הוא משום דאמרינן דאינו עושה איסור בשעת עבירה הלאו היכא שבדעתו לקיים העשה וא"כ ל"ש רק היכא שאין האיסור נמשך כל שעה ושע' משא"כ היכא שכל שעה עושה איסור בפ"ע מה בכך שבדעתו לקיים העש' מ"מ העש' לא תוכל להפקיע האיסור מה שעבר כל רגע ורגע דבשלמ' אי הו"א בכל הנל"ע דהלאו נגמר מיד רק שקיום העש' שאח"כ מנתקו