תבואות השדה חלק א לא

ליתא עשה דולו תהיה או דכל ימיו ולדחי לל"ת דנדר ואע"ג דנדרים הוי עול"ת הא אמרי' מס' יבמות ה' ע"א דהיכא שישנ' בשאלה דחי עשה לל"ת ועשה וכ"ת דכאן ליתא בשאלה כיון שהודר על דעת רבים מ"מ עיקר איסור הנדרים הוי שישנ' בשאלה ולא חמיר כ"כ וכאן ל"ל אי אמר לא בעינן מי איתא לעשה כלל דהא אי איהו אמר' לא בעינן תו לא מקרי בטלי בידים דאז איהי קמבטלא לעש' ולא איהו ועי' בס' מחנה א' בחי' למס' מכות שהקשה כה"ג על דברי התוס' הנ"ל דלא מקרי בטלי בידים אמנם כאן וודאי קשה דהגמרא קאמר בפיר' דכה"ג משכח' לה בטלה והא מצינו למימר עשה דוחה ל"ת. והנה מ"ש דמקרי ישנה בשאלה אע"ג שהודר ע"ד רבים דאין לו הפרה הי' מוכח מסוגי' דמס' יבמות דפריך מה לנזיר שכן ישנ' בשאלה כלומ' לכך דחי עשה דמצור' לל"ת דנזיר ומאי פריך הא משמע בכל ענין אפי' היכא שנדר ע"ד רבים וע"כ כיון דעיקר איסו' הנדרים ישנ' בשאלה הוי קיל ודחי אפי' לעול"ת וא"כ ה"נ גבי נדרים יקשה קושייתינו הנ"ל איך משכחת לה בטלו גבי אונס אפי' בס"ד דנדר שהודר עד"ר אין לו הפר' כלל אפי' לדבר מצוה כיון דכל מה שלא יוכל להחזיר' הי' רק משום דאי אמר לא בעינן וא"כ לא הוי בטלו בידים והי' קושי' עצומה לכאורה:

(יא) אמנם עפ"י ההנחה שהנחנו א"ש בס"ד דהנה כתבנו דמאן דס"ל בטלו הי' משום דס"ל דאין כח בקיום העשה לפטור עונש הל"ת דהא באמת ל"ת חמירא ורק שהכתוב נתקו לעש' ולכך לא תלי מידי בקיום העשה והנה לכאור' קשה מאי הקשו התוס' גבי כהן דליתי עשה ולדחי ל"ת דגרושה הא הוי עשה ע"י פשיע' ואינו דוח' הל"ת לשיטת התוס' מס' עירובין ק' ע"א ד"ה מתן ואע"ג דבמס' כתובות ל"ט ע"א פריך הגמרא גבי אונס ולית' עשה ולדחי ל"ת אע"ג דהוי ע"י פשיע' כבר כתבו האחרונים דשאני התם כיון דעיקר חלות העש' לא משכח' באופן אחר רק ע"י פשיע' ל"ש לומר דעש' ע"י פשיע' אינו דוחה וכן ראיתי בס' מנחת חינוך וכה"ג צריך לומר גבי שריפת קדשים דרוצה הגמר' לומר מס' שבת כ"ד ע"ב דעש' דשריפת קדשים דוחה לל"ת דיו"ט ול"א דהוי עשה ע"י פשיע' כלומר ע"י הלאו דנותר דש"ה דעיקר חלות העש' לא משכחת באופן אחר (ובס' מגן אבות לסוגי' דשריפת קדשי' ראיתי שרצה לומר דעש' דשריפת נותר הוי עשה ע"י פשיע' ובמח"כ לא דק) משא"כ הכא דכהן שגרש אנוסתו דכבר הי' בידו קיום העשה שלא ע"י פשיעה ובהתר מקימה אצלו ועכשיו הולך ומגרשה וכי נימא דעש' דחי לל"ת דגרוש' הוי וודאי עשה ע"י פשיע' וא"כ מאי הקשו התוס' אמנם א"ש עפ"י מ"ש במקו"א ובחידושינו לסוגי' דהיתר מצטרף לאיסור דע"כ ל"א כסברת התוס' מס' עירבין דעש' ע"י פשיע' אינו דוחה ל"ת הי' רק אי אמרינן דבאמת ל"ת חמיר' מעש' והא דעדל"ת הי' רק משו' דגזה"כ דילפינן מכלאי' בציצית והלכך בעינן דוק' שלא תבא העשה ע"י פשיעה משא"כ אי אמרינן דעשה עדיפא מל"ת א"כ כל היכא שיש לפנינו עול"ת שפי' נידחת הל"ת נגד העשה אע"ג שהעשה באה ע"י פשיעה וכה"ג כתוב בס' ברוך טעם בשער התערובות פ"ט דחמור את הקל דוחה אפי' ע"י פשיע' עי"ש. וא"כ הקשו התוס' שפיר דלעיל כתבנו דמאן דס"ל ל"ת שקדמו עש' לוקי' הי' משו' דס"ל דכח קיום העש' פוטר עונש המלקו' וא"כ אע"ג שקדמו עש' מ"מ כיון שמקיים עשה אחר עביר' הלאו עכ"פ אע"ג שהי' יכול לקיימו קודם עביר' הלאו מתקן קיום העשה עונש הלאו והיינו משום דעש' עדיפ' והנה הכא דהגמ' הוקש' מאונס שגרש ורוצה להוכיח בס"ד דל"ת שקדמו עשה נמי אין לוקי' מאונס שגרש וא"כ ס"ל דעשה עדיפ' וכיון דעש' עדיפ' מל"ת שפי' אמרינן דאפי' עשה ע"י פשיע' נמי דוחה ולכך הוקש' התוס' שפי' גבי כהן נמי אמאי לא דחי עשה תל"ת ועשה שאינו שוה בכל משא"כ הכא גבי מסקנ' הגמר' למאן דס"ל בטלו כתבנו דס"ל דל"ת חמירא ולכך אין תלוי פטור הנהל"ע בקיום העש' כלל כמ"ש כיון דל"ת חמיר' א"כ ממילא אמרי' דעש' ע"י פשיע' אינו דוחה ל"ת כסבר' התוס' מס' עירבין וא"כ קאמר הגמר' שפיר דמשכחת לה בטלו שהדיר' עד"ר ול"ל ליתי עשה ולדחי ל"ת דנדר דהא כאן הוי עשה ע"י פשיע' מה שנדר הנאה ממנה וכיון דס"ל בטלו ולא תלוי בקיום העש' כלל ע"כ דס"ל דאין קיום העש' מנתק הלאו משום דל"ת חמירא ולכך תלי' כלל בקיום העשה וכיון דל"ת חמיר' אין עש' ע"י פשיע' דוחה וא"כ היכא שהדיר לפי' קרוי לי' בטלו דל"ק קושייתי הלז ליתי עשה ולדחי ל"מ דהוי עשה ע"י פשיעה וכה"ג כתב השעה"מ פ"ג מהלכות נדרים הלכה ו' דהיכא שבא לו ע"י נדר מקרי עש' ע"י פשי' ודוק היטב. ובזה השלמנו בס"ד פרק השלישי כל החוסים בך לא יבושו:

(יב) בו נבאר בס"ד להבין דברי בעה"מ מ"ש דלר"י לא חייב בלא קימו רק היכ' דמשכחת לה בבטלו כבר הבאתי לעיל אות ח' דהבעה"מ הקשו לר"י דס"ל קימו ולא קימו א"כ היכי קאמר אין לנו אלא זאת ועוד אחרת ועיין בספר גינות וורדים כלל כו' שהביא נמי דברי בעהמא"ו ותירוצו של בעהמא"ו דר"י לא מחייב בלא קיימו רק היכ' דמשכחת לה בטלו אינו מובן לכאורה ונ"ל להבין דעת קדושים דהנה א"א כגירס' הגאונים דר"י ס"ל קימו ע"כ צ"ל דמאן דס"ל קימו הוי ה"ס וצ"ל דלא ס"ל כשיטות רש"י דהעבירה נגמרת מיד וכשיבוא אח"כ לב"ד או יקיים או ילקה דא"כ ל"ה ה"ס למאן דס"ל קימו כמש"כ רש"י לר"ל ודס"ל קימו לגירס' רש"י וע"כ צ"ל להגאונים דס"ל דאין העבירה נגמרת מיד רק אח"כ כשלא יקיים ולכך הוי ה"ס וא"כ יש לעיין לכאורה אי נימא דהאיסור אינו נגמר רק כשלא יקיים בעשה אמאי ילקה הא במאי שאינו מקיים העשה הוי לאו שאב"מ ור"י ס"ל לאו שא"ב מעשה אין לוקין. אמנם יש לתרץ עפ"י סבר' הה"מ פי"ג מ"ה שכירות ה"ב דכל היכ' דמשכחת שיעבור האיסור ע"י מעשה לוקין אפי' בלא עשה מעשה עיי"ש מ"ש כך לענין חסמה בקול וא"כ בכל לאוין נמי אמרינן הכי דכל שאפשר ע"י מעשה לוקין אפי' בלא עשה מעשה וא"כ כיון דבבטלו לעשה עושה מעשה שפיר מחייב בלא קימו נמי אע"ג שאין עושה מעשה דכלהו לאוין מלאוי דחסימה גמרינן וא"כ א"ש שיטות בעהמא"ו דע"כ לא מחייב ר"י בלא קימו אע"ג שאין עושה מעשה רק היכ' דמשכחת לה בבטלו וא"כ משכחת לה בביטול עשה זו מעשה לכך מחייב בלא קימו נמי משא"כ היכ' דלא משכחת בטלו לא מחייב בלא קימו דהא הוי לאו שאב"מ ואע"ג שעשה מעשה בשעת עבירה הלאו זה ל"ת מעשה דהא האיסור עדיין לא נגמר בשעת עשי' הלאו רק במה שלא קיים העשה וזה הוי לאשאב"מ כנ"ל שזה כוונות בעהמא"ו מ"ש דלא מחייב בלא קימו רק היכא דמשכחת לה בטלו ועי' במס' שבועות י"ז ע"א בתוס' ד"ה או א"צ דמשמע שם לחד תירוצ' דס"ל דאע"ג דתחלה הי' ע"י מעשה מ"מ כיון שאח"כ אינו עושה מעש' הוי לאו שאב"מ וא"כ ה"נ אע"ג שעיקר האיסר מתחלה הי' ע"י מעשה כגון אונס שגרש מ"מ כיו' שאח"כ מה שאינו מקיים העשה אינו עושה מעשה ה"ל לאו שאב"מ ועי' מ"ש לקמן באות ט"ז בס"ד לתרץ קושי' הרמב"ן במלחמו' על סברת הבעהמא"ו: