תבואות השדה חלק א ל

דאם העשה קודם ללאו ל"ש לומר הכתוב נתקו לעשה. ופלוגתא דר"י ור"ל בקומו ובטלו היא בהתראת ספק דר"ל ס"ל ה"ס ל"ש התראה וא"כ ל"ל בטלו דא"כ הוי ה"ס דהתראה בשעת עבירת הלאו בעינן זאכא ספק דלמא לא מבטל העשה ולכך ס"ל קימו ותו לא הוי ה"ס דמיד כשעקר הלאו נגמר העבירה ואח"כ או יקיים העשה או ילקה והתוס' ד"ה במאי קמפלגי ביארו יותר דבקימו לא הוי ה"ס דמכיון שאם יעמוד כך ולא יעשה כלום יחול עליו עונש המלקות לא מקרי ה"ס משא"כ אי אמרי' בטלו הוי ה"ס דהא אם לא יעשה כלום לא יהיה עליו עונש רק אם יבטל העשה בידים וממילא יהיה ה"ס. והנה אע"ג דלר"י לא מתפרש הטעם מ"ט לא ס"ל קימו דודאי ר"ל לא מצי סבר בטלו כיון דס"ל ה"ס ליש התראה אבל לר' יוחנן אכתי מצי לפרש קימו נמי וכתבו התוס' ד"ה במאי דבטלו מסתבר טפי ולכך לא צריכא לפרש טעמא רק אליבא דר"א מ"ט ס"ל קימו ולא קימו וכן כתב הריטב"א לשיטת רש"י ותוס' דבטלו מסתבר טפי. (ז) ושיטת התוס' וגרסתם נמי כשיטת רש"י רק במה שמפרש רש"י דקושית הגמרא הניחא קאי אמאי דקאמר כל ימיו בעמד והחזיר ופריך דא"א קימו ל"ש לומר כל ימיו פירשו התוס' בשם ר' שלמה מדרויש דקושית הגמרא קאי על מה דרוצה להוכיח מהבא אל המקדש דל"ת שקדמו עשה לוקין ופריך בשלמא אי אמרי' בטלו שפיר יש להוכיח דהא גבי הבא אל המקדש ל"ש בטלו לעולם דהא יוכל ליצא כל שעה שירצה ואפ"ה לוקין ושפיר מוכח דל"ת שקדמו עשה לוקין אמנם אי ס"ל קימו א"כ לעולם מצינו למימר דל"ת שקדמו עשה נמי אין לוקין והא דלוקין בהבא אל המקדש מיירי שהתרו בו לצאת ולא יצא ומשני שפיר מידי הא טעמא אלא לר' יוחנן הא איהו ס"ל בטלו וממילא מוכח מדקתני הבא אל המקדש דלוקין דמשום שקדמו עשה הי'. אבל בענין ה"ס דבבטלו הוי ה"ס ובקימו לא הוי התראת ספק וכן דר"י ס"ל בטלו ור"ל ס"ל קימו רש"י והתוס' שוי' בזה. והנה היוצא מדברינו אלו דלר"י אמרי' דעשה מנתק הלאו כלומר במה שסמכה התורה העשה ללאו אמרי' דנתקו הכתוב לעשה ולא תלוי בקיום העשה כלל ור"ל ס"ל דלאו משום שנתקו לעשה נפטר ממלקות רק ע"י קיום העשה ולכך ס"ל דבעי' קימו דוקא ועיין מ"ש לעיל פרק א'. (ח) אמנם גירסת הרי"ף וכן משמט מהרמב"ם פי"ח מהלכות סנהדרין דס"ל נמי הכי ע' בלח"מ שם הלכה ב' דר"י ס"ל קימו ולא קימו וקושית הגמרא אזלא הכי על מאי דמשני דמש"ה אין לוקין בלהנ"לע ול"א וכי משום דכתב בי' עשה יתירה מגרע גרע משום דלתקוני לאוי הא דאתי' (כך הי' גירסת בעהמאו' האי לתקוני לאוי דאתי') ופריך בשלמא אי אמרי' קימו שפיר אמרי' דע"י קיום העשה מנתק הלאו אמנם אי אמרי' בטלו אם כן אינו מתקן הלאו כלל. וצ"ל ע"כ דמשום דלא מיחד לאוי כלאו דחסימ' משו"ה אין לוקין אם כן מה לי בין נל"ע ובין קדמו עשה וע"ז משני דר"י הי' דס"ל קדמו עשה לוקין ואיהו ס"ל באמת קימו ואם כן אין העונש הל"ת מינתק רק ע"י קיום העשה וממילא שפיר אמרי' דבקדמו עשה כיון שיכול לקיים העשה בלא עבירת הלאו אין קיום העשה יכול לנתק הלאו ופלוגתיה בה"ס הי' כך דודאי בקימו הוי ה"ס דהיאך יכולי' להתרות דלמא יקיים העשה רק דר"י ס"ל ה"ס שמה התראה שפיר ס"ל קימו דכל שאינו מקיים העשה כשמזהירום אותו לקיים לוקה ור"ל ס"ל ה"ס ל"ש התראה ולא מצי סובר קימו דהא הוי ה"ס ולכך ס"ל בטלו והוי התראת ודאי בשעת ביטול העשה. אמנם בפירוש קימו יש ג' פירושים האחד מה שפרש"י בסו' מס' חולין דצריך לקיים העשה תוך כדי דבור של עבירת הלאו. ב' פרש"י כאן וכן כתב הר"נ לשיטת הרי"ף דקימו היינו בשעה שמזהירים אותו לקיים ואם אינו מקיים בשעת שמזהירים אותו אע"ג שאפשר לקיים עוד אח"כ מ"מ חייב מלקות כיון שלא קיים בשעה שהזהירו אותו ג' שיטת הר"מ דלמ"ד קימו היינו כל זמן שיש במציאות לקיים כגון גבי אונס שגרש כל זמן שנא מתה או לא נתקדשה לאחר פי' בר"מ פי"ח מהלכות סנהדרין ופ"א מהלכ' נערה ובענין ה"ס הוי שיטת הגאונים היפוך משיטת רש"י ותוספות דלרש"י ותוס' הוי בטלו ה"ס וקימו הוי התראת וודאי ולגירסת הגאונים הוי בבטלו התראת ודאי ובקימו הוי ה"ס. והנה לגירסת הגאונים נמי ידעינן מ"ט דר"ל דלא מצי סובר קימו משום דהוי ה"ס ולדידיה ל"ש התראה אמנם אכתי לא ידעינן מ"ט דר"י דלא ס"ל בטלו וצ"ל אליבייהו דקימו ולא קימו מסתבר טפי ולא צריך ליתן טעם רק לר"ל מ"ט סובר בטלו ואמרי' דלא מצי סובר קימו משום דהוי ה"ס. והנה לגירסת הגאונים עולה הכל בס"ד שפיר בסוגית הגמרא רק מה שקם נגדינו בי' אי ר' יוחנן ס"ל קימו א"כ מה קאמר אח"כ אין לנו אלא זאת ועוד אחרת הא בקימו משכחת טובא וכבר הקשה בעל המאור קושי' זו ותירוצו הראשון מה שתירץ דר"י ס"ל לא קימו חייב רק היכא דמשכחת לה בביטולו אזי אמרי' לא קימו חייב והכא דלא משכחת בטלו פטור בלא קימו כמעט אינו מובן ועוד תירץ שם דר"י הכי קאמר אין לנו אלא זאת ועוד אחרת דמוכח' בין בבטלו בין בלא קימו אבל אונס אע"ג דלא משכחת בטלו מ"מ משכחת לה מלקות בלא קימו וגם זה אינו מובן קצת ואפשר דמשום הך קושי' באמת שינו רש"י והתוס' גרסו הישנה מה שהעיד הריטב"א דבכל הספרים היה כתוב דר"י ס"ל קימו רק משום דקשיא להו לרש"י ותוס' א"כ מאי קאמר ר"י אין לנו אלא זאת ועוד אחרת לכך שינו הגירסא דר"י ס"ל בטלו ולא בטלו. (ט) אמנם צריך להבין מ"ט לרש"י ותוס' מוכרחים אנו לומר דבטלו מסתבר טפי ולשיטת הגאונים ע"כ מתפרשים דקימו מסתבר דהא בין לגירסת הגאונים ובין לגירסת רש"י לא מתפרש בגמרא רק טעמא דר"ל דלא מצי סובר בטלו לגירסת רש"י ולגירסת הגאונים לא מצי סבר קימו משום דס"ל ה"ס ל"ש התראה כמו שכתבנו. אמנם בטעמ' דר' יוחנן לא מתפרש מידי וא"כ צ"ל לגירסת רש"י דבטלו מסתבר טפי ולגירסת הריא"ף והגאונים קימו מסתבר טפי וצריך להבין הסברא. ונ"ל דהנה ע"כ לא נוכל לומר דקיום העשה פוטר אותו מעונש מלקות על הלאו רק אי אמרי דעשה עדיפא מל"ת משא"כ אי אמרי' דל"ת חמורה א"כ אין בכח העשה לנתק עונש הלאו דהא ל"ת חמורה וצ"ל ע"כ דעיקר הא דפטור ממלקות משום דהכתוב נתקו לעשה כדאמרינן במס' חולין פ"א הנח למחוסר זמן שהכתוב נתקו לעשה וא"כ ה"נ אמרי' גבי כל להנל"ע למשל גבי שלוח הקן דאיכא עשה שלח תשלח אמרו דהתורה נתקו מתורת לאו ואוקמי' בגדר עשה ולא שקיום העשה ינתק הלאו דוקא ואם כן שפיר אמר דכ"ז שלא בטל העשה אינו לוקה אע"ג שלא קיים דלאו ע"י קיום העשה מינתק הלאו רק ע"י שהכתוב נתקו ולכך אפילו לא קיים העשה נמי פטור כללו של דבר הי' כך דאי אמרי' דקיום העשה היא שיוכל לנתק הלאו א"כ ודאי מסתבר טפי לומר קימו דעיקר פטור העונש תלוי בקיום העשה אמנם אי אמרי' דקיום העשה לא יוכל לנתק הלאו דל"ת חמור' ורק משו"ה מפטר בלהנל"ע משום שהכתוב נתקו לעשה א"כ שפיר מסתבר טפי לומר בטולו דכל הלא בטלו העשה בידים אין כאן מלקות רק הכא שמבטל העשה אזי הוי כאלו עובר על לאו מחדש דהא מוזהר היא שלא לבטל העשה וא"כ לגרסת רש"י אמרי' דר"י ס"ל דל"ת חמיר' וא"כ הטעם בלהנל"ע לא הוי שקיים העשה מנתק הלאו רק שהכתוב נתקו לעשה ולכך ס"ל בטלו אמנם ר"ל ס"ל דעשה עיפ' ולכך פטור הלהנל"ע משום שקיום העשה פוטר אותו מעונש הלאו ולכך בלא קימו חייב מלקות אפי' בלהנל"ע ולגירסת הגאונים אמרי' דר"י ס"ל קימו וא"כ הוי אפכא דלר"י מעשה העשה עדיפא ולכך קיום העשה פוטר אותו מעונש מלקות ולכך ס"ל לא קימו חייב אמנם ר"ל ס"ל אין מעשה העשה עדיפא כ"כ שיוכל לפטור מעונש מלקות מל"ת וע"כ דרק משו"ה מפטר בלהלל"ע משום שהכתוב נתקו לעשה וא"כ אפי' בלא קימו רק שלא בטלו נמי פטור ולכך ס"ל לר"ל בטלו דוקא חייב ודו"ק:

(י) והנה יש להקשות בכאן קושי' עצומה דקאמרי' בגמרא דבטל משכחת לה גבי אונס שגירש היכא שהדירה על דעת רבים וקש' לי דהנה התוס' ד"ה אם כהן הוי הקשו אמאי גבי כהן לוקה ואינו מחזיר נימא אתי עשה ולדחי לל"ת ועשה דגרושה שאינו שוה בכל ותירצו משום דאי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל כמ"ש הגמרא מס' כתובות ל"ט ע"א עי"ש. והנה כאן ודאי קשה אע"ג שהדיר'