תבואות השדה חלק א רצז

פסחים (ו' ע"ב) דמוכח איפכא ולפי הנ"ל יתורץ כ"ז באופן נעים ע"ש:

אות (ה) מביא כמה קושיות בשם הפר"ח סי' תל"א שהקשה על דעת הכל בו הנ"ל דבחמץ ידוע לא מהני בישול ויפלס בזה שם דרך נכון ליישב כ"ז עפי"מ שהכריח מלשון הכל בו סי' הנ"ל ומיישב שם כל התמיהות אשר תפסו עליו בברור חיל ע"ש:

אות (ו) מביא קו' הקצוה"ח סי' רג"ע שהקשה לסברת הפוסקים דביטול הוא מטעם הפקר והפקר הרי הוא רק כנדר וכמ"ש הר"מ בפ"ב מה' נדרים הי"ד וא"כ הרי אכתי ברשות הבעלים קאי עכת"ק ויתירץ זה שם עפ"י סברא חדשה ונחמדה בענין משיכה קונה או מעות קונות שהוכיח שם בראיות ברורות דלמ"ד משיכה קונה בעי' קנין בגוף החפץ ולא מהני סילוק רשות בלבד אבל למ"ד מעות קונות שפיר מועיל סילוק רשות לחודי' ובזה מבואר שם כל השיטות לשיטתיהו בענין ביטול אם הוא מטעם הפקר ואם מועיל ביטול בחמץ ידוע הכל בביאור נחמד ומחודד ע"ש עד סוף אות (ז) ושמח לבך ומובאה כבר למעלה באות ב':

אות (ח) מבאר שיטת הטור או"ח סי' תל"א דחמץ שלא ביטלו עובר למפרע בב"י ומכריח שם עפ"י קו' הקצה"ח סי' רס"ב שהקשה אהא דלא מהני ביטול לאח"ז איסורו משום דאינו ברשותו דלמה לא מהני גילוי דעת למפרע. כהך דכלך אצל יפות דאמרי' אגמלמ"פ דתרומתו תרומה דביטול למפרע לא מהני אלא כשהוא בידו גם עכשיו לבטלה כהא דכלך אצל יפות דבידו גם עתה לתרום מן היפות ע"כ מהני גילוי דעת למפרע ע"ש סברא נחמדה. ובזה יתרץ שם קו' הב"א שהקשה לדעת הטור הנ"ל מהא דקפריך בגמ' וכי משכחה ליבטלה דהרי לפי"ד הטור הנ"ל בלא"ה יעבור בב"י למפרע ולא יועיל הביטול. ואולם לפי הנ"ל שפיר ניחא דכיון דלפי ההו"א שבגמ' דאפי' לאחז"א ג"כ ברשותו קאי לבטלה א"כ שוב שפיר מועיל הביטול למפרע כקו' הקצה"ח הנ"ל ע"כ שפיר פריך דליבטלה ולא יעבור בב"י למפרע ע"ש דברים משמחים לב מבין:

אות לט ביאור עצום ופלפלא חריפתא ביישוב המשך סוגי' הגמ' שם דהבודק צריך שיבטל עפ"י כל השיטות בהא דבדק ולא ביטל אי עובר למפרע בב"י וישוב לכמה קושיות ותמיהות עצומות הנופלות שם בסוגיות הגמ' הכל בדרך מרווח ומחודד ע"ש מביא עד סוף אות (יב) דברים יקרים ושבע מעדנים לנפשך:

אות (יג) מביא קו' הש"מ למס' ב"ק שהקשה בהא דאמר ר"א ב' דברים וכו' דאמאי לא חשיב נמי שור הנסקל שאינו ברשותו ומתרץ זה שם עפ"י סברא דקה לחלק בין חמץ לשור הנסקל דבשור הנסקל הוי ברשותו לענין אם בא אחר וקדם והרגו חייב לשלם לו שכר מצוה שחטף ממנו ובחמץ לא שייך זה ע"ש שהכריח זה בסברא ברורה ותמצא נחת אות (י"ד) ישוב שני לקו' הב"ח על הטור המובאה באות ח' הנ"ל ע"ד החידוד ע"ש צוף דבש:

שער (ה) בענין ל"ת הניתק לעשה אות (א) מביא מש"כ בחידושי מהר"ם דר"י סובר רק באונס שגירש דאין לוקין עליו דהוי לאו שקדמו עשה אבל בבא אל המקדש טמא מודה שחייב מלקות ויסבור זה שם בחילוק נחמד ע"ש אות (ב) יחדש בסברא ישרה דלאו שקדמו עשה אם לוקין עליו יתלה בספק הנודע ומובא ג"כ למעלה שער א' אות ט' אי עשה עדיפא בעצם מל"ת או לא ומעיר עוד שם בדבר החדש בהא דקאמר שם הש"ס וכי חשוב עשה יתירא דעת הר"ש אלגזי מובא בס' יד מלאכי כללי הש"ס אות שע"ח שלאו שאין לוקין עליו חמור' מלאו שלוקין ע"ש מלתא חדתא ועפי"ז הסגנון יפלס את דרכו הלאה בישוב דברי הגמ' במכות שם דר"י ור"ל אזדו לטעמיהו בענין קימו ולא קימו ובטלו ולא בטלו ויעמיס בזה שם סברא נכונה ע"ד החידוד וע"ש עד סוף אות (ג) אמרי נועם אות (ד) ביאור עצום ונפלא בחלוקת הענין ל"ת הנול"ע וכל נושאי' בבירור כל הדעות וחידושי הראשונים ואחרונים המשתרגים בענפי' ועוד פרחים ושושנים שונים בישוב כמה קושיות הנופלות בעניני' וע"ש עד סוף אות (ט') כי יהלו מאורי':

אות (י') מביא קו' עצומה בהא דקאמר הש"ס דמשכחת לה בטלו גבי אונס שגירש היכא דהדירה על דעת רבים דאמאי לא נימא דעשה דולו תהי' לאשה ידחה הל"ת ועשה דנדר שישנו בשאלה ותירץ דאין אומרין כאן עדל"ת משום דאי אמרה לא בעי' מי איפא לעשה כלל וכמו שתירצו שם התוס' גבי ל"ת ועשה דגרושה בד"ה ואם כהן מ"מ אי אמרה לא בעינא הרי שוב לא הוי בטלו בידים ויתרץ זה שם באות (יא) עפ"י סברא אחת קטנה וגדולה היא לכל מבין שהעלה דהא מלתא אי בעי' קימו או בטלו יתלה בדבר הספק הנודע אשר כבר מובא למעלה פעמים ושלש אי עשה יש לה עדיפות בעצם נגד ל"ת אם לא ויבנה בזה בית חדש שתרץ הקו' הנ"ל בהקדם מה שהעלה בס' ברוך טעם שער התערובות פ"ט דהא דכתבו התוס' בערובין דף ע"א ד"ה מתן דבעשה דפשיעה אין עדל"ת זהו רק אם ל"ת חמור מעשה אבל אם נאמר דעשה עדיפא מל"ת אז אפילו עשה דפשיעה דוחה ל"ת יע"ש סכינא חריפא:

אות (יב) יבאר סברת הבעהמא"ו שהעלה דאפי' לר' יוחנן דאית לי' קימו ולא קימו ג"כ לא מחייב אלא בגוונא דמשכחת לה בבטלו ויסביר זה עפ"י קו' חדשה שהעלה בסוגין דלר"י דאית לי' קימו מדוע ילקה בלא קימו דהא הוי לאו שאב"מ כיון דאין העבירה נגמרת רק אחר שלא קיים העשה ובהקדם דברי הה"מ פ"ג מה' שכירות ה"ב ע"ש דבר נחמד. אות (יג) מביא דברי רבינו המל"מ ז"ל פ"ג מה' ביאהמ"ק הכ"א שהאריך בענין התוס' דמס' שבועות די"ז ע"א ויבאר דבריו ז"ל במה שהם נובעים בסוגין עפ"י הנ"ל ובהצעת דברי הגי"וו כלל כ"ב שהוכיח משיטת הר"י בתוס' פסחים דכ"ט ע"ב ע"ש אות (יד) מבאר שיטת הרמב"ם ז"ל פי"ח מה' סנהדרין דלהנל"ע אינו עובר בלא קימו אלא כשאי אפשר עוד לקימו כגון באונס שמתה האשה וכדומה אבל כשבידו לקיימו לא לקי אפי' אם עדיין לא קימו וזהו דלא כשיטת רש"י ז"ל דס"ל דכל שהב"ד מזהירין אותו לקיים ולא קיים לקי ויבאר פלוגתתם עפי"ד הגי"וו ז"ל הנ"ל בדרך מרווח ע"ש ותמצא נועם אות (טו) ביאור דעת הרמב"ם ז"ל שפסק בפ"י מה' נערה דלאו שקדמו עשה נמי אין ל"ע עפ"י הסברת מחלקותו עם רש"י ז"ל המובאה באות הקדום באופן נעים ומעיר בתמיהא עצומה על דברי הצל"ח ביצה ד"ד ע"ב ויתרץ דברי רבינו ז"ל הללו באופן אחר עפ"י סברא נחמדה בלהנל"ע ע"ש מלתא דתתקבל אות (טז) ישוב לקו' הרמב"ן במלחמות שהקשה על דעת הבעהמא"ו ז"ל הנ"ל מהא דפריך הש"ס שם אהא דקאמר אנו אין לנו אלא זאת ועוד אחרת בשלמא למ"ד קימו וכו' והרי לפי"ד הבעהמא"ו ז"ל דאפי' למ"ד קימו ג"כ בעי' שיהי' משכחת בבטלו א"כ הרי אפי' למ"ד קימו ג"כ קשה קו' הש"ס ויתירץ זה באמצעות הסבר' הנזכרת באות י"ב שם בדרך נעים ע"ש ויסעד לבך. אות (יז) ישוב לקו' הגי"וו שהקשה דלר"י דס"ל בחולין דפ"א ע"א דהיכא דלא אתרו בי' חייב מלקות ולא מיפטר משום דקלב"מ א"כ מאי פריך הכא אליבא דר"י אי דקטלה לב"מ הרי משכחת דלא אתרו בי' על הקטלא ורק