תבואות השדה חלק א רצו

ג"כ לקו' חדשה משו"ת בשמים ראש סי' ש"א עפ"י דברי הר"ן פסחים סוגי' דאפשר ולא קמכוין דברים נחמדים יעוי"ש. אות (ז') ישוב נכון לקו' השאגת ארי' סי' ץ' שהקשה אהא דפריך הש"ס במנחות ד"ה דל"ל מיעוט למעט טריפה דיכול לילף מק"ו מבע"מ דהרי איכא נפקותא לענין עדל"ת. והתיר זה בסברא נחמדה יעוי"ש. אות (ח') יבאר ענין עשה ול"ת דקציצת הבהרת ויתן טעם לשבח בדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דר"י רק ל"ת לחודי' באופן נעים. אות (ט') הנה היא מלא צנא דדובשא בביאור דעות הראשונים בטעמא דעדל"ת אם הוא מפאת חומר העשה מן הל"ת או מגזיה"כ ויכריח מסוגית הש"ס דיבמות דרבא אית לי' דעדל"ת הוא מטעם חומר העשה. ויעמיס בזה כוונה נכונה בדעת רבא שסובר בש"ס שבת דקל"ב ע"ב דלא בעי' בעידנא בעדל"ת ויפרש ג"כ להא דקאמר בזבחים דצ"ז ע"ב דאין עדל"ת שבמקדש דלטעמי' קאזיל. ויתרץ עפי"ז באות (י') קו' גדולי האחרונים שהקשו במה שהביאו התוס' בקידושין דל"ח ע"א בשם הירושלמי דלהכי סוף העשה דמצה דוחה ל"ת דחדש משום דהוי עשה דלפני הדיבור והקשו דהרי בש"ס דידן ביבמות ד"ה ע"ב מוכח דעשה דלפה"ד עדיף מעשה דלאחה"ד ויתרץ זה עפ"י הנ"ל שנחלקו בטעמא דעדל"ת אם הוא מפאת חומר או מגזיה"כ באופן נעים ועפי"ז יבאר ג"כ באות (י"א) למ"ש התוס' במס' שבת דקל"ב ע"ב ד"ה האי דעשה דחמירא דוחה אפי' ללתו"ע ויחדש בסברא עמוקה דזה יחלה ג"כ בהך ספיקא בטעמא דעדל"ת הנ"ל. ובזה יאיר לן באות (י"ב) לדברי הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' נזיר שכ' בטעמא דעשה דגילוח מצורע דחי לל"ת לנזיר הוא משום דהעשה דנזיר נתבטלה מאלי' ולא הביא הטעם שבגמ' משום דישנו בשאלה. ויפרש ג"כ לטעמי' שסובר דקציצת הבהרת הוי רק ל"ת ומישב הכל על נכון בתקלין חדתין ותרווה נחת. עוד יעיר שם באות (י"ב) בדבר הבא מן החדש להכריח דרבא לשיטתו שסובר בש"ס זבחים דל"ב ע"ב דבהותרה לא אמרי' הואיל ע"כ ס"ל דלאוי דיו"ט חמירי עפי"ד התוס' יבמות ד"ה ע"ב ד"ה כולא ע"ש פרפרת נאה. אות (י"ג) יתרץ קו' הגאון ר' יודא אסאד ז"ל חיו"ד סי' רמ"ו שהקשה אמאי אמרי' לר"א דמכשירי מצוה דוחין שבת הרי הוי עשה דלפני הדיבור ויתרץ זה בשני פנים עפ"י מה שהעלה באות ו' דאיסור שבת אינו יכול להפקיע המצוה ושנית עפ"י שהעיר למעלה דאם אמרי' דעשה עדיפא מל"ת אז שפיר עשה דלפה"ד עדיף ולפי"ז שוב א"ש לר"א לשיטתו שסובר דמכשירי מצוה דוחין שבת ולא בעי בעידנא וא"כ הרי ע"כ סובר דעשה עדיפא מל"ת ושוב שפיר גם בעשה דלפני הדיבור אמרי' עדל"ת ויעויי' בפנים דברים נעימים. אות (י"ד) תירוץ נחמד לקו' הגאון ר"י אסאד ז"ל מובאה בסי' חת"ס שהקשה דאמאי איצטריך לר"ש לילף בשבת ק"ו ע"א דמקלקל בחבורה חייב מדאצטריך קרא להתיר מילה בשבת דאמאי לא יליף בפשיטות מדאסרה התורה מילה שלב"ז בשבת. ולתרץ זה עפ"י סברא חדשה באופן נעים יעוי"ש. אות (טו) יביא שיטת הראשונים דאפלק"ש אמרי' אלא פשאפלק"ש באותו שעה אבל אם צריך להמתין איזה זמן בקיום שניהם זה לא מקרי' אפלק"ש ויבאר בזה דברי הש"ס שבת דכ"ד עפ"י גמ' יומא ד"ו ע"ב ויחדש דזה יתלה אם הא דפבל"ת הוא הותרה או דחוי' ע"ש ותפוק רצון. אות (טז) יבאר דברי הירושלמי ריש פ' במה מדליקין דנשמע דאפילו להצית המדורה מעיו"ט נמי אסור בו שריפת קדשים ויתן טעם לשבח דהוא משום דשריפת קדשים אסור מגזיה"כ אבל אם הי' מטעם איסור מלאכה אז שפיר שרי יעוי"ש מלתא בטעמא ויבאר בזה דברי המכילתא פרשת בא עפ"י סברא נכונה שהעלה דבשבת איסור המלאכה הוא מפאת הפועל הואיל וכתי' כל מלאכה לא תעשו משא"כ ביו"ט דכתי' כל מלאכה לא יעשה שם הוי שפיר עצם המלאכה אסור יעוי"ש בפנים פלפלא חריפתא:

שער ב' בסוגי' דאפר כירה ש"ס ביצה ד"ח אות (א) יביא קו' עצומה על סוגית הגמ' שם עפ"י שיטת הריב"א הנודעת בתוס' חולין דקמ"א ע"א ד"ה ל"צ דאע"ג דאין עדל"ת ועשה מ"מ הל"ת מיהא נדחית יעוי"ש ויבאר אח"ז דיש חולקים בדעת ריב"א הלזאת ויחדש בסברא נכונה דזה יתלה ג"כ בהך ספק הנזכר אם עדל"ת הוא מטעם חומר העשה או הוא מפאת גזיה"כ שהל"ת לא נאמרה במקום עשה ויעמיס בזה כוונה נחמדה בהמשך לשון הש"ס ביצה הנ"ל עד סוה"ד ואכול דבש:

שער ג' בענין מ"ע שהז"ג אות (א') תירוץ נחמד לקו' הפנ"י והשעה"מ סי' מה' פסהמו"ק שתמהו על קו' התוס' דישרפו קדשים ביו"ט ע"י נשים דליכא גביהו העשה דיו"ט דהרי נשים אינן מחויבין כלל בעשה דשרפת קדשים כיון דאינו נוהג בלילה והוי מעשהז"ג ויתור' זה עפ"י סברא דקה ונחמדה לחלק בין הך מעשהז"ג ובין שארי מעשהז"ג כגון שופר ולולב ותפילין דשם הזמן גורם להם שיבואו כפי' רש"י ז"ל בש"ס קידושין שם משא"כ הכי דהעשה דשריפת קדשים רק לנתוקי הלאו דבל תותירו הוא דקאתי וזה החיוב שפיר מוטל עליו גם בלילה וע"כ לא הוי מעשהז"ג ע"ש עד סוף אות (ב) וינעם לך. אות (ג) יביא ראי' נפלאה מדברי הירושלמי פסחים פ"ח ה"א דעשה דתשביתו לא הוי מעשהז"ג וימתוק עוד זה שם בסברא נחמדה. אות (ד) יבאר החילוק בין מעשהז"ג ולהז"ג ויפרש הסמיכות בד' הקושיות שבגמ' שם דפריך למ"ד ש"כ הבכ"א מלמדין אמאי לא נילף ממצה והקהל לחייב נשים ותו מ"ע שלהז"ג נשים חייבות מנ"ל יעוי"ש עד סוף אות (ה) ויערב לחכך. אות (ו) ימתוק דעת הפנ"י שם שהעלה דבמצוה שאפשר לקיימה ע"י שליח אפי' מעשהז"ג נשים חייבות ויסביר זה עפ"י מ"ש הכלבו ס' ע"ג בטעמא דמעשהז"ג נשים פטורות שהוא משום דלא תיבטל מלהתעסק בצרכי בעלה שליח ויחדש עוד דעפ"י דברי הכלבו הלא מצות קידוש היום לא הוי מעשהז"ג הואיל והוא רק בדיבור יעוי"ש עד סוה"ד דברים נעימים. אות (ז) יביא דברי הרמב"ן שהביא מצות ביכורים בהדי מ"ע שאהז"ג ויביא בזה דברי התוס' פסחים דל"ח ע"ב ד"ה נאכלים דביכורים אינם מן החובות הקבוע להם זמן אף שאינם באין אלא מן העצרת ועד החג מ"מ הואיל וזמנן ארוך לא מקרי קבוע לו זמן ויביא עוד דברי הז"א מס' מגילה כ' ע"ב ד"ה ולודוי מעשר שהסביר לדעת הרמב"ן ז"ל הנ"ל דביכורים לאי הוי מעשהז"ג בסברא דקה ע"ש:

שער ד' ליקוטי אמרים בעניני בדיקה וביטול אות (א) מביא מחלוקת רש"י ותוס' בענין ביטול אם הוא בכלל תשביתו ויבאר זה שם. אות (ב) מביא מחלוקת הר"ן ריש פסחים והטור או"ח סי' תל"ד אם בעי' ביטול עם הבדיקה או סגי בבדיקה לחודי' ע"ש אות (ג) ביאור עצום בענין ביטול אם צריך להיות בלב שלם ויביא כל דעות הפוסקים ראשונים ואחרונים המדברים בזה ויבאר שם באות (ד) דזה יתלה בפלוגתא ר"י ור"ש אם חמץ לאחה"פ מותר בהנאה מה"ת ומיישב עפי"ז דעת הכל בו סי' מ"ח ודעת רבינו הרמב"ם ז"ל בחמץ ידוע לא מהני ביטול אשר הקש' עליו מש"ס