תבואות השדה חלק א רצה

שלא יתחייב כרת עכ"פ וממילא ליכא חיוב חטאת כמ"ש לעיל בריש הסוגי' והנה א"כ קשה לכאור' מאי פריך הגמ' אמאי פטור ביבמתו נדה כיון דאין זמנו בהול מ"מ פטור משום דקיים עכ"פ מ"ע דיבום ונדח' מעלת הל"ת במקצת עכ"פ ממדריגת' החמור' וא"כ אפי' אין זמנו נמי ליתא חיוב חטאת. רק די"ל דהגמ' קאי אליבא דר"י דס"ל מה"ב ואפש"ל דס"ל דבשוגג נמי אמרינן מהב"ע ולא ס"ל כסברת התוס' ריש פ' לה"ג ד"ה משום דהו"ל מהב"ע דמהב"ע לא הוי רק היכא שהמצוה נעשה ע"י העביר' וא"כ הכא ביבמתו נדה באמת לא קיים מצות יבום כיון דהו"ל מהב"ע ועי' בלח"מ ועי' שו"ת ר' יודא אסאד לחלק או"ח סי' קצ"ז מ"ש בזה והנה ר' יוחנן הוא מרא דשמעת' במס' סוכה דס"ל מהב"ע וא"כ ליכ' לפוטרו משום דקיים מצות יבום דהא באמת ליכא מצות יבום כיון דהו"ל מהב"ע וליכא לפוטרו רק משום דהו"ל אנוס ופריך הגמ' שפיר כיון דאין זמנו בהול לא מקרי אנוס וזהו כוונת הגמ' ור' יוחנן כמאן ר"י דווקא דאיהו ס"ל מהב"ע לא מהני וא"כ לא קיים מצות יבום וא"כ אמאי פטור. אמנם הר"מ לשיטתו דאיהו לא ס"ל מהב"ע כמ"ש הכ"מ ריש פ"ח מהל' לולב דהר"מ לא ס"ל מהב"ע וא"כ שפיר קיים מצות יבום אפי' באשתו נדה וכיון שקיים מצות יבום שפיר פטור אע"ג דאין זמנו בהול ולא הו"ל אונס כל כך מ"מ ע"י המצוה שקיים מועיל לנו להוריד הל"ת ממדריגת' החמור' אע"פ שלא נדחית לגמרי מ"מ אקלש לי' חומר המדריג' שיש בה כמ"ש לעיל ושפיר פטור אע"ג דאין זמנן בהול והגמ' לא הקשה רק על ר' יוחנן כיון דלדידי' לא קיים מצות יבום ביבמתו נדה משום מהב"ע כמ"ש בס"ד ודו"ק:

(כ) עוד יש ליישב באופן אחר מ"ט סגי להר"מ לפטור בטעמי' דבזיז לשיול' אע"ג דאין זמנו בהול גבי יבמתו נדה דהנה התוס' ד"ה סמוך לווסתה כתב' דבאמת לח ידע ג"כ שהי' סמוך לווסת' והנה נ"ל מסבר' אם עובר על איסור דאוריית' במה שבא עלי' אפי' אם אינו יודע כגון שיודע שסמוך לווסתה עכ"פ למאן דס"ל ווסתו' דאורייתא וודאי לא סגי' טעמים דבזיז מינ' לשיולי ואיך לא יירא לנפשו ליכנס באיסור דאוריי' ואין לפוטרו משום דבזיז מינ'. רק באמת י"ל דהיא לא עבר על איסור דאורייתא דלא היה לו לאסוקי' אדעתא דילמא הי' נדה דמוקמינן לה בחזקת טהרה כדאמרינן מס' נדה ט"ו ע"א במתני' כל הנשים בחזקת טהרה לבעלים ומסתמ' ה"ה ליבם נמי דמהו חילוק יש וא"כ הו"ל כנכנס ברשות ואע"ג דמ"מ היה לו לבדוק ולשאול אותה לענין זה שפיר אמרינן דסגי לי' כיון דבזיז לשאול אותה ומה"ת הו"ל בחזקת טהרה לכך לא שאל אותה והו"ל טעה בד"מ אך אכתי קשה היה לו לשאול אותה דלמא הי' סמוך לווסת' דנגד זה לא מהני חזקת טהרה דמהו חזקת טהרה יש לומר שמסתמ' עדיין לא הוי סמוך לווסת' וא"כ בכל גוונא עביד איסור' דאורייתא למאן דס"ל ווסתו' דאוריית' וא"כ אמאי פטור משום טעה בד"מ כיון דסוף סוף עושה איסור דאוריי' ואיך נימא דמשום דבזיז מינ' מותר לו לעשות איסור דאוריית' והנה הה"מ פ"ד מהל' איסור' ביאה הלכה ט' כתב אליבא דר' יוחנן דס"ל ווסתו' דאורייתא וא"כ פריך הגמ' שפיר דלדידי' אי ס"ל ווסתו' דאורייתא וא"כ עיקר ביאתו אליה היה באיסור ואיך סגי לן טעמא דבזיז מינ' לפוטרו במקום שעושה איסור מה"ת לולא דזמנו בהול. אמנם הר"מ לשיטתו דס"ל להדיא פ"ח מהל' א"ב הל' י"ד דווסתו' רק מדרבנן. א"כ עיקר ביאתו ותחילת כניסתו אליה אינו עושה איסור דאורייתא דלענין חשש דילמא נדה הי' הרי יש לה חזק' טהרה ואי משום חשש דילמא היא סמוך לווסת' דלזה לא מהני חזקת טהרה הרי עיקר הווסתו' אינו מה"ת (ואפי' לפי מ"ש הנו"ב מד"ק ליו"ד סי' נ"ה וסי' נ"ו דפריש' סמוך לווסת' הי' לכ"ע דאורייתא משום דחיישינן שמא תראה ע"ש היינו דווקא כשהיה יודע שהיא סמוך לווסתה משא"כ לחוש שזה דלמא היא סמוך לווסתה פשיטא דאין לחוש למאן דס"ל ווסתו' מדרבנן) וא"כ ניהי דמדרבנן עכ"פ היה לשואלה היינו דווקא באשתו שאינו בזיז מינה הו"ל כאפשר לברורי דלא סמכינן על חזק' משא"כ ביבמתו שפיר היה יכול לסמוך אחזק' וא"כ נכנס ברשות במה שבא אליה ושפיר סגי לי' בטעמא דיבמתו בזיז מינ' לפוטרו והגמ' לא פריך רק על ר' יוחנן דס"ל ווסתות דאורייתא וא"כ מעיקרא עשה איסור כיון דהו"ל לחוש דלמא הוא סמוך לווסת' ופשיט' דלא סגי טעמא דבזיז מינ' לפוטרו היכא שעושה איסור דאוריית' בעיקר כניסתו אליה אמנם הר"מ דס"ל ווסתו' דרבנן שפיר סגי לי' בטעמא דבזיז מינ' שלא היה לשאול אותה כיון דלא עשה איסור דאורייתא כמ"ש ושפיר הו"ל טעה בד"מ מהטעם דבזיז מינ' לחודא אע"ג דאין זמנו בהול ודו"ק היטב:

סליק ספר תבואות השרה בעזה"י מפתחות בענין עדל"ת שער א' אות א' תירוץ נכון לקו' התוס' ריש פ' ר' אליעזר דמילה ד"ה שלא ברצון ובאות ב' וג' יבאר עפי"ז הסגנון סמיכות הנך תרי מימרא דמייתי שם הש"ס דבמקומו של ר"א היו כורתין עצים לעשות פחמים וכו' ובמקומו של ריה"ג היו אוכלין בשר עוף בחלב ע"ש דבר חריף אות (ד') יתיר קו' הרשב"א דיביאו התינוק אצל סכין ואי דיהי' מוכרח לחלל שבת אח"כ בהחזרתו לאמו אז שוב יהי' פק"נ ויהי' מותר לחלל שבת. ויחדש דזה יתלה אם פק"נ הוי הותרה או דחוי' דאם הוא דחוי' אז אסור להביא לידי חילול ויביא ראי' משיטת הבעה"מ סוף פ"ק דמס' שבת ע"ש מלתא בטעמא אות (ה') וסברא חדשה בהא דאמרה תורה דמהלינן בשבת ולא חיישי' לספק נפל ויתרץ בזה קו' השא"ג סי' כ"ט שהקשה בחטאת העוף הבא עה"ס איך ידחה הלאו דכלאים ויתיר בזה גם קו' הראשונים הנ"ל שיביאו התינוק אצל הסכין ע"ש מלים ערבים אות (ו') חילוק נכון בין מכשירי מצוה דדחו שבת ובין כל עדל"ת דעלמא ויביא קו' הגאון ר"ד דייטש ז"ל שהקשה לפמ"ש התוס' ריש פסחים דמי שאין לו קרקע פטור מפסח א"כ למה מכשירי פסח דוחה שבת לר"א הא מצי להפקיר קרקעותיו כמו במזוזה וציצית דס"ל שאינם דוחין את השבת משום דיכול להפקירן. ויתרץ זה בסברא דקה יעוי"ש ויביא מש"כ בשו"ת שו"מ מהדורא תליתאי ח"ג סי' קס"א לתרץ קושי' זו ויעיר תימה רבה בדבריו ז"ל יעוי"ש ויתרץ