תבואות השדה חלק א רצג

כלל דאטו מותר לחלל שבת משום מנהג' בעלמא מ"מ משום דע"י כוונתו הטובה לעשות מצוה בא לו הטרדה הו"ל כאנוס ופטור וא"ש נמי מה דנקט הר"מ בהך בבא ממש דינא דמתני' וכן השוחט את הפסח בשבת ונודע לו אח"כ שמשכו הבעלי' את ידם או שנמצא טריפה בסתר פטור ולכאורה יל"ד הא דינא דלולב אינו דומה כלל להני דינא דהתם במשכו הבעלי' ידם או נמצא טריפה הרי הוא עשה כדינו ואפי' אם היה בא לב"ד לשאול מה לעשות היו מורין לו שישחוט כיון שאינו יודע שהי' טריפה משא"כ בלולב אילו היה בא לשאול היו אומרי' לו שאסור להוציאו לרה"ר וב"כ וב"כ בלולב לא משכחת לה פטור' רק שעשה בדעה שאינו מיושב' ובשחטו ונמצא טריפה בסתר עשה הכל בדעה מיושבת ואפ"ה פטור וא"כ מ"ש דנקט הר"מ דינא דלולב ודינא דנמצא טריפה בחד בבא ונקט וכן דמשמע דדמי אהדדי רק לפימ"ש א"ש דהר"מ נקט אח"כ להני דינא דלא נטעה מ"ש והוציא את הלולב היינו דוקא שעשה באמת מצוה בהוצאה זו וקיים מצות התורה כס"ד דפשטא דגמרא משא"כ בשלא עשה מצוה בהוצאה זו שכבר קיים מעיקרא מצות לולב ועכשיו אינו טרוד רק במנהג של אנשי ירושלים תו לא הו"ל טרוד דבעינן עשה מצוה דווקא וכה"ג שכבר קיים המצוה לא הו"ל עשה מצוה לכך נקט הר"מ בתר דינא דלולב וכן אם שחטו את הפסח ונמצא טריפה דהתם וודאי לא עשה מצוה אע"ג דהתם אנוס טפי מ"מ כיון דהכא בלולב נמי בא לו הטעות ע"י שהי' בהול לקיים המצוה כמנהג אנשי ירושלים חשבי' לי' כטרוד ופטור אע"ג דבאמת לא עשה מצוה בהוצאה זו כמו בשחט ונמצא טריפה דג"כ לא עשה מצוה מ"מ כיון דע"י שרצה לקיים המצוה חלל שבת פטור ה"ל כלולב אע"ג דלא עשה מצוה מ"מ כיון שהוציאו כדי לצאת בו וכוונתו הי' לקיים המצוה על צד המובחר כאנשי ירושלים הו"ל נמי טעה בד"מ וא"ש דנקט הני דיני בחד בבא ודו"ק היטב כי הי' נכון בביאור דברי הגמ' והר"מ בס"ד:

(יד) ועפ"י מ"ש בפירוש דברי הגמ' מתורץ עוד מה שהקשה בס' נטע שעשועים מאי פריך הגמ' מדאגבי' קני' הא בעינן עקירה והנחה בחיוב וכאן כיון דבעקירה הו"ל עכ"פ פטור מכח טעה בד"מ ממילא ליכא חיוב' ומאי פריך מדאגבי' נפיק בי' וכן הקשה הגאון ר' משולם טיסמניטץ ועי' שו"ת שו"מ מהדורא תליתאי ח"ב סי' נ"ה מ"ש בזה ולפי דברינו א"ש דבאמת למסקנ' פטור בכל גוונא וקושי' הגמ' אי רק על לישנא דאביי דאמר ל"ש אלא שלא יצא דהא לא משכחת כלל לא יצא וזה כוונת רש"י במ"ש הכי קשי' לי' ה"ד לא יצא בו דבאמת היה יוכל להקשות סוף סוף פטור כיון שהעקיר' היתה בפטור דטעה בד"מ רק הכי קשי' לי' ה"ד לא יצא כלומר וא"כ אין התחלה כלל לדינא דאביי רק למסקנא באמת פטור בכל גוונא. וא"ש נמי מה שהקשה בס' כפ"ת למה לא נקנו הר"מ דאח"כ נטל הלולב כהלכתו דבאמת א"צ לזה דהא כבר קיים המצוה לפימ"ש מדאגבי' (והיינו אי אמרי' דבמצוה ע"י מעשה א"צ כוונה) והא דבלולב פטור אע"ג שכבר יצא לפימ"ש בדעת הר"מ ובאימורי צבור חייב היכא דקדם ושחטינהו הכא בלולה שאני כיון שעדיין טרוד לקיים המנהג אנשי ירושלים מה דשייך אחר קיום המצוה נמי כמ"ש בירושלמי שהבאתי באות י"א ודו"ק:

(טו) ונ"ל להביא ראי' דהר"מ ס"ל כמ"ש דטעה בד"מ ואפי' לא עשה מצוה פטור דהנה בכל טעה בד"מ י"ל דהוי כמחשבתו להיתר והנה במס' מנחות ס"ד ע"א גבי שמע שטבע תינוק בים ופרש מצוד' להעלות דגי' והעל' דגים ותינוק פליגי רב' ורב' אי אזלינן בתר מעשיו או בתר מחשבתו אמנם אם פרש מצוד' להעלות תינוק והעל' דגים זה לא נזכר בגמ' רק הר"מ פ"ב מהל' שבת הלכה ט"ז הביא הך דינא נמי וכתב שם הלח"מ דהר"מ כתב כך מסבר' דנפשי' דכיון שמחשבתו הי' עכ"פ להיתר להעלות תינוק פטור אפי' לא העלה התינוק פטור וא"כ ה"נ כיון דמחשבתו הי' למצוה אע"ג דלא עשה מצוה נמי פטור הגם דיש לחלק קצת דהתם מחוי' הי' להציל התינוק כיון ששמע שנטבע בים משא"כ הכא מ"מ כיון דמחוי' הי' לעשות המצוה אין חילוק וכן ראיתי בחידושי הגאון ר' משולם טיסמניטץ ז"ל למס' סוכה שכתב נמי גבי טעה בד"מ דהוי כמחשבתו להיתר. והנה מאן דס"ל דבעינן עשה מצוה לכאורה לא מהני רק אם המצוה היה בדבר שעשה העבירה כמו גבי תינוק שעל של ע"ש בשבת דבאותו תינוק שחלל שבת עשה מצות מילה או ביבמתו נדה בעל שקיים המצוה באותו בעילה משא"כ אם בהעבירה שעשה לא עשה מצוה רק בדבר אחר זהו לא מקרי עשה מצוה ונפלאתי על הכפ"ת במס' סוכה מ"ב ע"א שכ' בהא דר"ה בעולת עוף שנמצא בין אגפים וסבר חטאת העוף הי' שאם אכל שניהם חטאת העוף ועולת העוף הוי טעה בד"מ ועשה מצוה והוא פלאי דהא באותו מעשה שעשה האיסור דהיינו אכילת עולת העוף לא עשה שום מצוה ולא דמי כלל לתינוק' או ליבמתו נדה או ללולב ברה"ר דהתם עושה מצוה בגוף הדבר שעשה העבירה ואולי לא כתב הכפ"ת רק לס"ד דגמ' דפריך מאי קמ"ל ר"ה דהוי ס"ל דכה"ג נמי הוי עשה מצוה כיון שאכל חטאת העוף נמי ומ"מ צ"ע דטפי מסתבר דממתני' דר"י גופ' ס"ל לר"ה להוכיח דאפי' לא עשה מצוה נמי פטור דהא ר"י קאמר והוציא את הלולב ומשמע לי' דאפי' לא הי' בידו רק הלולב לבד והמינים אחרים הי' לו בחצר אחרת והלך ליטול את הלולב לאגדו עם מינים אחרים נמי פטור אע"ג שעדיין לא עשה מצוה ואם נימא כסברת הכפ"ת דבכל גוונא מקרי עשה מצוה אפי' אם המצוה לא נעשית באותו דבר שעשה העבירה א"כ אמאי אמרי' מס' שבת קל"ז ע"א במל של אחה"ש בשבת דמקרי לא עשה מצוה ואמאי הא מל את של שבת ג"כ וא"כ עשה מצוה וע"כ כיון דבתינוק של אחה"ש לא עשה שום מצוה לא מקרי עשה מצוה. הגם די"ל דהכפ"ת ס"ל בשיטת הר"מ דס"ל ג"כ דבעינן עשה מצוה וא"כ מדפסק הר"מ במל של אחה"ש בשבת נמי פטור ע"כ כיון דמל של שבת נמי עשה מצוה מקרי אפי' בכה"ג שהמצוה לא נעשית באותו תינוק שחלל שבת אמנם זהו אינו דהרי להגמר' ס"ל להדי' דכה"ג לא עשה מצוה מקרי וכבר כתבתי להוכיח בשיטת הרמב"ם גבי לולב נמי דהר"מ ס"ל דאפי' לא עשה מצוה נמי פטור כמה שהארכנו לעיל בס"ד ודו"ק:

(טז) אמנם יש לעיין במ"ש הר"מ הלכה ט"ז פ"ב מהל' שגגות מי שהי' לפניו בליל פסח צלי של פסח ונותר מן הקדשים ונתכוין לאכול צלי שהי' מצות ושגג ואכל הנותר הר"ז חייב חטאת שהרי לא עשה מצוה א"כ מוכח דס"ל דל"א טעה בד"מ פטור רק היכא שעשה מצוה וא"כ הי' היפוך ממ"ש בדעת הר"מ דלא בעינן עשה מצוה ונראה ליישב דברי הר"מ דהנה אע"ג דקיי"ל דבאכילת מצוה לא בעינן כוונה כמ"ש הב"י באו"ת סי' תע"ה בשם הר"נ מ"מ היכא דלא עשה מצוה יש לחלק דוודאי בדבר שמסתמא כיון לשם מצוה שפיר אמרי' אע"ג דלא עשה מצוה מ"מ פטור כיון שמחשבתו הי' עכ"פ למצוה כמו גבי מילת תינוק' או בלולב לרה"ר או בשחט הקרבן ונמצא טריפה כיון שעכ"פ מחשבתו היה למצוה הו"ל מחשבתו להיתר ופטור משא"כ בדבר שאפשר שאפי' בעשיי' המצוה נמי לא היה כוונתו לשם מצוה כמו