תבואות השדה חלק א רצא

שיעור כמ' תינוקת ידחו שבת כמו שאין שיעור כמ' פסחים ידחו שבת ומכיון דשבת נדחי' אמרינן טעה בד"מ אפי' אם עשה כבר המצוה כמו במל של שבת תחלה ואח"כ של ע"ש או של אחה"ש כיון דשבת כבר נדחי' פטור וא"כ לא דמי לאימורי צבור דהתם מעולם לא נדחה שבת רק לגבי עיקר המצוה הותר' וא"כ כיון דטעה אפי' אם נימא שקודם שהקרי' התמיד פטור דהו"ל טעה בד"מ כיון דמ"מ מחמת המצוה טרוד הי' הו"ל כאנוס מ"מ לאחר שהמצוה כבר נעשה תו לא חשיב כאנוס ושפיר חייב משא"כ במילה אע"ג שמל את של שבת תחלה וא"כ תו לא הו"ל כאנוס כ"כ מ"מ כיון ששבת כבר ניתן לדחות לגבי עיקר המצוה עכ"פ ממילא כל גוונא דטעה ע"י המצוה ליכא חיוב חטאת ודו"ק היטב בלשון הרמב"ם שכוונתו כדברינו ממש שהרי כ' וז"ל ושכח ומל שניהם בשבת פטור שהרי יש לו רשות למול אחד מהן בשבת ושבת דחוייב הי' אצלו וכו' הואיל וזמנו בהול אינו מדקדק עכ"ל הרי דנתן טעם ג"כ משום ששבת דחוי אצלו כלומר דמשו"ה ס"ל במל שניהם בכל גוונא אפי' של שבת תחלה נמי פטור כיון דשבת דחויי' הו"ל מילה דבר שאין לו קצבה כמו פסח ממש דאין הטעם בדבר שאין לו קצבה משום שאין יכול לעמוד על מנינ' כדס"ד דר' יוסי בירושלמי רק משום ששבת נדח' לגבי הך מצוה וכיון דכבר דחתה מצוה זו את השבת לכך פטור אפי' כי טעה בזו המצוה וראה הרמב"ם לפסוק בזה כר' ירמי' בירושלמי דכל שלא נתנה התורה שיעור כמ' ידחו את השבת הו"ל דבר שאין לו קצבה כיון דר"י בר פלוגת' הוד' לו שם והיינו כמו שהסברנו בס"ד דכל שלא נתנה התורה שיעור ע"כ דשבת נדחת לגבי הך מצוה וממילא אפי' כי נעשי' כבר המצוה מ"מ כיון דכבר ניתן שבת לדחות פטור מחטאת אפי' אם טעה כיון דמ"מ נתקיים היום מצות מילה ע"י זה שהי' זמנו היום. וא"כ ממילא ל"ק נמי מלולב דאמרינן במס' סוכה אם כבר יצא חייב בהוציא את הלולב (הגם שאפשר דהר"מ אינו מחלק בזה שהרי לא הבי' כאן בהל' שגגות אוקומת' דאביי שם כשהפכו ועי' בתויו"ט שם מס' סוכה ולקמן נדבר מזה בס"ד) דהתם לא ניתנה שבת לדחות כלל ולכך אינו פטור רק כ"ז שלא קיים המצו' דטרוד במצוה ממש הו"ל כאונס משא"כ היכא שכבר קיים המצוה אע"ג שהי' סבור שלא קיים עדיין לא הו"ל כטוע' בדבר מצוה רק כטוע' לגמרי במצוה שאינו נוהג' כלל וכמ"ש בפתיח' לסוגי' זו ולכך חייב היכא שכבר קיים מצות לולב וא"ש פסק' דהרמב"ם גבי תינוקת מה שהניח הלח"מ בצ"ע ודו"ק היטב:

(ח) ומ"ש דלגבי לולב לא ניתן שבת לדחות הנה התיוי"ט ריש מס' שבת כתב דלולב ומיל' ניתן שבת לדחות וכבר הבאתי לעיל בפתיח' מה שתפסו עליו כל האחרונים דהיכ' ניתן לדחות לגבי לולב עי' כ"ס לאו"ח סי' מ"ח. הנה הרשב"א למס' סוכה ג"כ כתב במתני' יו"ט הראשון שחל להיות בשבת פי' ולולב דוחה שבת וע"כ כוונתו כיון דבשאר יו"ט חוץ מיו"ט הראשון אסור ליטול לולב בשבת וא"כ כשחל יו"ט ראשון ונצטו' מפי חכמים ליטול לולב בביתו קרי לי' דחייב וזה כוונת תויו"ט דבמיל' כיון שנצטו' לדחות שבת יוכל לטעות וכן בלולב יודע הי' אשתקד כשחל אחד משאר ימי הסכות בשבת לא נטל לולב ועכשיו כשחל יום ראשון צריך ליטול א"כ נראה בעיניו עכ"פ כאילו היום דוחה שבת דהרי עכ"פ דמצות לולב ביום ראשון אלימ' טפי מבשאר ימים וסבור הי' לחלל שבת עבור המצוה או שעי"ז שוכח שבת כיון שברוב השנים אינו נוטל לולב בשבת ועכשיו הותר לו סבור שמסתמ' אינו שבת היות דברוב השנים אינו נוטל בשבת ושפיר יוכל לבא לידי טעות וזהו כוונת תיו"ט דניתן שבת לדחות כלומר שע"י מצות נטילת לולב יוכל לבא לידי שכחת שבת ולא דמי למצות צדקה כלל ודו"ק:

(ט) במס' סוכה במתני' ר"י אומר יו"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת ושכח והוציא את הלולב לרה"ר פטור מפני שהוציא ברשות ואית' בגמ' אמר אביי ל"ש אלא שלא יצא בו אבל יצא בו חייב ופרש"י שם וז"ל אבל יצא בו קודם שהוציאו תו לא טעה בדבר מצוה הי' ולא טרוד מהשתא במצוה לעשות' ויש לפרש כוונת רש"י עפ"י מ"ש בפתיח' דהיכ' דטועה בכל ענין המצוה תו לא הוי טעה בדבר מצוה רק במצוה גופא טעה וא"כ ה"נ מכיון שכבר יצא ידי נטילת לולב א"כ תו ליכא עליו חובת מצוה כלל והו"ל כמי שאין לו שום תינוק למול בשבת ושכח ומל של אחה"ש בשבת דחייב ואע"ג דבמילה אע"ג שמל של שבת תחלה נמי פטור כבר כתבנו לעיל בס"ד לחלק בין לולב למילה ופריך הגמ' הא מדאגבי' נפק בי' וא"כ ה"ד לא יצא בו אמר אביי כשהפכו וכתבו התוס' ד"ה אמר אביי דהכא אזלינן אי ס"ל מצווה א"צ כוונה דאי ס"ל צריך כוונה א"ש בפשיטות דמיירי שלא נתכוין לצאת ורבא משני כגון שנטלו בכלי והנה הר"מ בפי' המשנה במס' סוכה נקט נמי להני גוונא דמיירי שלא יצא עדיין כגון שהפכו או נטלו בכלי דאי כבר יצא לא הו"ל טעה בד"מ ועי' בס' כפ"ת דלכאורה משמע דהכא גבי לולב א"צ כוונה דאלא"ה לא בעינן לאקומת' כשהפכו וע"כ דלולב כיון דהוי מצוה ע"י מעשה א"צ כוונה ולא דמי לשופר דלא הוי רק שמיע' בעלמא בעינן כוונה אמנם בפ"ב מהל' שגגות לא הביא הני אוקומת' כשהפכו רק נקט סתמא המוצי' את הלולב ביו"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת כדי לצאת בו והעבירו ד' אמות ברה"ר פטור שהרי ברשות הוציא ולא נקט כלל כשהפכו א"כ י"ל ב' דרכים בדברי הר"מ או דס"ל אפי' כשכבר צא נמי הו"ל טעה בד"מ ולא כאביי או דס"ל מצוות צריכות כוונה אפי' במעשה ולא דמי לאכילת מצה דלא בעי כוונה משום דהתם נהנה עכ"פ כמ"ש הב"י באו"ח סי' תע"ה בשם הר"נ במס' ר"ה דף כ"ח ע"ש. והנה הכ"מ בהל' שגגות כתב דמשו"ה נקט הר"מ כדי לצאת בו לאשמעינן כאביי דמיירי שעדיין לא יצא ולפי"ז ע"כ צ"ל דמשו"ה לא נקט הר"מ כשהפכו דלדינא ס"ל מצוה צריך כוונה וא"כ אפי' לא הפכו נמי לא יצא כשלא כוון לצאת ועי' בתויו"ט מה שנתקשה בדברי הר"מ אלו:

(י) ונ"ל ליישב דברי הר"מ דהנה בס' נטע שעשועי סי' ח' הקשה מנ"ל לאביי דמיירי דווקא כשלא יצא בו דלמא ס"ל לר' יוסי כר"מ במס' פסחים דאפי' בקדם ושחטינהו לאמורי צבור בריש' אע"ג דכבר עשה המצוה נמי פטור וכן במל של שכת תחלה נמי ס"ל להר"מ דפטור כמ"ש לעיל ועוד יל"ד כיון דלא משכחת לה לפטור רק כשהפכו א"כ אמאי נקט ר"י בסתמ' דפטור הא בסתמ' חייב כשהוציאו כיון דמדאגבי' נפק בי' אע"ג דתנא א"כ לפרש דבריו מ"מ כל כי האי דלא משכחת לה לפטור' רק בגוונא רחוקה כשהפכו או שנטלו בכלי הו"ל לפרושי. עוד הקשה בס' כפ"ת כיון דאביי אמר אבל יצא בו חייב וא"כ כי פריך הא מדאגבי' נפק בי' מסתמ' על אביי פריך ולמה קאמר אח"כ אמר אביי וע"ש שכתב דמתחלה אביי קשיש' קאמר ואח"כ הקשה אביי האחרון על דבריו והא מדאגבי' נפק בי' ומשני כשהפכו ע"ש דכך כתב בכוונת רש"י במ"ש הכי גרסי' הא מדאגבי' וכל זהו דוחק. וליישב כל אלו הקושיות נ"ל דהנה יש להסתפק אי הא דאמרינן טעה בד"מ פטור הי' רק במצוה דאורייתא משא"כ במצוה דרבנן אע"ג דע"י טרדת המצוה בא לו הטעות ליכא לפטרו או דלמא