תבואות השדה חלק א רצ

הא דשחט זבחי' הראוי' לשם פסח דפטור הי' משום שפסח אין לו קצבה וא"כ בתינוקת כיון דהוי דבר שיש לו קצבה אמאי סתם הר"מ שפטור במל שניהם ומשמע אפי' במל של שבת תחלה והרי תינוקת הוי דבר שיש לו קצבה וקשה מאימורי' על תינוקת ע"ש בלח"מ שכתב שם וז"ל והקושי' שהקשתי מתינוקת לאימורי' עדיין צ"ע וכן הקשה בס' כפ"ת מס' סוכה מ"ב והתם נמי גבי לולב אמרי' דאם יצא כבר ל"א טעה בדבר מצוה פטור וקשה נמי מהך דתינוקת דפטור אפי' מל של שבת תחלה וראיתי להגאון ר' משלם טיסמניטץ ז"ל שכ' דאפש"ל דהרמב"ם דפוטר אפי' במל של שבת תחלה לא קאי רק אחלוק' דשל ע"ש בשבת דעשה מצוה וא"כ לא קשה מלולב דבלולב אם כבר יצא לא עשה מצוה אמנם זהו דוחק לפרש כן ובפרט דהקושי' מאימורי' עדיין לא מתיישב' דהא בשלמי' לשם אימורי' נמי עשה מצוה כיון דכל הזבחים כשרים שלא לשמה נמי. ונ"ל ליישב דברי הרמב"ם דהנה בירושלמי פ"ו מס' פסחים הלכה ה' ובפראד"מ הלכה ט' פליגי אמוראי מהו מקרי דבר שאין לו קצבה דר' ירמי' סבר דמשו"ה מקרי פסח דבר שאין לו קצבה משום דלא נתנה התורה שיעור כמה פסחים ידחו את השבת ולא דמי לתמיד שנתנה התורה שיעור ור' יוסי סבר דמשו"ה הוי פסח דבר שאין לו קצבה שאין את יכול לעמוד על מניני והנה הנ"מ הי' לענין תינוקת דאי רק משו"ה הוי דבר שאין לו קצבה משום שאין יכול לעמוד על מניינו א"כ תינוקת כיון דיכול לעמוד על מנינ' הוי דבר שיש לו קצבה משא"כ אי אמרינן דדבר שאין לו קצבה מקרי במה שלא נתנה התורה שיעור כמו פסחים ידחו שבת א"כ גבי תינוקת נמי לא נתנה התורה שיעור וממילא גם תינוקת הו"ל דבר שאין לו קצבה ע"ש בירושלמי דר' יוסי הוד' לר' ירמי' ר' יוסי כד הוי מטי לתינוקת הוי אמר יפה למדנו ר' ירמי' והנה לכאור' יל"ד בדברי ירושלמי אלו אמאי קרי לתינוקת דבר שאין לו קצבה דבשלמא בדבר שאינו יכול לעמוד על מניינ' הו"ל טעה בד"מ כיון דראוי לטעות בו משא"כ גבי תנוקת מאי בכך שלא נתנה התורה שיעור כמ' תינוקת ידחו שבת מ"מ כיון דיוכל לעמוד על מנינו לא הו"ל לטעות וא"כ אמאי חשיב לי' טעה בדבר מצוה:

(ו) ונ"ל דהענין הי' כך דוודאי י"ל כל היכא דחזינן שכבר נתנה התורה רשות לדחות את השבת והוא טעם שלענין זה נמי דוחה יש לפטור אותו טפי מהיכ' שלא ניתן לדחות כלל דהסברא הי' כך כיון שכבר ניתן לדחות משא"כ בדבר ששבת לא נדח' לגבי האי מצוה מעולם רק שהותרה כמו שמצינו לענין קרבן תמיד בשבת עי' מכלת' לסדר יתרו פ' ב' מחלליה מות יומת וביום השבת שני כבשים שניהם בדבור אחד נאמרו. א"כ לא נדחה שבת לגבי קרבן שבת רק שמעולם לא נאמרה מצות שבת לענין קרבן זה וכה"ג מצינו מס' זבחים ל"ב ע"ב אליבא דרבא דכל דהורח' אמרינן מ"ל חד דחייב מה לי שתי דחייב משא"כ במידי דאשתראי אמרינן להא אשתראי ולהא לא אשתראי. וא"כ י"ל כך בכוונת הירושלמי דס"ל משו"ה פטור בטע' בד"מ כיון דמ"מ ניתן לדחות כדאמרינן דמשו"ה בקדם ומל של שבת בע"ש כיון דתו לא ניתן לדחות אצלו באמת חייב אמנם כן ה"ד בדבר דמתור' דחי' קאתינ' עלי' הרי דחזינן שכבר הקילה התורה במקצת גבי הך מצוה כמו שבת לענין פסח שפיר אמרינן אפי' בטעה בד"מ נמי פטור דלגבי הך מצוה כבר אקלש לי' איסור' דשבת. אמנם בדבר שלא מתור' דחי' מותר בשבת רק משום דלגבי הך מצוה לא נאמר' מצות שבת כלל א"כ היינו דווקא אם באמת עושה מצוה זו משא"כ אם טעה הו"ל כשאר שוגג דהרי לענין הטעות לא הותר' שבת זו משא"כ אם טעה הו"ל כשאר שוגג דהרי לענין הטעות לא הותר שבת וחייב כמו שוגג דעלמא ודו"ק היטב. ומעתה י"ל כוונת הירושלמי הי' דוודאי בדבר שיש לו קצבה כמו קרבן צבור בשבת נוכל לומר דשבת הותר' לגמרי משא"כ בדבר שאין לו קצבה כמו קרבן פסח האיך נוכל לומר דשבת הותר' לענין דבר שאין לו קצבה דבשלמא קרבן שבת שנאמר בו שני כבשים נוכל לומר דלענין זה לא נאמר' מצות שבת משא"כ בדבר שאין לו קצבה ל"ש לומר דלא נאמר' שבת כלל רק דמ"ע דפסח אלים לדחות שבת וא"כ שפיר יש לחלק בין טעה בד"מ לענין פסח דלגבי פסח ניתן שבת לדחות כיון דהוי דבר שאין לו קצבה וא"כ ממילא תינוקת במילה נמי כיון דהוי דבר שאין לו קצבה אמרינן דשבת לא הותר' לגבי מילה רק שבת נדח' דמ"ע דמילה אלימ' לדחות שבת. וא"כ כיון שכבר ניתן שבת לדחו' אמרינן אפי' אם טעה באותו המצוה שניתן שבת לדחות אצלה נמי פטור משא"כ אימורי צבור דלא ניתנה שבת לדחות רק דלגבי המצוה לא נאמר' מצות שבת כלל וא"כ כי טעה ולא עשה זאת המצוה הרי לא הותר' שבת כלל וחייב כמו שוגג דעלמא וס"ל לירושלמי דעיקר הטעם דפטור בטעה בד"מ הי' משום דכל שמצות שבת נדחית לגבי זו המצוה אקלש לי' חומר' דשבת ופטור (ובפרט אי ס"ל דבעינן עשה מצוה דווקא ואפי' בשל אחר"ש בשבת נמי איכא קצת מצוה כיון דיצא בדיעבד במל תוך ח' פי' רמ"א יו"ד סי' רס"ב ובש"כ שם ובס' מגן אבות להר"ם בנעט ועי' בירושלמי שכ' שמואל קפודקא אמר למחר יש בעשיתה מצוה) וא"כ בדבר שלא נדח' שבת רק הותר' כל שטעה ולא עשה המצוה שהותר' שבת עבור' הוי כלא עשה כלל דהא בענין זה לא הותר' כלל וממילא חייב ומעתה בין היטב את אשר לפניך לחלק בין היכא ששבת נדחה דאז כבר נקלש קצת חומר השבת במצוה זו משא"כ בדבר שהותר' דלא נקלש כלל חומר השבת ועפ"י זה הי' ס"ל לירושלמי לחלק בין דבר שיש לו קצבה דבדבר שיש לו קצבה לא נדחה שבת כלל רק שהותר משא"כ בדבר שאין לו קצבה אין סבר' לומר דשבת הותר' בדבר שאין לו קצבה וע"כ בכה"ג שבת נדחה וכיון דשבת נדחה שפיר אמרינן אפי' בטעה כיון דהטעות נמשך לו ע"י זו המצוה דשבת נדחים מפניה פטרתו התורה כיון דגם לגבי עיקר המצוה שבת נדחי' וממילא גם מילה בשבת הוי דבר שאין לו קצבה דלגבי מילה נמי שבת נדחית וממילא גבי מיל' נמי כי טעה בד"מ פטור ואין הטעם משום רבוי מניינם רק כיון שהי' דבר שאין לו קצבה ע"כ דשבת נדחה וכיון דעיקר המצוה אלימ' לדחות שבת ה"נ אם ע"י זאת המצוה נמשך לו טעות פטור כיון דעיקר המצוה אלימ' לדחות שבת ה"נ אם עי"כ נמשך לו הטעות אין לחייבו בקרבן כיון ששבת כבר נדחית ודו"ק:

(ז) אמנם בגמ' דילן שפיר אמרינן דמילה הוי דבר שיש לו קצבה דהגמ' קאי בשקלא וטרי' דר' יהושע עם ר"א ור"א ס"ל דמכשירי מיל' נמי דוחה שבת והתם וודאי ל"ל דהמצוה אלימ' כ"כ לדחו' שבת מפניה שאפי' המכשירי' ידחו וע"כ דס"ל לר"א דשבת הותר' לגבי מילה והארכנו בזה בחידושינו לסוגי' דעדל"ת וס"ל לגמ' אליבא דר"א דע"כ החילוק בין דבר שיש לו קצבה לאין לו קצבה כס"ד דר' יוסי בירושלמי משום שפסח אין אתה יכול לעמוד על מנינו וא"כ שפיר הו"ל תינוקת דבר שיש לו קצבה דלר"א ל"ל משום דשבת נדח' דר"א דס"ל דמכשירים נמי דוחי' שבת ע"כ צ"ל דס"ל דשבת הותר' לגמרי לגבי הני דדוחי' שבת וא"כ בתינוקת כיון דל"ש לומר שאין אתה יכול לעמוד על עניינ' קרי לי' שפיר דבר שיש לו קצבה אמנם לדידן שפיר י"ל דשבת נדחי' מפני מילה כמו מפני פסח כיון שלא נתנה התורה