תבואות השדה חלק א רפט

ודו"ק. ומה מאוד נמלצו בזה דברי רש"י ד"ה אם של ע"ש בשבת וכו'. וזה של ע"ש היה אתמול חולה או שנאנס ולכאורה יל"ד טובא מה בעי רש"י בזה שהתינוק של ע"ש היה אתמול חולה או שנאנס ומה נ"מ הלא העיקר מה שאנו דנין היה רק במה שמל של ע"ש בשבת ועוד יל"ד בדברי רש"י ד"ה ר"י פוטר וז"ל ואע"ג דחלל שבת ועשה שלא כדת מ"מ מצות מילה קיים ע"ש רש"י ועשה שלא כדת היא ודאי יתיר לשון אמנם לפי מ"ש א"ש הכל בס"ד דעכשיו קיימינן דטעה בד"מ אינו פטור רק כשעשה מצוה דמשו"ה על של אחר השבה בשבת דלא עשה מצוה חייב וא"כ קשה מה חילוק בין עשה מצוה או לא כיון דמ"מ הי' טרוד וצ"ל ע"כ כמ"ש דבעשה מצוה נדחה הלאו עכ"פ ממדרגיתו החומרא דלא לחייב עליו חטאת וא"כ קשה לכאורה הא פשע במה שלא מל אותו מע"ש ועשה ע"י פשיעה אין לו כח לדחות כלל ולכך צ"ל דמה שלא על מע"ש היה התינוק חולה או שנאנס וא"כ לא פשע מידי ושפיר אמרינן דהמצוה דוחה עכ"פ ללאו במקצת דהלאו נקלש וליכא חיוב חטאת אמנם קשה א"כ במזיד נמי כשמל של ע"ש בשבת אמאי לא נקלש הלאו מחיוב סקילה וצ"ל דבמזיד לא מהני המצוה כלל לדחות הלאו אפילו במקצת משום דהו"ל מהב"ע אמנם בשוגג לא אמרינן מהב"ע. וזה כוונת רש"י אע"פ שחלל שבת ועשה שלא כדת כלומר וא"כ הו"ל מהב"ע וא"כ אין בכח לדחות הלאו אפי' במקצת רק מ"מ כיון דהו"ל בשוגג לא אמרי' מהב"ע וז"ש רש"י מ"מ מצות מילה קיים כלומר דבשוגג ל"א מהב"ע וא"כ ממילא שפיר נדחה הלאו במקצת עכ"פ ע"י עשיית המצוה דלא לחייב חטאת וא"ש החילוק בין עשה מצוה ללא עשה מצוה ודו"ק היטב:

(ג) במ"ש לעיל בפתיחה דהא דטעה בד"מ פטור היא רק היכא שמצוי לטעות ולכך באינ' ראוי' לשם פסח חייב דלא מצוי לטעות כ"כ וא"כ ר"מ דס"ל דפטור אפי' באין ראוי' פליג וס"ל אפי' באין מצוי לטעות נמי פטור נ"ל דר"מ לשיטתו פוטר מטעם אחר דהנה הא ודאי כל דאיכא טרד' טפי שייך לפטור אותו והנה רש"י ד"ה פטור הואיל וטרוד במחשבת לבו מאז הופרשו ויודע שעליו להקריבה טועה ושוחטן לשם פסח די"ל דהנה אע"ג דאינו טרוד כ"כ במצוה זו ממש כמו הכא דטרדת הפסח לא יוכל לגרום לו ליקח את שאינו ראויה כלל מ"מ כיון דטרוד בזה הקרבן להקריבו הו"ל נמי טרוד בד"מ. והנה ר"מ לשיטתו ס"ל ברגל הראשון עובר בבל תאחר במס' ר"ה ד' ע"ב א"כ מיד כשיגיע ע"פ טרוד הוא מאוד על זה הקרבן שלא יבא לידי בל האחר ושפיר הוי טרוד אמנם לר"ש דס"ל אינו עובר עד שיעברו ג' רגלים א"כ ממנ"פ אם אכתי לא הוי רגל שלישי למה יהיה טרוד כ"כ כיון דאכתי לא יבא לידי בל תאחר ואע"ג דבאיסור עשה עכ"פ עובר אפי' ברגל הראשון מ"מ ע"י איסור עשה לא הוי טרוד כ"כ דאיסור עשה לא חמיר כ"ב עיין מס' מנחות ס"ח ע"א תוס' ד"ה והא כתיב דמשום איסור עשה לא עשו חכמים גזירה וא"כ ה"נ לא הוי טריד כ"כ דנימא שע"י טרד' חלל שבת. ואם עכשיו כבר יבא רגל השלישי אמרינן כיון דכבר עבר באיסור עשה מה שלא הקריבו מקודם א"כ באה לו הטרדה ע"י פשיעה מה שפשע שלא הקריבו מתחלה לכך לא מיפטר מטעם טרדת מצוה כיון דמ"מ פשיעתו גרמה לו הטרדה אמנם לר"מ דברגל הראשון עובר בב"ת שפיר לא באה לו הטרד' ע"י פשיעה ולכך פטור אפי' באין ראוי' דמ"מ טריד במצוה מקרי:

(ד) ועד"ז הולך השקלא וטריא דגמרא דר"ז פריך על ר' ביבי אליבא דר"מ דפוטר אפילו בעגל של זבחי שלמים מהא דמודה ר"מ בבעלי מומים דחייב היה ס"ל לר"ז דע"כ לא פוטר ר"מ רק היכא דטרוד בהך מצוה שחייב היום ונתחלף לו אחרת וא"כ בבע"מ דלא שייך בהו טרדה לענין קרבן פסח חייב וכמו כן בעגל של זבחי שלמים דלר"ז לא ס"ל לסברא שיהיה מהו שטרוד במצוה אחרת שאינה נוהגת היום פוטרת אותו ואינו פטור רק מה שנוכל לתלות שטעה בהמצוה שנוהגת עכשיו שטעה שזהו קרבן פסח וא"כ בעגל שאין לך מום גדול עזה לענין קרבן פסח היה מחויב לר"מ נמי. אמנם ר' ביבי השיב לו כיון דמ"מ טריד ביה מחמת מצוה אחרת שפיר חשיב טרד' דמצוה לפוטרו מקרבן והטעם י"ל באמת דר"מ ס"ל דילפינן חטאת מע"א כדאמרי' מס' שבת קל"ד ע"א ולכך שטעות בא לו ע"י מצוה יהיה איזה שיהיה ליכא לחיובי' ובפרט לפי מ"ש דלר"ע מקרי טרוד ביותר אפי' בקרבן דעלמא שלא יבוא לידי ב"ת דעובר עליו ברגל הראשון אליבא דר"מ. ובוא וראה דעיקר הטעם לחייב בשאינו ראויה למאן דס"ל דחייב הוא רק משום דהוי לי' למידק דהיינו שאין הטעות מצוי כ"כ דהנה רש"י במתני' ד"ה אם אינם ראוי' כתב איל בן שתי שנים וקשה למה נקט דוקא בן שתי שנים הא כל שעברו עליו י"ג חודש נמי קרוי איל א"ו דבי"ג חודש כיון דמ"מ יוכל לטעות שהיה בן שנה הוי הטעות מצוי טפי ולכ"ע פטור רק בן שתי שנים אינו מצי לטעות כ"כ וחייב אבל לר"מ אפילו בעגל אע"ג דבודאי אינו מצוי לטעות שהיא קרבן פסח וליכא טרד' כ"כ מ"מ יש לו עליו טרדת הקרבן שהוא מחויב בו ושפיר פטור לר"מ בין מטרד ולא מחלף ובין היכא שמחלף אע"ג דאינו טריד. ועיין בצל"ח שהביא להקשות מאי פריך ר"ז מבע"מ דמודה ר"מ דלמא התם שאני דלא עשה מצוה משא"כ בשלמים ששחטו לשם פסח כיון דהקרבן כשר עשה מצוה והאריך שם דלר"מ דפוטר אפי' במל של אחר השבת אלמא אע"ג דלא עשה מצוה פוטר דלדידיה אין חילוק ואח"כ העלה דמ"מ קצת מצוה איכא בשלאחר השבת בשבת נמי וכבר הבאתי לעיל בפתיחה. ונראה ליישב באופן אחר דהנה אע"ג דאפי' מאן דס"ל אעל"מ מ"מ בקדשים בעינן שינה הכתוב לעכב ה"ד היכא שרק בקדשים נוהג זה האיסור אבל היכא שעשה איסור אחר גם בקדשים לא מהני וס"ל לר"ז דהיכא ששחט שלמים לשם פסח בשבת כיון דאיכא איסור שבת לא מהני וא"כ לא עשה מצוה כלל ול"ל א"כ במילה נמי נימא אעל"מ ואמאי פטור דזהו אינו דבמילה ליכא למימר אעל"מ דהא עכ"פ מהני מעשיו שאינו ערל. משא"כ כאן בקדשים אמרינן אעל"מ וא"כ לא עשה מצוה אמנם רש"י במתני' ד"ה ור' יהושע כתב להדיא דהו"ל עשה מצוה בשלמא ששחטן לשם פסח אלמא דלא אמרי' כאן אעל"מ י"ל דאליבא דרבי יהושע ע"כ ס"ל כאביי דאי עבד מהני לדברי התוספות כתובות כ"ט ע"ב ד"ה חילולים שהקשה לר"י דס"ל אפילו היכא דאין קידושין תופסין נמי לא הוי ממזר א"כ ליכא למילף דקידושין תופסין באלמנה לכ"ג מדאינו עושה ממזרים והדרא קושית הגמ' לדוכתא אמאי קידושין תופסין באלמנה לכ"ג וע"כ דר"י ס"ל אע"מ וע' בספר מלא הרועים וא"כ שפיר כתב רש"י דלר"י עשה מצוה אמנם ר"ז כאן ס"ל אעל"מ וא"כ בשלמים ששחטו בשבת לשם פסח לא מהני הקרבן מידי וליכא מצוה ולכך פריך שפיר מבעלי מומים. רק למסקנא אמרינן לר"מ אפי' בליכא מצוה רק שהטרדא באה לו ע"י המצוה וכפי מ"ש דלר"מ איכא בהילות המצות אפי' בקרבן אחר שלא יבא לידי בל תאחר ודוק היטב:

(ה) הלח"מ בפ"ב מהל' שגגות הקשה על הר"מ דס"ל במל שניהם בשבת פטור ומשמע אפי' מל של שבת תחלה נמי פטור והא הר"מ גופ' פסק כמסקנ' דגמ' בשוחט לשם אימורי צבור דקדם ושחטינהו לאימורי צבור בריש' חייב שהרי שם בהל' י"ג פסק אם שחט יתר על חוב' היום חייב חטאת על התוספת וע"כ