תבואות השדה חלק א רפח

כיון דכל חטאת ילפינן מע"א בעינן לגמרי כע"א שלא יהי' שם שום טעות מצד המצוה משא"כ היכא שיש צד מצוה תו לא הוי כע"א ופטור כדאמרי' שם מס' שבת קל"ז ע"א אליבא דר"י ודו"ק:

והנה כל אלו התנאים יתכנו אי אמרינן דמשו"ה טעה בד"מ פטור דכיון דהטעות נמשכ' לו ע"י המצוה חשבינן לי' כאונס ולא הוי בגדר שוגג א"כ כל שחסר לו מאלו התנאים תו לא הו"ל כאונס דוק היטב אמנם אי הוי לנו טעם אחר לפטור בטעה בד"ע צ"ע אי בעינן כל הני תנאים דווקא אי אפשר שאפי' אם יחסר אחד מהתנאים נמי יהי' בכלל טעה בד"מ. ונחזי מאי דקמן בס"ד הנה לר"מ אליב' דר"י דס"ל טעה בד"מ אפי' לא עשה מצוה נמי פטור וודאי הטעם משום דס"ל אליבא דר"י כיון דע"י המצוה בא לו הטעות הו"ל כאונס וא"כ אין לחלק בין עשה מצוה או לא דסוף סוף המצוה גרמת לי' שטעה אמנם אי ס"ל כראב"ש במס' שבת קל"ז דדווקא בעשה מצוה פטור א"כ ס"ל דלא זהו לחודא גורם לו לפטור מה שהטעות בא לו ע"י המצוה רק המצוה גופה גורמת לו לפטור לפי"ז אפשר דלא בעינן כל הני תנאים. אמנם באמת טעמא בעי אי נימא דעי"ז אינו פטור מה שהמצוה גרמת הטעות רק המצוה גופ' פטרתו ולכך בעינן שעשה מצוה דווקא איזה כח יש להמצוה שתפטור אותו מחיוב חטאת כיון דמיירי במצוה שאין האיסור ניתן לדחות אצל המצוה וא"כ מה יוסיף לנו תת כח במה שעשה המצוה או לא עשה. ובאמת כפי הנראה לפסק הלכה מדברי הר"מ פ"ב מהל' שגגות דפסק אפי' במל של אחר השבת בשבת נמי פטור אלמא דס"ל דלא בעינן עשה מצוה דווקא הגם שבסוף פ"ב שם ס"ל גבי נתחלף לו שפוד של צלי של פסח בנותר ואכלו דחייב משום שלא עשה מצוה וכבר עמד שם הלח"מ בסתיר' דברי הרמב"ם שם. אמנם לכאורה יש ליישב דקצת מצוה בעינן עכ"פ וא"כ במה של אחר השבת בשבת אע"ג דלכאורה לא עשה אפי' קצת מצוה דקודם ח' ליכא מצות מילה כלל מ"מ עכ"פ הועיל קצת דערל לא יהי' עכ"פ אפי' אי נימא דלא קיים המצוה כלל קודם זמנו ועי' בס' מנחת חינוך בפ' לך במצוה מילה ובשו"ת שאג"א סי' כ"ב וברא"ש פרק ראד"ע פסק להדיא במל קודם זמנו דא"צ אפי' להטיף דם ברית אח"כ וא"כ עכ"פ נתקיים ע"י עשייתו קצת מצוה אע"ג שלא עשה מצוה משא"כ באכל נותר והוא סבר שהי' פסח לא עשה שום מצוה לכך חייב וכן ברש"י במתני' בסוגי' בפסחים כתב נמי מצוה כל דהוא ויהי' איך שיהי' מ"מ קשה להבין החילוק לענין טעה בד"מ בין עשה מצוה או לא עשה ובחידושי הסוגי' נבאר בס"ד. ואציג בכאן מ"ש התויו"ט ריש מס' שבת גבי פשט העני דאע"ג דהבעה"ב נתן צדקה לא הוי טעה בד"מ דלא אמרינן טעה בד"מ פטור רק במילה או לולב דניתן שבת לדחות משא"כ במצות צדקה וכבר תמהו עליו וכי מה ניתן שבת לדחות אצל לולב הא הטלטול לא הוי מלאכה ע"ש בתוס' רע"א ובשו"ת כתב סופר או"ח סי' מ"ח ולכאורה י"ל לפי מאי דפסק הר"מ דבעינן מצוה שיהי' זמנה בהול דווקא עי' פ"י מהל' תרומות גבי תרומה בע"פ א"כ א"ש החילוק בשלומ' במילה או לולב כיון דזמנה בהול דהיא מצוה עובר' מקרי ניתן לדחות כלומר דאם לא יקיים עכשיו ידחה המצוה לגמרי משא"כ במצות צדקה דלא הוי מצוה עובר' כ"כ כיון שאין זמנה קבועה והתיו"ט נקט באמת וז"ש משא"כ במילה ולולב שניתן לדחות וקאי ע"ש שניתן לדחות על המצוה ואע"ג שקצת דוחק לפרש כן לשון התויו"ט מ"מ החילוק נכון ומבואר בס"ד לחלק בין מצוה שזמנה דווקא היום ובין מצות צדקה שאין לה זמן קבוע ל"ש טרד' המצות כ"כ ודו"ק ומעתה נבא לביאור הסוגי' בס"ד. ח"ת בסוגי' דטעה בד"מ (א) במס' שבת פליגי ראב"ש ור"ע אליבא דר"י דראב"ש ס"ל דר"י אינו פוטר רק במל של ע"ש בשבת דעשה מצוה אבל במל של אחר השבת בשבת דלא עשה מצוה ר"י נמי מחייב ור"מ ס"ל אליב' דר"י אפי' לא עשה מצוה נמי פטור וסברת ר"מ הי' משום כיון דטעות שלו בא לו ע"י שהיה בהול על המצוה פוטר ומסקינן במס' פסחים דר"מ ס"ל כל היכא דטריד אע"ג דלא מחלף כגון עגל של זבחי שלמים לשם פסח או היכא דמחלף אע"ג דלא טריד פוטר והלכך בחולין לשם פסח נמי פוטר ר"מ רק בבע"מ לשם פסח מחייב ר"מ דלא שייך טריד ולא מחלף אמנם למאן דס"ל דבעינן דווקא עשה מצוה צריך טעם לחלק. ונ"ל דהנה ידוע אפי' היכא דהעשה לא יוכל לדחות הל"ת כגון שהי' עשה ול"ת דמ"מ הלאו נדח' עי' סברת ריב"א מס' פסחים מ"ז ע"ב והבאתי בחידושי לסוגי' דעדל"ת והנה ה"נ אנן קיי"ל דמילה בזמנה דוחה שבה אבל מילה שלב"ז אינו דוחה שבת והיינו משום דמיל' שלב"ז אין לה מעל' כ"כ שתוכל לדחות שבת דחמיר' אמנם לאו גריד' נדחה אפי' מפני מיל' שלב"ז כדקיי"ל פראד"מ דמילה דוחה צרעת אפי' שלב"ז והנה חטאת אינ' חייבים רק על לאו חמור דהיינו שיש בו חיוב כרת במזיד וא"כ אנן נמי אמרינן היכא דעל שלב"ז אע"ג דהעשה לא אלים כ"כ שתוכל לדחות הלאו לגמרי מ"מ כיון שעכ"פ קיים מצוה יש כח למצוה ההוא להוריד הלאו ממדריג' החמור' דהא לאו בעלמא דוחה ואמרינן דע"י קיום המצות נקלש החומר שיש בהלאו ונשאר רק לאו בעלמא כמו לאו שאין בו כרת וממילא ליכא חיוב חטאת וא"כ היינו דווקא בעשה מצוה נוכל שפיר לומר דהלאו נקלש ממעלתו וליכא חיוב חטאת משא"כ בלא עשה מצוה ול"ל דא"כ במזיד נמי כשמל של ע"ש בשבת נימא כיון דעשה מצוה נקלש הלאו עכ"פ במקצת ולא יתחייב כרת דז"א דבמזיד כיון שעשה עבירה הו"ל מצוה הבאה בעבירה ולא נקלש הלאו כלל משא"כ בשוגג ל"א מהב"ע עי' בס' שנות חיים להגאון מהרש"ק סי' ע"ו ושפיר יש כח להמצוה להחלוש הלאו עכ"פ במקצת שלא יהי' בו חיוב חטאת. אמנם ר"מ ס"ל דלא אמרינן מהב"ע וא"כ ל"ל דהמצוה אע"פ שאין בכחה לדחות הלאו לגמרי מ"מ מקלש קליש לי' לאיסור' דא"כ נימא אפי' במזיד שמל של ע"ש בשבת שלא יתחייב כרת ומדלא אמרינן הכי אפי' במזיד ע"כ דלאו משום דהמצוה מחליש לי' ללאו בטעה בד"מ רק דטרד' המצוה פוטרתו וא"כ ממילא אין חילוק בין עשה מצוה ללא עשה מצוה ודו"ק היטב כי הי' סברא עמוק' לחלק למאן דס"ל דרק בעשה מצוה פטור:

(ב) ומעתה לפימ"ש למאן דס"ל דרק בעשה מצוה פטור הי' משום דהמצוה דוחה עכ"פ הלאו במקצת אע"ג דלא נדחה לגמרי א"כ יש לדון בזה דבר חדש דע"כ פטרינן לי' במל של ע"ש בשבת היינו דווקא כשהי' אונס בע"ש שלא הי' יכול למול בע"ש בזמנו משא"כ כשפשע ולא מל של ע"ש בזמנו אע"ג שבשבת טעה ועל של ע"ש מ"מ עיקר המצוה באה לו ע"י פשיע' שלא מל מאתמול וידוע שיטת התוס' מס' עירובין ק' ע"א גבי מתן ארבע במתן אחת דעשה ע"י פשיע' לא אמרינן עדל"ת א"כ ה"נ שמה שלא מל בע"ש הי' באם לו ע"י פשיע' אין בכח המצוה כלל לדחות הלאו אפי' במקצת ושפיר חייב אפי' בעל של ע"ש בשבת