תבואות השדה חלק א רפז

שירי מצוה שער ט פתיחה לסוגי' דטעה בדבר מצוה מס' פסחים ע"ב ומס' שבת קל"ז ע"א ומס' סוכה מ"ב. (א) פלוגתא דר"א ור' יהושע בטעה בדבר מצוה דר"א מחייב חטאת אע"ג דטעה בדבר מצוה ור"י פוטר כיון דטעה בדבר מצוה ואליבא דר"י פליגי ראב"ש ור"ע במס' שבת דמתני' דידן ס"ל דלר' יהושע נמי דפוטר בטעה בדב"מ דווקא היכא שעשה עכ"פ מצוה כגון במל של ערב שבת בשבת משא"כ היכא דלא עשה מצוה כלל כגון שמל של אחר השבת בשבת לר"י נמי מחייב חטאת ור"מ ס"ל אליבא דר"י כל היכא דטעה בדבר מצוה אע"ג דלא עשה מצוה כלל נמי פטור. והנה לכאורה נראה הטעם דפטור מקרבן בטעה בדבר מצוה הי' משום דחשבינן לי' כאנוס דע"י טרדת המצוה שהיה בהול לעשות המצוה בא לידי טעות. ובפרט במצוה שזמנה בהול כמו מילה בזמנה בשבת או שחיטת הפסח וודאי חשיב לי' כמו אונס. אמנם נ"ל הא דטעה בדבר מצוה פטור צריך להיות בו כעת תנאים האחד שלא יהי' טועה בדין כגון מי שהי' לו מילה שלא בזמנה וטעה שסבור שמילה שלא בזמנה נמי דוחה שבת זה לא חשבינן כטוע' בדבר מצוה רק כמו שאר שוגג שסבור שמלאכה זו מותרת דחייב חטאת כמו כן ה"נ במה שטעה דמיל' שלא בזמנה נמי דוחה שבת לא הוי טעה בדבר מצוה רק טעה בדין. ולכך לא נקיט המתני' פטור' בתינוקת רק היכא שטעה שסבור שזה התינוק זמנו היום דאע"ג דבגוונא אחרינא אפי' בטעות כה"ג נמי היה חייב כמו מי שסבור על חלב שהי' שומן דחייב חטאת וכמו כן ה"נ סובר על התינוק שאין מילתו דוחה שבת סובר שזהו דוחה שבת דהו"ל נמי כמו שומן ונמצא חלב דבעלמא חייב רק הכא כיון דהטעות בא לו ע"י המצוה פטור לר' יהושע. תנאי השני בטעה בדבר מצוה צריך שהמצוה תהי' שייך עכ"פ עכשיו כמו קרבן פסח בע"פ שחל בשבת ושחט קרבן אחר לשם פסח דסבור שזו הי' הקרבן פסח הו"ל טעה בדבר מצוה משא"כ במצוה שאין לו שייכות עכשיו אעפ"י שהוא סובר דמצוה זו נוהגת נמי עכשיו כה"ג לאו טועה בד"מ מקרי למשל מי שהוציא לולב בשבת לר"ה הו"ל טעה בד"מ כיון דמצות לולב נוהג' עכ"פ היום משא"כ אם הוציא לולב ביו"ט של שבועות שחל בשבת אע"ג שהוא סובר שמצוות לולב נוהג' בשבועות נמי מ"מ פשיט' דחייב דזהו לא הוי טועה בד"מ רק שטועה בהמצוה גופה כיון דאין שייכות למצוה זו היום. ולכך אפש"ל הא דמסקינן בגמ' דבקדם ושחטינהו לקרבנות צבור דחייב בשוחט שלמים לשם צבור הי' משום כיון דהתמיד כבר נשחט הו"ל בשבת זו לענין התמיד כמו מצות שופר בחג הסוכות דאין לו שייכות לזו המצוה היום דלא הוי טעה בדבר מצוה. התנאי השלישי בטעה בד"מ שתהי' נעשית עכ"פ כהוגן המצוה ובהמצוה לא תהי' עכ"פ שום חסרון כמו במל מילה שלב"ז בשבת או שהוציא הלולב דעכ"פ לא הפסיד המצוה עצמו רק שעשה שלא כהוגן שחלל שבת במצוה זו משא"כ היכא שעשה איזה פגם בהמצוה גופא שאפי' לולא שחלל שבת ג"כ היתה נפסד' זו המצוה בכה"ג לא הוי בכלל טעה בד"מ ולכך שחט את הפסח בשבת שלא לאוכליו כיון שחוץ מאיסור שבת ג"כ פגם וקלקל בהמצוה גופ' לא הוי בכלל טעה בד"מ וכה"ג כתב הפרמ"ג באו"ח באשל אברהם ריש סי' מ"ב לענין דחייב עשה לל"ת דהיכא שהעשה גופ' אינו נעשות כהוגן בזה ל"ש דחיה וה"נ כיון דמקלקל בגוף המצוה לא חשבינן לי' כטעה בד"מ וגוף הענין מבואר מעצמו דכל הטעם דפטור בטעה בד"מ הי' משום דאמרינן דכ"כ חביב' עליו המצוה ששכח עי"כ איסור שבת וא"כ מכיון דחזינן שמקלקל גוף המצוה הרי דהמצוה אינ' נחשבת בעיניו כ"כ שפיר אמרי' דהו"ל כשאר שוגג ולא כמו אונס כיון דהמצוה אינ' חשוב' בעיניו כ"כ שמקלקל בגוף המצוה לא היה לו לבא לטעות ע"י שיעשה איסור אחר ודו"ק. התנאי הרביעי בטעם בד"מ הי' שהדבר יהי' קרוב לטעות עכ"פ כמו בפלוגת' דר"א ור"י בשחט ראוי' לשם פסח כיון דזהו הקרבן נמי הי' כשר לפסח לכך מצוי בו הטעות משא"כ היכא שאינו מצוי לטעות לא הוי טעה בד"מ ח"ש רש"י ד"ה אם אינו ראוי' כו' דההוא לאו טועה בד"מ הי' כלומר דבכה"ג אינו מצוי לטעות. ועפי"ז נוכל להבין מ"ש דבלולב ששכח והוציאו לר"ה ביו"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת אע"ג דשכח שהי' שבת ולא ששכח שיש לו לולב בידו פטור הי' וגבי תינוקת לא נקט דפטור בשכח שהי' שבת היום רק בטעה שסבור שזהו התינוק זמנו היום ומ"ט לא פטור אפי' בשכח שהי' שבת רק לפימ"ש א"ש דכל שאין הטעות מצוי לא הו"ל כטוע' רק כשוגג דעלמא וא"כ היכא שיש לו שתי תינוקת ואחד נולד בשבת כבר ידע איזה ימים מקודם שיהי' לו תינוק למולו בשבת וא"כ לא שכיח כשיבא היום שהוקבע למצוה שישכח שהי' שבת ואם אירע ששכח וקדם ומל של ע"ש בכה"ג לא הו"ל טוע' בד"מ כיון דאינו מצוי לטעות שהרי מחמת זו המצוה שיש לו אחד למול בשבת היה לו ליתן אל לב שהיום שבת כדי שימול את שזמנו היום ולכך לא מקרי טועה בד"מ גבי תינוקת היכא שהטעות היה שלא ידע שהי' שבת משא"כ בלולב שפיר יוכל לשכוח שבת ע"י הטרדת דמצות לולב. והא דלא נקט נמי לענין מצות מילה היכא שלא היה לו רק תינוק אחד למול בא' בשבת וטעה בשבת שהי' סבור שהיום אחד בשבת או ערב שבת התם נמי כיון דמצות מילה רמי' עליו למול בזמן המצוה ושבת לא היה זמן המילה כלל והוא טעה אין לו שייכות היום לזו המצוה כלל ודמי' ממש כמו שהוציא שופר בחג הסוכות בשבת דלא מקרי טעה בדבר מצוה רק שטועה בהמצוה גופ'. ועוד כיון דמצות מילה כבר הוטל עליו משעת לידת התינוק למולו בזמנו א"כ כשמל בשבת ששכח שהי' שבת ושכח זמן המילה לגמרי זה לא הוי בכלל טע' בד"מ דכה"ג אינו מצוי לטעות וגם לא היה לו לטעות ולכך לא משכחת לפטור בתינוקת רק היכא שטועה על התינוק גופ' שכבר יש לו אחד למול היום וסובר שזהו שיש לו למול בכה"ג פטור משא"כ בשכח שהי' שבת ולכך מל את של אחר השבת כיון שיש לו תינוק אחד למול היום א"כ היה לו לידע שהיום שבת ולא היה לו לטעות ולא הוי טעה בד"מ ודו"ק היטב. הרי לך ארבע תנאים לענין טעה בד"מ האחד שלא יהי' טועה בדין ממקום אחר כגון שסובר שמיל' שלב"ז נמי דוחה שבת או בשוחט הפסח שלא לשמו דסובר שמותר לשחוט גם שלא לשמו דטעות כה"ג אינו נמשך מהמצוה עצמ'. ב' שהמצוה יהי' לו שייכות עכ"פ ביום ההוא כמו לולב בסכות משא"כ אם הוציא שופר בסכות באמת חייב דכה"ג לא מקרי טועה בדבר מצוה רק טועה במצוה. ג' שהמצוה תהי' נעשי' עכ"פ כהוגן רק שחלל שבת או איסור אחר בהמצוה משא"כ היכא שהמצוה לא נעשית כהוגן כלל לא הוי טעה בדבר מצוה. ד' שהטעות הי' מצוי לטעות כמ"ש לעיל ודו"ק. אמנם כ"ז לר' יהושע משא"כ לר"מ בתוס' דמס' פסחים פ"ה דס"ל בין בשוחט את הפסח שלא לשמו בשבת בין בשחט שאינו ראוי' לשם פסח נמי פטור פליג וס"ל דאפי' בטעה בדין נמי מקרי טעה בדבר מצוה וכן אפי' בטעות שאינו מצוי לטעות דהרי באינו ראוי' כגון עגל לפסח לא מצוי לטעות מ"מ פטור וצ"ל דס"ל לר"מ